**מצטרא מוכירין.**בל"י קורין לתרווד מצטרא ולסכין מוכירין ועי' ב"ר פר' צ"ט סימן ז' מכרותיהם שם בל"י קורים לחרבות מכירין וכאן הכוונה כלי אחד שכולל שתי כלים יחד תרווד לאכול וחרב להזיק וכן הלשון כולל מות וחיים:

**גחלת ונפח בה.**משל על מי שהוא בכעס על חבירו ואם יבא אחד להגדיל הריב במעט דברים יגדיל האש וזהו מות ביד לשון ובמעט דבריו ישתיק הריב וזהו חיים ביד לשון:

**עד שלא עשרו.**וטבל ככר של דגן חייב במעשרות דאורייתא והוא במיתה. ור' חב"א מוסיף שגם על טבל פירות שהוא דרבנן שייך לומר פסוק זה:

**על שורה דאוניתא.**חומה המפסקת בינינו לבין אבינו שבשמים שנעשית בעון אונאה ע"פ מדת ממעל:

**כבע"ח שעומד ושטרו בידו.**וזה נצב על חומת אנך עומד ותובע עון אונאה ובידו אנך שטרו בידו שכל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה ואנך א' על לשון אונאה ואנך ב' לשון שטר כמ"ש ב"ר פר' ב' סימן ב' שניהם באוני אחת פי' בשטר אחד:

**ודכוותה ויקם מלך חדש.**היל"ל וימלוך מלך חדש ע"כ דורש ויקם שעמד לגזור עליהם גזירות כבע"ח ושטרו בידו:

**אנך זו סנהדרי גדולה.**הוקשה להמדרש שהראה הש"י לעמוס תחלה שני גזירות והתפלל עמוס ובטלם וכאן שהראהו חומת אנך וכו' כבע"ח ושטרו בידו ולא התפלל ולא ביטל ע"כ דורש שגם כאן המליץ וביטל שזכות אנך של סנהדרין יעמוד כנגד חומת אנך וכנגד השט"ח ועל זה השיבו דרך חיבה הנני שם אנך בקרב עמי ישראל זכות הסנהדרין כנ"ל:

**אין מעמידה אלא נכה.**דורש מ"ש הנני שם אנך שהוא פעם הד' אנך והא' דרש מלשון אונאה והב' מלשון שטר והג' על מנין סנהדרין והד' מלשון נכה מלשון אולי אוכל נכה בו כמ"ש במ"ר פר' כ' סוף סימן ז' כמו שמנכה אחד מכ"ד לסאה ובלשון חז"ל מנכה לו מן הדמים וכל זה ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה וגמטריא וכאן פי' שאם עומדת היורה זמן מה שלא נשתמש בההיא מעלה חלודה ובהכרח לשפשפה ולנכות ממנה ולמעטה ובזה תתקיים היורה שאם לא יעשה כן תאכל החלודה את היורה וזה מ"ש הנני שם אנך בקרב עמי ישראל לנכות אותם ביסורים וזהו טובתם ועמידתם. ומ"ש לא אוסיף עוד עבור לו דורש ג"כ לטובה לע"ל שלא יוסיף להיות עליהם בעברה כמ"ש ברכות דף כ"ט ע"ב בכל פרשת העיבור אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה:

**בכל עונות כתוב.**דורש כפשוטו לרעה שעון אונאה לא ניתן למחול וכמ"ש בב"מ דף נ"ט ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה וגזל ועבודת כוכבים עוד שם כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה והובא ילקוט עמוס ז':

**עומד על הדור לזבחו.**וזהו על המזבח ע"פ מדת ממעל:

**הך הכפתור זה יאשיה.**ודרשו כן על שכתוב תחלה והיה ביום ההוא והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור שדרשו על יאשי' המלך ע"כ דרשו גם פסוק זה הך הכפתור ג"כ על יאשיה והכפתור עומד למעלה על המשקוף של הפתח ועל כן הכפתור בדמיון המלך והסיפים העומדים מן הצדדים בדמיון השרים שעומדים בצד המלך ובצעם בראש כולם פי' על כל העם:

**לסאה מלאה עונות.**ד"א ובצעם בראש כולם שהיל"ל והכם ודורש מלשון בוצע בצע וגזל שהוא בראש כל העונות ע"פ מדה ט' וממעל ומ"ש סאה על שהסאה כ"ד לוג רומז לכ"ד עונות שסדר יחזקאל וכמ"ש ר' יעקב ב"א ובילקוט גורס ר' יעקב ב"ר אידי בשם ר' יוחנן נמצא שאמר ר' יוחנן המשל והנמשל. והכ"ד חטאות שסדר ביחזקאל (כ"ב) א' שופכת דם. ב' ועשתה גלולים. ג' איש לזרועו. ד' ה' אב ואם הקלו בך. ו' לגר עשו בעושק. ז' ח' יתום ואלמנה הונו בך. ט' קדשי בזית. י' ואת שבתותי חללת. י"א אנשי רכיל היו בך. י"ב ואל ההרים אכלו בך. י"ג זמה עשו בתוכך. י"ד ערות אב גלו בך. ט"ו טומאת הנדה. ט"ז ואיש את אשת רעהו. י"ז ואיש את כלתו. י"ח ואיש את אחותו. י"ט שוחד לקחו בך. כ' כ"א נשך ותרבית. כ"ב ותבצעי רעיך. כ"ג בעושק היינו כובש שכר שכיר כמ"ש לא תעשוק שכר שכיר. כ"ד ואותי שכחת ואח"כ חתם והנה הכיתי כפי על בצעך היינו בעון כ"ב ותבצעי ריעך ואע"פ שאמר ועל דמך אשר היה בתוכך ר' יוחנן לטעמי' דאמר לעיל פר' כ"ב סימן ב' כל מי שגוזל את חבירו שוה פרוטה מעלין עליו כאלו הרגו וזהו על בצעך ועל דמך וזהו וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגו' אל תונו כנ"ל ועי' מדרש קהלת ונתתי את לבי לדרוש דף פ"ה לענות בו:

**מבנות פוטיאל.**עי' ב"ר פר' פ"ו סימן ג' וש"נ ומבואר שמ"ר סוף פר' ז' באריכות:

**התחיל ליחסו פנחס וכו'.**צ"ע שאין זה שייך לכאן והדבר נראה לעין שכאן חסר תחלת מאמר הב' ונתחלף סוף מאמר הא' וכמ"ש במ"ר פר' ב' סוף סימן י"ד כיון שראה הקב"ה שהיו מזלזלין בו ישראל (באהרן) הקדים כבודו של אהרן לכבודו של משה הה"ד ואלה תולדות אהרן ומשה שהוא סמוך לפסוק ויעש הנ"ל וכמ"ש בסמוך ודורש סמוכין ועוד חסר כאן מ"ש במ"ר פר' כ"א סימן ג' שכיון שהרג פינחס את זמרי הונו אותו ואמרו הראיתם בן פוטי הזה שהרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הפסוק ליחסו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. הרי שנלקה המאמר בחילוף וחסר:

**ד"א וכי תמכרו.**גם הסימן הזה מדבר באונאת דברים:

**ויכו וגו' מכה רבה.**וזה מיותר שהרי כתוב אחריו ויפול מישראל חמש מאות אלף איש בחור ע"כ דורש שמ"ש מכה רבה פי' שלא יוכלו להעיד בנשותיהם ונשארו עגונות:

**הכרת פניהם.**ראיה שעיקר הכרת האדם בפניו ע"כ כשהרג אותם אבי' קלקל צורת פניהם ומיד לא הכירום ושמואל בר אמי סובר שלא קלקל בידים צורתם אלא גרם להם ע"י שומרים ועי' כל זה בב"ר פר' ס"ה בסימן כ' וש"נ ומבואר כל הענין:

**את סבור לומר.**שכך משמעות הכתוב שמדבר בירבעם שלא עצר כח בימי אביה ויגפהו ה' וימת ג"כ ירבעם אלא שלא יתכן לומר כן שאחר מות אביה מלך אסא בשנת עשרים לירבעם וחיה ירבעם עוד ב' שנים אחרי מות אביה וא"כ הם ב' כתובים מכחישים הרי בהכרח שמ"ש ויגפהו ה' הוא לאביה וזהו ההכרעה:

**ויקבצו אליו אנשים ריקים.**שהחזיקו בידו ואחיה ג"כ החזיק בידו שהוא ניבא עליו שימלוך:

**ומה אם המלך.**שאינו עושה לטובת עצמו רק לטובת הכלל ק"ו להדיוט שעושה לטובת עצמו ומ"ש שהונה מלך כמוהו היינו לדעת ר' יוחנן שחסדו ברבים ולדעת ר' אבא ב"כ ושמואל ב"א לכך ניגוף על המכה רבה כנ"ל:

**ד"א וכי תמכרו ממכר.**לעמיתך או קנה מיד עמיתך ומאחר שאמר וכי תמכרו הרי שאחר קונה א"כ מ"ש או קנה מיותר ע"כ דורש שמרמז בזה על גלות ישראל שעתידין שיגלו ופרשה זו סמוכה למ"ש למעלה שמיטה ויובלות שעל שלא שמרו אותן נמכרו לגלות כמפורש בתוכחת בחקותי וכמ"ש תנחומא כאן ועל זה אמר לעמיתך או קנה שתזכו שתהיו אתם הקונים וכמ"ש והיו שובים לשוביהם וגו' ובין המכירה ובין הלקיחה הכל לעמיתך תהיו שותפים להקב"ה ואל תונו אותו:

**ידיע ליהוי לך מלכא.**לאלהך לית אנן פלחין ולצלמך לית אנן סגדין:

**הצרא שדרך.**במד"ר פר' ט"ו סימן י"ד כל הענין:

**אונטיס.**פי' במ"ע בלשון יוני אמת ויציב ופי' בתמיה וכי אמת הוא לאלהי לא איתיכון פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין וכן הוא בתנחומא סדר נח סימן יו"ד מהו הצדא אמר להם באמת אתם אומרים כך. וכן הוא באגדת בראשית פרק ז' אם קושטא אתון אמרין:

**טופרין ושערין ועצמות.**צ"ע למה תפס דברים אלו ואיך מרומזים בפסוק:

**ותפשקי רגליך לכל עובר.**מלשון שש מאות רגלי וכן כאן רגליך כיתות וחבורות רגליים עוברים על התורה ועובדים עבודת כוכבים:

**מובאים קאנוסין דחיין.**צ"ע והרד"ק כתב סבאים אומה סבא ולא הזכיר דברי המדרש כי דחיין אין זה פירוש של סבא:

**ויתנו צמידים על ידיהם.**סוף הפסוק וקול המון. ומ"ש קדשין צ"ע שהרי בכל מקום שכתוב צמידים תרגם אונקלוס שירין וכמ"ש ברבקה ושני צמידים ותרין שירין. ועל מ"ש ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ת"א קדשא דדהבא. (וצ"ע בתרגום מטות אצעדה וצמיד שירין ושבכין וצ"ל בהיפך שבכין ושירין) וכן תרגם יונתן כאן ויתנו צמידים שירין:

**כספם וזהבם.**שאע"פ שכתוב מ"א י"ב אצל ירבעם ויעש שני עגלים זהב אעפ"כ פירש בהושע ח' שהיה כסף מעורב בהם אבל של נ"נ היה כולו של זהב כמ"ש נ"נ עבד צלם די דהב:

**אולי כורסין.**עי' לעיל סוף פר' ל"ב דשם שייך לומר אולי כורסין נקי בלא פסולת וכאן פי' זהב לבד בלא כסף ולכך אמר ולצלם דהבא שכבר כתוב איזה פעמים שהיה של זהב אלא שמתפאר שהיה של זהב לבד בלא כסף:

**אני פי מלך שמור.**תיבת אני שאמר המלך היינו שאמר אנכי ה' אלהיך:

**על דברת שבועת אלהים.**כצ"ל על דברת על שום וידבר אלהים. שבועת אלהים על שום לא תשא וכן גם הוא בקוה"ר פסוק זה דף ק"ה במעט שינוי אך במ"ר פר' י"ד סימן ו' ופר' ט"ו סימן י"ד ובתנחומא נח ריש סימן יו"ד ובאגדת בראשית ריש פרק ז' בכל מקומות אלו איתא אני פי מלך שמור משביע אני עליכם שאם תגזור המלכות וכו' ככל דבר שיהא נגזר עליכם אני פי מלך שמור וכו' ע"כ ומ"ש שנאמר אני נראה דכאן חסר והנכון כגירסת התנחומא:

**ישראל משועבדים.**כמ"ש לעיל ריש הסימן וכי תמכרו ממכר שתמכרו לשונאכם:

**מונים לישראל.**ועל זה רמז במ"ש אל תונו שהם לא יונו לישראל ולא קיימו כן שהונו אותם ועל כן והאכלתי את מוניך וגו':