**פתחא בריש פרשת אמור.**לעיל פר' כ"ו סימן ה' וש"נ ומבואר ענין הצדקה שבעליונים ובדרשה זו פתח שם בסימן ה' אגב דרשת אמור ואמרת:

**שאתה כובש על מדה"ד.**כמ"ש לעיל פר' כ"ז בסימן א' צדקתך על משפטיך וכו' וכן כאן וצדקתך אלהים שבמדת צדקתך אתה כובש על מדה"ד:

**ר' יצחק פתח.**ד"א ויקחו אליך ודורש שפרשה זו נאמרה בפרשת ואתה תצוה ונשנית כאן בפרשת אמור ונשתלשה בפרשת בהעלותך והיא פרשה קטנה שיכולים לקבלה ולזוכרה בפעם אחת ועכ"ז נשתלשה בתורה ג' פעמים וזה בנין אב על כל פרשיות של תורה שנשתלשו וכמ"ש בילקוט תהלים קי"ט שמסיים שם וכן כל פרשיותיה של תורה נאמרו בסיני ונשנו באוה"מ ונשתלשו בערבות מואב וכאן מוסיף שהדברים עוד ק"ו שאם היו רק שוים היו נלמדים בבנין אב אך על שפרשה זו קטנה הרי עוד ק"ו על פרשיות הגדולות שכוללים הרבה דינים והלכות ועל שיש בפרשה זו צורך לאוה"מ הוצרך לומר פעם שלישית מיד שהוקם אוה"מ אך אותם שהם לדורות נשתלשו בערבות מואב בסוף ארבעים שנה ומ"ש שנצרפו שאין הלשון שוה בג' הפרשיות שיש בזה מה שאין בזה וכלם באים ללמד על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות:

**נרך בידי.**היינו הנשמה כמ"ש נר ה' נשמת אדם וכתוב אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. ועי' שמ"ר פר' ל"ו סימן ג' ד"ר פר' ד' סימן ד':

**ראשך עליך ככרמל.**שי"ר פסוק זה דף ל"ה א' ותנחומא תצוה סימן ו' וכל דברי שיר השירים הם דברי משל והנמשל ע"פ המדות ראשך מלשון רש ועני וגם דורש ראשך כמ"ש ראש הכרמל ומ"ש ולמה שם וכו' הובא דרך אגב ובתנחומא שם ליתא:

**ודלת ראשך כארגמן.**כמלך לבוש בארגמן והכוונה על המלך המובחר הוא דוד וכמ"ש מכילתא בשלח פסוק ויבאו בני ישראל שרי יהודה רגמתם ואין רגמה אלא מלכות והלבישו לדניאל ארגוונא וכתוב שם ותלתא במלכותא ישלט ושרי יהודה הוא נחשון. הנשיא ליהודה שזכה בים שיצא ממנו מלכות בית דוד וזהו רגמתם מלשון ארגמן או כמ"ש זכריה ז' ב' רגם מלך:

**שאסר עצמו בשבועה.**כמ"ש ריש מטות או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו וזהו אסור ברהטים:

**של יעקב בזכות מי.**זה לפי דעת ר' לוי דאמר בזכותו של יעקב אלא שהפסיק בדעת ר' אבא ב"כ שדורש על אברהם שהיה קודם יעקב שכתוב בו רץ אברהם ות"א רהט אברהם ודעת ר"ל על יעקב שכתוב בו ברהטים ויתכן שמ"ש בתוך רהיטין של יעקב פי' בהליכות רבעיותיו כמ"ש ומספר את רובע ישראל ואח"כ שואל בזכות מי ותחלה דורש ברהטים בתוך רהטים ואח"כ דורש ברהטים בזכות רהטים ודו"ק:

**ר' יהודה משלו משל.**ועי' במ"ר פר' י"ט סימן י"ב וש"נ:

**בקמפון.**בערוך ס"א בקנפון פי' שדה ששוחקים בו המלכים בלשון יוני קנפין ובמ"ע פירושו בלשון רומי שדה מרווח הן לטייל הן לצחק:

**אני מניתיך מלך.**ועי' שמ"ר סוף פר' ב' ובמ"ר פר' ט' סוף סימן י"ג ג"כ על משה מפסוק זה אך בר"ה בברכת מלכיות חושב פסוק זה בחשבון יו"ד פסוקי של מלכיות של הקב"ה ומי שדורש על משה צ"ע שיחסר לו פסוק אחד של מלכיות. [ומאת הגאון מהרש"ש זצ"ל שמעתי כי לדעת זו נספח הפסוק באחרונה ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל וגו' למלא את מספר עשרה החסר מן ויהי בישורון מלך והגאון בעל נו"ב בתשובותיו עם הגאון מהר"י פיק תמהו למה בא הכתוב הזה מן התורה באחרונה וא"ש]:

**ד"א צו את בני ישראל ר"י דסכנין כו'**כצ"ל:

**עיר גבורים עלה.**עי' מדרש משלי כ"א:

**גברים כתיב.**ובמדרש משלי שם הגירסא ומנין שנקראו המלאכים גבורים שנאמר גבורי כח עושי דברו והוריד עוז זו תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן:

**בטחונן של מלאכים.**שבשעה שהורידה כבר היתה עוז מבטחה היינו שהמלאכים בטחו בה:

**שבטחונה בה.**כמ"ש אבות פרק ו' גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה וכמ"ש אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד וכמ"ש לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה וגו' וזהו עוז מבטחה שכל הטובות תלוים בה בעצמה:

**היש מספר לגדודיו.**וס"ד ועל מי לא יקום אורהו ועל זה עיקר הדרשה ודורש רישא דקרא דרך אגב ע"פ מדה ט"ו:

**קילוסו עולה משלם.**שהיו בעלי רוה"ק שהיו משיגים איך שאין מספר לגדודיו ולאחר שחרב ביהמ"ק לא השיגו הנביאים כי אם מעט מגדודיו אלף אלפין ורבוא רבבן ועי' בשבט יהודה ס"י:

**מתאוה לאורן של ישראל.**עי' לעיל פר' זו סימן ג':

**חלונות היו לביהמ"ק.**במ"ר פר' ט"ו סי' ב' ובתנחומא בהעלותך סימן ב':

**שקופים אטומים.**שקופים פי' שרואים האור דרך החלונות כמ"ש וישקף אבימלך בעד החלון. בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. ואיך אמר אטומים והם ב' כתובים מכחישים. ודורש ומכריע שקופים מבחוץ שהיו שם רחבים ואטומים מבפנים ואין פירושו אטומים ממש אלא פירושו מקטינות וצרות מבפנים:

**להוציא אורה גדולה.**פי' אור השכל ורוה"ק ושפע אלהי ואור הסליחה אור ישועה ועזרה ואור זה גדול מאור העינים:

**ר' שמעון בר יהוצדק.**ב"ר פר' ג' סימן ד' וש"נ ומבואר:

**ואין כבוד אלא ביהמ"ק.**ומשם האורה יוצא לעולם וע"כ נעשו החלונות באופן הנ"ל ומאחר שכל האורה יוצא מהמשכן ובהמ"ק והוא מצוה להדליק שם אלא לזכותנו כמ"ש במ"ר ט"ו שם ובסימן הסמוך כאן:

**הגלגל הזה.**במ"ר פר' ט"ו סימן ב' וסימן ט':

**ליזון עיניו ממנה.**להסתכל בה ולהלות ממנה ולמעלה כתוב נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשוניה הרי הם אלף אלפים שמשים כמו השמש (וכן דעת חכמי התכונה האחרונים על כל הכוכבים הקיימים שיש מהם גדול כשמש ויש בכפלים מהשמש):

**ה' חפץ למען צדקו.**למען הרבות מדת טובו וצדקתו להרבות שכר לישראל הרבה להם תורה ומצות ולא לצרכו חלילה ומ"ש לא בראתי נראה שצ"ל לא באתי:

**כל אותן ט' חדשים.**כמ"ש איוב כ"ט מי יתנני כירחי קדם וגו' היינו בעת שעברו עליו ירחים בימי קדמותו והתחלתו במעי אמו ואז בהלו נרו על ראשי וכמ"ש בתנחומא ריש תזריע ולעיל פר' י"ד סוף סי' ב' נדה דף ל' באריכות:

**שמש ירח עמד זבולה.**כמ"ש נדרים דף ל"ט שמש וירח בזבול מאי בעי והא ברקיע קביעי ע"ש ועי' במ"ר פר' י"ח סי' כ' וכאן מתרץ באופן אחר שבזבול שם מקום הביהמ"ק של מעלה ושם בהכרח שיעלו ויטלו רשות וכמ"ש בחגיגה דף י"ב ועל זה אומר כשעומד בזבול מקום השכינה אז לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתיך על ששם כהים עיניהם מזיו השכינה והולכים לאור חציו וחניתו:

**חרדל של דם.**עי' לעיל פר' כ"ד סי' ג' חדרה או חרדא דדמא ובמדרש תהלים י"ט וילקוט שם טיפה של דם ועל שמדמה לאורח של נשים שמטמא בטפת דם כחרדל לכך אמר לשון חרדל של דם:

**לרוץ אורח.**והיל"ל לרוץ בעולם לדרוש ע"פ גז"ש אורח כנשים:

**יושב בדין על גלגל חמה.**ובמדרש תהלים הגירסא בכל יום עומדים בדין לפני הקב"ה לפי שהם מתביישים לצאת ואומרים שהבריות משתחוים לנו ומכעיסים להקב"ה ומה הקב"ה עושה להם מאיר בהם חציו והם יוצאים בע"כ:

**בבוקר בבוקר יתן וגו'.**למה דווקא בכל בוקר ע"כ דורש כפי משמעות התיבות ולא כפי הענין שהקב"ה שופט בכל בוקר את האור הוא השמש כמ"ש ויקרא אלהים לאור יום שאינה רוצה לצאת והקב"ה שופט אותה וע"כ לא פסק בשום יום האור וכמ"ש בישעי' מ' כ"ו שאו מרום עיניכם וגו' מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר ואף שהדבר טבעי לשמש שיתאדם מראיתו קודם שקיעת החמה שאז היא קרובה לארץ והאדים מפסיקים ונראית לנו אדומה עכ"ז כל הטבעים מלמדים אותנו דעת כמ"ש מלפנו מבהמות הארץ וגו' או שיח לארץ ותוריך וגו' אף כי מאורות אשר יצרם בדעת בבינה ובהשכל נוצרו ללמד אותנו חכמה ומוסר:

**לא בהתין.**בילקוט הגירסא לא חכמין ולא בהתין לא חכמין הוא פירושו של ולא יודע עול ולא בהתין הוא פירש של תיבת בושת שתיבת ולא נמשך גם לתיבת בושת ע"פ מדה כ"ב כאלו כתוב ולא יודע עול ולא בושת עול:

**חמיין להון לקיין.**רואים את המאורות שלקין והיה להם ללמוד מזה שאינם אלהות וגם לוקים בעונותם ועכ"ז אינם בושים מלעבדם עוד וכל זה הובא דרך אגב שצוה להאיר במשכן והרי הוא מאיר לשמש ולירח ולאורה הוא צריך כמ"ש בסוף סימן הקודם וזהו ויקחו אליך שמן זית זך לזכותך ואולי כוונתו לרמוז בתיבת זך לזכותך וכמ"ש בסימן ט' אלא לזכותך:

**מזיתך.**ולא של אחרים ועי' יומא ג' ובילקוט ואולי הכוונה מזיתך שעשהלך טובה והוא שייך לך וכמ"ש ר' אבין:

**הביאה אורה לעולם.**האירה עיני נח ובניו כמ"ש וידע נח כי קלו המים וזה היה ע"י שהביאה היונה עלה זית:

**מהו טריף קטיל.**עי' ב"ר פר' ל"ג סימן ו' ושם מבואר:

**אפילו אצטרובלין.**ב"ר פר' ל' סימן ח' וש"נ ומבואר וכאן פירושו איך אתה אומר שהביאתו מא"י הרי נמחה הכל: