**לפנים הארץ יסדת.**ב"ר סוף פ' א' סי' ט"ו וש"נ ומבואר כל הענין ומ"ש ובמקום אחד וגו' ארץ ושמים אמר כן אגב אחרים שזכר שאינם אלא פעם אחת אך ארץ נזכר כמה פעמים קודם שמים:

**שקולים זה כזה.**תיבת שקולים אין פירושו שוים אלא פירושו שכל אחד יש בו צורך מיוחד כערכו ואינו תפל:

**גפן ממצרים תסיע.**שמ"ר ריש פר' מ"ד וש"נ:

**מקום טרשין.**פי' ארץ לחה ומצוי שם אבנים הרבה ואינו מוכשר לזרוע עד שבולשים ומפנים מתחתי' האבנים והקוצים:

**פנית לפניה כל מלך.**גירסת הילקוט ל"א מלכים וכל מה שנעקרו הכנענים יותר מתוכה הצליחו ישראל יותר ואשר הותירו מהם נעשו לישראל לקוצים מכאיבים:

**נמוכים מכל אילנות.**העץ עצמו שפל ורך הוא אך בעת גדולו יתפשטו ענפיו ומתגדלים יותר מכל האילנות שעומדים סמוכים לה והגפן עולה עליהם ושולטת בכולם:

**שרביט אחד.**שלפעמים אין כל האילן מתגדל רק שבט אחד עולה ומצליח:

**ויהי ה' את יהושע.**ויהי שמעו בכל הארץ:

**נמוך מחבירו.**שמחמת כבדו וארכו נמשך למטה ועל כן הוא נמוך וכן הת"ח כל מי שהוא מלא תורה יותר מחבירו לבו יותר נכנע ויותר מתרחק הגאוה ממנו:

**יש בו ענבים וצמוקים.**שהענבים אינם יכולים להתקיים זמן רב אלא עושים מהם יין לשתיה וצימוקים לאכילה ומתקיימים אחר שמייבשים אותם והכוונה שיכולים לעשות מהם כמה מינים:

**וכל מי שאינו שותה ממנו.**היינו כשרואה אחרים שותים והוא אינו שותה שיניו קהות וכן פירשתי מ"ש על הרשע אף אתה הקהה את שיניו שלא תתן לו לאכול מן הפסח כמ"ש כל בן נכר לא יאכל בו והיינו מי שכופר בעיקר:

**כאלו מאוסים.**ובילקוט הגירסא בעוה"ז על גבי חורשים ורפסה ברגלי' תרמסנה רגל. ומ"ש ורפסה ברגלי' הכוונה על מ"ש בדניאל ז' ושארה ברגלי' רפסה שע"כ תרמסנה רגל הכוונה על מ"ש ישעיה כ"ו ו' תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים:

**הייתי שחוק לכל עמי.**פשטי' דקרא על ירמיה שקונן על עצמו שהיה שחוק לרשעים אך חז"ל דרשו על כל ישראל כאלו כתוב לכל עם והיו"ד כמו יו"ד של רבתי שרתי וכן הוא בפסיקתא פר' י"א סימן ב' ישראל כשהם זוכים והיו מלכים וגו' וכשהם חוטאים הייתי שחוק לכל עמי וכן הוא בשי"ר פסוק אל גנת אגוז דף ל"ג וכן באיכה רבתי דורש פסוק ישיחו בי יושבי שער שאמר ירמיה על עצמו ודורש על כל ישראל עם שונאיהם. והענין בזה שהנביאים אות ומופת על כל ישראל כמ"ש והיה יחזקאל לכם למופת:

**עולה על כל מסע.**שעושים לגפן כמה מדרגות ומסעות מעצים זה למעלה מזה והגפן עולה על כלם:

**כסו הרים צלה.**וענפיה ארזי אל:

**עומד למעלה.**שהגפן עולה על ההרים והארזים והשומר למעלה מהם:

**יד ליד לא ינקה.**שמ"ר פר' מ"ד סימן ג':

**אחז וכל מלכי ישראל.**ע' סנהד' דף ק"ג ושם איתא לא חיין ולא נידונים:

**למקום טומאה.**היינו בשדה כובס שמכבסים שם בגדים טמאים והנשים עומדות שם על הכביסה וכמ"ש ב"ב דף נ"ז ועוצם עיניו מראות ברע זה המעצים עיניו מן הנשים העומדות על הכביסה:

**כובס אלא כובש.**כי הכביסה בבריכה ולא בשדה ומה למלך להלוך במקום כביסה ע"כ דורש א"ת כובס אלא כובש שעל שאין השכינה שורה במקום טומאה יכבש שם נבואתו. וגם שם יטמון פניו מן הנביא וע"כ זכה להמנות עם הצדיקים:

**שנתייסר על בנו.**והיסורים כפרו עליו להמנות:

**ויהרוג זכרי.**במלחמת פקח בן רמליהו עם אחז הרג זכרי כל אלו ובכורו של אחז:

**אביו צדיק.**אביו של אחז הוא יותם בן עוזיהו וע"כ נמנה עמהם בזכותם של אביו ושל בנו יחזקיה:

**מבין שני צדיקים נמלט.**סובר שיש לו חלק לעוה"ב בזכות אביו ובנו:

**ואינו מניח לבניו.**בא לפרש הכתוב שהקדים יד ליד לא ינקה רע איזה עון יש בנותן יד ליד ע"כ דורש שמדבר בצדיקים שעושים טוב אלא שמבקשים שכרם מיד וזהו יד ליד שעל מה שעשו ביד מבקשים שכרם מיד וע"כ לא ינקה ועל שלא אמר לא ינקה מרע ע"כ דורש רשע הוא כאלו כתיב לא ינקה מעון ועונש ונקרא רע ורשע ע"פ מדה ט' ומ"ש ואינו מניח לבניו כלום הוא ממ"ש בסיפא דקרא וזרע צדיקים נמלט וע"פ מדה ט' וזרע רע אינו נמלט ופי' הפסוק לפי זה כאילו מפורש יד מבקש שכר ליד על מצות שעשה לא ינקה מן הדין ונקרא רע ולא ימלט זרעו אך מי שעושה ואינו מבקש שכר מיד ינקה מן הדין והוא צדיק וזרעו ימלט בזכותו ובשמ"ר מ"ד שם מבואר יותר מלתא בטעמא:

**הא סקא והא סלעא.**שמי שמבקש שכרו מיד דומה לאיש שקונה תבואה במעותיו ומביא המדה שימודו לו מיד מהרה ומי שעושה כן להש"י הוא מגונה שמראה שהוא שלם במעשיו ולא חטא מעולם ומעורר עליו הדין להענישו על חטאיו:

**קום טול.**נכונה יותר גירסת הילקוט שגורס קום כייל פי' קום מדוד:

**בוראך יעקב ויוצרך ישראל.**היל"ל יעקב כה אמר ה' בוראך אך בוראך יעקב משמע שיעקב בורא אותך ע"כ דורש ע"פ מדה ט' שהקב"ה אומר לעולמו שיעקב ברא אותך וישראל יצר אותך וע"פ דרכי הזוה"ק שברא במדת יעקב שהוא רחמים וכמ"ש בהכל יודוך לעולם כולו וליושביו שברא במדת רחמים. ועי' ב"ר פר' צ"ח סימן ג' מה הקב"ה בורא עולמות אף יעקב בורא עולמות:

**בהמות לא נבראו.**כמ"ש בפסוק הסמוך שם הנה נא כחו במתניו ואונו ע"פ גז"ש שכתוב אצל יעקב כחי וראשית אוני ועל זה אמר בהמות אשר עשיתי עמך גם יתכן שאצל הבהמות כאוב שם הוא ראשית דרכי אל וכמ"ש בסמוך אין ראשית אלא ישראל. וענין בהמות עי' לעיל פר' י"ג סימן ג' וסוף פר' כ"ב:

**ויקם עדות ביעקב.**ואם הכוונה על תורה ומצות שנקראים עדות הלא כתוב אחריו ותורה שם בישראל ומהו לשון ויקם ע"כ דורש שהקים שמים וארץ שנקראו עדות עם יעקב שנבראו בזכותו. וכמ"ש במ"ר פר' י"ב סוף סימן י"ב להקים את המשכן העולם שנקרא אוהל הוקם עמו:

**ואין ראשית וכו'.**כמ"ש ב"ר פר' א' סימן ד' עי' מש"ש וכן מ"ש וירא ראשית לו ע"ש פי':

**אברהם לא ניצל.**ב"ר פר' ס"ג סימן ב' כל הענין עי' מש"ש:

**כי ידעתיו.**היל"ל כי אהבתיו ע"כ דורש ידעתיו כמ"ש בריש ירמיה בטרם אצרך בבטן ידעתיך שאהבו קודם שנוצר לברא אותו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וכו' וע"כ אמר כאן וזכרתי את בריתי יעקב הקדימו לאברהם ויצחק כי הכל נברא בזכותו ובשביל דרשה זו הביא כל הענין לכאן:

**למה נאמרו האבות אחורנית.**כולל ב' שאלות למה חושב יעקב יצחק אברהם ולמה דווקא כאן במקום התוכחה והזכות:

**ואם אין מעשה ביעקב.**פי' שאם היה חושב כסדר אברהם יצחק ויעקב היינו אומרים שאין זכות אלא בכולם יחד ולכך התחיל ביעקב לומר אע"פ שהוא האחרון כדאי הוא זכותו בעצמו לעמוד לישראל בגלותם כאלו לא היה אחר לפניו ולאחריו וכן ביצחק וכן באברהם ומ"ש אם אין מעשה ביעקב פי' אם לא יחשבו מעשה יעקב שהם כדאים בעצמם הרי כדאי הם מעשה יצחק ואם לא יחשבו מעשה יצחק הרי כדאי הם מעשה יעקב לבד או אברהם לבד:

**ביעקב ובאברהם זכירה.**וזכרתי את בריתי יעקב עד אברהם אזכור וכל דרשה זו ע"פ מדה ט"ז מיוחד במקומו שאצל יעקב ואברהם צריך זכירה ולא אצל יצחק שהדבר שהוא תמיד לעינים אינו צריך זכירה שזכור הוא בעבור יסוריו או בעבור אפרו. ומ"ש בעבור יסוריו היינו על שכהו עיניו והיה כלוא בביתו תמיד ואף שגם אצל יעקב כתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן לא היה זה אלא איזה זמן קודם מותו אך אצל יצחק כשבירך את יעקב שהיה אז בן קכ"ג שנה שהרי כשהיה בן ס' שנה הוליד אותם ויעקב היה בן ס"ג כשנתברך ויצחק חי ק"פ שנה הרי קרוב לס' שנה שהיו עיניו כהות עי' מ"כ דבילקוט לא גריס לי' והנה בב"ר פר' צ"ד סימן ה' גם שם פלוגתא דר"ב ורבנן וא"כ יתכן שהובא דברי ר"ב כאן אגב דברי רבנן דשם:

**אמהות מנין.**שזוכר זכותם להגן על ישראל:

**אין אתיא אלא אמהות.**שתיבת את בא תמיד לרבות כמ"ש מדה א' מל"ב מדות את גם אף וכאן לא בא לרבות אלא אמהות שזה כלל גדול שכל רבוי הוא מעין הכתוב ופחות ממנו כמובא בפירושי שם על המדות ואמהות הם מענין האבות ופחות מהם. ואם מצד הריבוי הרי הן שש אמהות שרה רבקה רחל לאה בלהה זלפה ע"כ מביא מפסוק דכתיב שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את לאה וכאן כתוב ג' פעמים את וגם שם ג"פ את אצל שרה רבקה לאה והגז"ש מגלה שעל ג' אלו כוון כאן אותן הקבורין עם האבות במערת המכפלה ואולי הכוונה שחושב חמש פעמים את ב' אצל האבות וג' אצל אמהות בפסוק שמה קברו וגו' כי על רחל מפורש רחל מבכה על בניה עד ושבו בנים לגבולם הרי זכות שש אמהות ועוד יתכן שלכך דורש גז"ש שאם היה כתוב את אברהם את יצחק ואת יעקב הייתי מרבה אמהות אך מאחר שכתוב את בריתי בכולם ואין לרבות נשים ע"כ דורש גז"ש:

**בשלום המגדלת.**רומז לסודות הזוהר והמקובלים שהארץ רומזת לשכינה המדה המצורפת לאבות היא מדת דוד המלך כמ"ש אבנר לדוד למי ארץ:

**ואיש לא יצילנה מידי.**ואיך יתכן לומר שאיש יציל מיד הקב"ה והלא כתוב מפורש ואין מידי מציל ע"כ בהכרח לדרוש ע"פ גז"ש וע"פ מדה י"ז שמעולם היו האבות מגינים על ישראל בזכותם ועתה תמו זכותם:

**למרבה המשרה.**ובפסוק הקודם כי ילד יולד לנו וגו' היינו חזקיה ועליו נאמר הכתוב:

**זכות אבות שמטה.**יתכן שצ"ל זכות אבות שמשה כלשון הפסוק כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה ואיזה זמן הוא על ההרים שימושו וימוטו הלא הכתוב אומר כי שמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה וההרים בכלל הארץ ע"כ בהכרח לדרוש ע"פ משל ההרים על האבות והגבעות על אמהות וכמו שדרשו על פסוק מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות כמ"ש שמ"ר פר' ט"ו סימן ד':

**לך והטפל בחסדים.**צפה וקנה לחסדי הש"י ועי' ב"ר פר' נ"ג סוף סימן ט' בפירושי שם: