**ונתתי שלום בארץ.**פי' שאנו רואים שבפרשת התוכחה התחיל בברכות ואח"כ הקללות אך הברכות מועטות בט' פסוקים מפסוק ונתתי גשמיכם עד סוף פסוק והתהלכתי בתוככם. והקללות כ"ז פסוקים מפסוק ט"ז עד פסוק מ"ג ועוד שאמר בקללות ד' פעמים שבע על חטאתיכם הרי הקללות בכפלי כפלים מהברכות אך המתבונן היטב בברכות ובקללות יראה ויבין שהברכות מרובות מהקללות כי אצל הברכות אמר ונתתי דרך מתנה שכל הנותן בעין יפה נותן ועוד שנתן כל הטובות ביחד באופן שאין לבקש יותר שהשלום היא הברכה הכיללת כל הברכות ואמר עוד וכניתי עליכם והתהלכתי בתוככם עד ואתם תהיו לי לעם עליון על כל וגו' ויתן הכל ביחד בלא צרות עין אך אצל הקללות לא אמר ונתתי אלא יוסיף מעט מעט מה שצריך ליתן בפעם אחת יתן בשבע פעמים וזהו שבע על חטאתיכם וכמ"ש כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונותינו (עזרא ט׳:י״ג) שאם היה נתן הקללות ביחד כמו הברכות היו כלים מקללה אחת אלא מפחידם בקללות הרבה אך מעט מעט שיוכלו להתקיים ואצל הברכות כתוב והקימותי את בריתי אתכם ובקללות כתוב בסוף הקללות ואף גם זאת וגו' להפר בריתי אתם הרי שהברכות מרובות הרבה מאד מהקללות:

**ברכות מא' ועד תי"ו.**עי' ב"ב דף פ"ח בא"א והכוונה לרמוז שהברכות הם הרבה כל הא"ב וקללות מוי"ו ועד ה' אותיות הסמוכות זו לזו לרמוז על מעוטם ועוד רמז וסימן שהיפך הוי"ו קודם הה"א שלפי הא"ב הה"א קודם לו' והיינו בתוכחת כי תבא שמתחיל בו' והיה אם לא תשמע וסיים ואין קונה שהוא סיום של קללה ממש. וכמ"ש בהדיא בתד"א סוף פרק ל"א העתקתיו בב"ר פר' א' סימן יו"ד אך בתנחומא בסדר ראה סימן ד' מסיים ביד משה וכוונתו על התוכחה שבפ' בחוקותי על ששם הוא סוף הפרשה של התוכחה ועי' ד"ר פר' ד' סוף סימן ב' מש"ש בשם הפסיקתא ענין ההפך הזה ועל היתרון שיש לברכות על הקללות על זה אמר חשבתי דרכי היינו דרך החיים ודרך המות שנתת לפני כמ"ש סוף נצבים ואשיבה רגלי וכל זה ע"פ מדה י"ז מפורש היטב בריש סדר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו (ברכה מא' עד תי"ו) והקללה (שהקללה מו' עד ה'):

**ועתה בנים וגו' דרכי ישמרו וגו'.**שעל ששמר יעקב דרכיו של הקב"ה על כן כשביקש יעקב ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך השיב לו בעצמו כ"י ואמר לו ושמרתיך בכל אשר תלך ע"פ מדת ממעל ומנגד:

**על הכל השיבו.**ב"ר פר' ס"ט סימן ז' ופר' ע' סימן ג' וכאן סובר שמפורשת היא הפרשה ע"פ מדה ל"ב שתחלה התפלל ונדר ואחר כך הבטיחו הקב"ה וענה על תפלתו שלא יתכן לומר שתחלה הבטיחו ואחר כך יאמר אם יהיה ושמרני שאין אחר ההבטחה ספק ועי' מש"ש. ועל כל מה שביקש הבטיחו בלשון שהתפלל אך על שביקש ונתן לי לחם לא השיבו בפירוש ונתתי לך לחם לאכול וכמ"ש בתנחומא ויצא סוף סימן ג' אמר הקב"ה אם אני מבטיחו על הלחם מה מבקש ממני עוד וכו':

**וזרעו מבקש לחם.**שתיבות לא ראיתי שייך גם לס"ד שהוי"ו של וזרעו מושך אצלו תיבות לא ראיתי שלא ראיתי שזרע הצדיק יבקש לחם כמו הצדיק שאינו נעזב מפרנסה כך זרעו אינו נעזב וזה ע"פ מדה י"ט נעזב בצדיק וה"ה לזרעו בקשת לחם בזרעו וה"ה לצדיק הרי שתיבת לא אעזבך פי' שיתן לו לחם אלא שלא אמר לו בפירוש כדי שיתפלל עוד כנ"ל:

**אע"פ שזרעו מבקש לחם.**דורש הפסוק כפי משמעות התיבות וזרעו מבקש לחם שיחסר להם לחם ויבקשו שיתנו להם עכ"ז הצדיק מקבל באהבה ואינו מדבר בשכר הצדיק אלא במעשה הצדיק ופי' לא ראיתי צדיק נעזב מצדקו ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה:

**שכך שומע מפי בוראו.**שהבטיחו בפיו כ"י והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וזהו ואשר דרכי ישמרו וכמ"ש בריש הסימן מדבר ביעקב:

**אשרי ואשריכם.**דורש ואשרי לשון רבים שתי פעמים אשרי ואינו מדבר ביעקב עצמו כ"א בבני ישראל ובהקב"ה וכמ"ש ד"ר פר' ח' סימן ה' עשה מצוה על שנינו ע"ש באריכות:

**אף לבניו אמר כן.**לבני יעקב אמר כן כאן שאם ילכו בדרכיו יתן להם שכר טוב כמו ליעקב כנ"ל. ויותר נראה לפרש מ"ש ואף לבניו אמר שיעקב אמר כן לבניו לפני מותו כשצוה והוכיח אותם כמ"ש באגדות בראשית סוף פר' פ"א על פסוק לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם וכן כאן בנים שמעו לי ודברי רחב"פ ממקום אחד ודברי ר"א ממקום אחר ע"כ הוכפלו הדברים:

**סוף שמקיימה ע"י אחרים.**אע"פ שהדבר קשה איך יקבלו אחרים מאחר שבעצמו אינו מקיים אלא שמכריח אותם שיקיימו בע"כ וזהו סוף וכו':

**ויראת מאלהיך אני ה'.**שבהרבה מקומות יתפרש אני ה' נאמן לפרוע ממי שלא יקיים המצוה אך הרי כבר כאן אמר ויראת מאלהיך על שיפרע א"כ מהו עוד אני ה' ע"כ דורש על שקיים תחלה מצות זקן עי' שמ"ר פר' ל' סימן ט' וב"ר פר' מ"ח סימן ז' והוא יושב אבל השכינה עומדת עליו ועי' ירושל' ביכורים פרק ג' וע"פ מדה י"ז שמפורש כתיב באברהם שקיים בו הש"י עמידת זקן דורש מ"ש כאן אני ה' ע"פ מדה ט' כנ"ל זהו אם בחקותי שאני בעצמי מקיים:

**דחוק וחוג לגז"ש.**עי' ב"ר פר' ד' סימן ה' ושם הגי' חוג חוג לגז"ש ועי' מש"ש בשם הירושל' ואגב שהזכיר הפסוק הביא הגז"ש שנדרש עליו ואינו שייך כאן:

חקוקים על יצה"רשדרכי יצה"ר נקראו חוקים על שהם חקוקים על לוח הלב כמ"ש חטאת יהודה כתובה וגו' חרושה על לוח לבם וכמ"ש ותהי עונותם חקוקה על עצמותם וחוקות התורה שיחקוק על הלב יעמדו כנגד חוקות יצה"ר כמ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך וכמ"ש וראיתם אותו וזכרתם וגו' ולא תתורו וגו':

**אדרימון.**בערוך הגי' ארימון שהוא מגשש בגייסות ובמ"ע אמר בנימין פי' בלשון יוני ארימי' וארימון (לשון הפסד וחורבן). ובנוסחאות אדרימון טעות ועי' לעיל פר' ל"ד סימן י"א מארמאין:

**קוסטרינוס.**עי' במ"ר פר' א' סימן י"א כאדם האומר לקיסטנר וכן צריך להיות כאן קוסטנירוס ונקרא כן הממונה להרוג הרוגי מלכות כדאיתא בשי"ר פסוק צוארך דף ל"ה א' על צווארי של קסטינר ועי' ערוך ערך קסטינר ובמ"ע ערך קסטר הביא מאמר זה וגורס קסטריינוס פי' אנשי מערכה:

**האבן תשמור האבן.**וזהו אם בחוקותי תלכו כדי לבטל חוקות היצר הרע:

**הסייף והספר.**עי' ד"ר פר' ד' סימן ב' ועי' ילקוט ישעי' א' בשם ספרי והוא בספרי סדר עקב פסקא מ' ושם איתא ר"א המודעי:

**לשמור את דרך עץ החיים.**ור"ד וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור וגו' ועי' מ"ש לעיל פר' ט' סוף סימן א' ותבין כאן הרי עץ חיים ולהט החרב הם ביחד:

**חרובין תאכלו.**הוקשה לו שההפך של טוב הארץ תאכלו הוא מחסור ורעבון ולא חרב ע"כ דורש חרב על חרובין שהוא מענין רעבון והיינו מקל כנ"ל ועי' לעיל פר' י"ג סימן ד' בביאור וש"נ ומבואר:

**כערקא סומקא.**עי' שי"ר פסוק משכני דף ז' ב' ושמעתי שענין המשל סומקא רומז לדין וחוורא לחסד והיסורים הוא דין והתשובה חסד והם יפים ורופאים זה לזה היסורים רפואה לעונות וגורמים תשובה והתשובה רפואה ליסורים:

**כאלו עשיתם.**שהתורה והמצות נבראו קודם העולם כמפורש במשלי ג' ה' בחכמה יסד ארץ עד בני אל יליזו מעיניך וכן במשלי ח' בהכינו שמים שם אני וכמ"ש ב"ר פרשה ח' סימן ב' שאלפים שנה קדמה תורה לעולם ואעפ"כ מעלה אני עליך כאלו אתה בראת התורה והמצוה שאם לא ילמוד האדם התורה ולא יקיים המצות אין קיום לעולם ועי' ב"ר פר' כ"ב סוף סימן ו' ובזוהר כאן:

**עשיתם עצמכם.**שכתיב ועשיתם אותם חסר קרי בי' אתם ובתנחומא תבא דורש כן מפסוק דברים ד' י"ד ואותו צוה ה' ללמד אתכם חוקים ומשפטים לעשותכם וגו' לעשות אתם אינו אומר אלא לעשותכם מכאן שמעלין עליו כאלו עשה את עצמו:

**תני ר' חייא.**בת"כ כאן וכמ"ש רש"י בחומש:

**נוח לו שלא נברא.**עי' שמ"ר פר' מ' סימן א':

**למען תשמור לעשות.**ור"ד לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה:

**ג' נתנו מתנה.**ב"ר פר' ו' סימן ה' והכלל שאם לא נתנו במתנה לא היה אפשר לבריות ולא היו זכאים להשתמש בהם:

**ברביעיות.**שהיו נשמרין בימים קדמונים מלצאת בדרכים ביום רביעי שכתוב בו יהי מארת חסר לשון קללה על שליטת מלאכי זעם בדרכים ובמדבריות ואז זמן לגשמים לירד שלא יזיק הגשם לעוברי דרכים ולקמן אמר בלילות בלילי שבתות וכאן אמר ברביעיות משמע אפילו ביום וברש"י בחומש נוסח ישן כתוב בלילי רביעיות וצ"ע ועי' בת"כ ובפירוש קרבן אהרן שם:

**כשני אליהו.**שנעצרו הגשמים והיו צמאים למים:

**בלילות.**ת"כ הובא בילקוט שאז כולם ישנים בבתיהם ואין הגשמים מזיק להם:

**בימי הורדוס.**שבנה הבהמ"ק מחדש והראה הקדוש ברוך הוא אז לישראל שמעשיהם לרצון לפניו כמבואר ביוסיפון באריכות:

**חטים ככליות.**ועל זה רמז בשירת האזינו עם חלב כליות חטה:

**דובאות כסף.**שתרגום זוב דוב:

**וילקט יוסף.**ואע"פ שהיה בשביל מצרים עכ"ז נפל אח"כ ביד ישראל בזת מצרים ובזת הים ואמרו חז"ל ג' מטמוניות הטמין יוסף א' נגלה לקרח וא' לאנטונינוס והג' לצדיקים לע"ל:

**יורה ומלקוש.**בסוף סדר עקב בפרשת והיה אם שמוע תשמעו ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך שאז עושה פירות וכן הכוונה כאן במ"ש גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו' ע"פ מדה י"ז. ר' מאיר סובר דמ"ש ונתתי מטר כלל יורה ומלקוש פרט אין בכלל אלא מה שבפרט שני מטרות ויורה היינו מורה שכתוב ביואל ב' ויורד לכם יורה ומלקוש בראשון יורה במרחשון ומלקוש בראשון הוא ניסן שהוא ראשון לחדשים כמ"ש כל זה בתענית דף ו' ודעת ר' יוסי שמ"ש ונתתי מטר ארצכם אינו כלל אלא על פי מדה י' מטר יורה ומלקוש ג' גשמים:

**וגשם מטר וגשם מטרות.**הרי ע"פ מדה יו"ד ה' מטרות ורבנן מוסיפים עוד שנים ע"פ מדה י"ז הרי שבעה. הרי כאן ה' דעות בגשמי ארץ ישראל שיורדים לברכה ואינם חולקים במציאות גשמי א"י שפעמים היה הברכה באופן זה בב' מטרות לבד ופעמים בג' ופעמים בה' ופעמים בז' ופעמים באחד וחכמים היו מכירים ויודעים טבעי גשמי א"י וסמכו דבריהם על הפסוקים:

**לאיש אחד.**אפילו הרבה שדות והרבה מינים כולם יצליחו ואצל אחרים לא יצליח ופעמים בעבור עשב אחד שמין אחד יצליח אצל כולם. ולפעמים בשביל שדה אחת של כמה אנשים וכמה מינים ועי' תענית דף ט':

**עד שיבלו.**דורש בלי מלשון והארץ כבגד תבלה:

**ודורכי גתות.**הכלל כל בעלי מלאכות בחוץ תחת אויר השמים מצטערים בהם:

**גשמי ברכה יהיה.**שברצון הש"י לא יהיו קשים לשום אדם שיהיו אצל כולם לברכה וכמ"ש ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עמה: