**וחותכת דיניהם.**ועי' ב"ר מ"ד סי' ט"ו ויבתר אותם בתוך ועי' מ"כ שם ונקרא שער התוך כי שער בכל מקום פי' מקום מושב השופטים כידוע ומ"ש דיניהם הוא ע"פ מדה ט' כנ"ל ועל שעוותו הדין ע"כ שמה הרשע וזה ע"פ מדת מנגד שם ישבו שרי בבל ועשו דינים בישראל ובסנהדריהן ואל תתמה על זה כי במקום הצדק שמה הרשע:

**את זכריה ואת אוריה.**זכריה מבואר בדה"ב כ"ד וירגמוהו אבן במצות המלך בחצר בית ה' היינו בעזרה ומ"ש ואת אוריהו מבואר בירמיה סוף כ"ו ומאחר שמדמה ומקיש אוריהו לירמיהו וכמו שירמיה התנבא בחצר בית ה' ורצו להרגו שם כך אוריהו ג"כ בחצר בית ה':

**ב' דברים בימין.**ד"ר פרשה ה' סימן ד' ועי' בקה"ר פסוק זה שהגירסא שם מתוקנת יותר:

**כל עמל אדם לפיהו.**כל הענין במדרש קהלת פסוק זה דף צ"ט א' פסוק ואלו חיה וגו' על עמל וגו' וס"ד וגם הנפש לא תמלא וכמ"ש בסוף הסי':

**שסיגל מצות ומע"ט.**ב"ר פ' ע"ט סוף סי' ה' וכמ"ש בסנהדרין דף צ"ט כי אדם לעמל יולד אינו יודע אם לעמל פה אם לעמל מלאכה ת"ל נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין אינו יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה ת"ל לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא ולזה כוון במ"ש כאן כל עמל אדם לפיהו למצות ומע"ט:

**לא תמלא.**כשמשימים איזה דבר בנקב אם הוא שוה עם הנקב ונכנס ויוצא בו זה נקרא מלא ואם אינו יכול לצאת הוא יותר ממלא וזה לא תמלא כפיטורין בפי ושט שהוא יותר מן הושט ויוצא בדוחק גדול:

**כפיטורין.**ע' במ"כ ובערוך פי' מביאין סיב של דקל של נרגילה וכשמכניסים אותו בנקב של ספינות וכו':

**לפיהו ולא לריח רע.**במדרש קהלת שם ליתא למאמר זה וכאן פי' כמו שהעתקנו מסנהדרין צ"ט לפיהו על עמל תורה וכמ"ש רבי יוחנן ברכות כ"ט היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא ק"ש אע"פ שמגיע לו ריח רע וכאן דייק ממ"ש לפיהו כשפיו טהור מותר ללמוד ואינו תלוי בנשמה וריח ע"ש בגמ' גם יתכן שפירושו כמ"ש במדרש תהלים קמ"ט על פסוק רוממות אל בגרונם אמר הקב"ה לא יקלסו הרשעים בגרונם למה שריחם רעים נאמר קבר פתוח גרונם ע"ש ופי' שכמו שקבר פתוח מסריח כך מפתח גרונם מסריח אין קלוסם ערב וזהו מ"ש כאן ולא לריח רע:

**והמלכות.**כמ"ש קהלת רבה פסוק כל הנחלים ע"ש:

**שש פעמים נפש.**א' ונפש כי תחטא. ב' או נפש כי תגע. ג' או נפש כי תשבע. ד' נפש כי תמעול. ה' ואם נפש כי תחטא. ו' נפש כי תחטא ומעלה מעל רומזים ע"פ מדת מנגד על ששת ימי בראשית שיש לכל חשבון כנגדו חשבון אתר:

**גם בלא דעת.**עי' כל זה בקהלת רבה פסוק כי את כל מעשה דף קט"ז א' ועי' במ"ר פרשה ט' ריש סימן י"א מש"כ ועי' לקמן פרשה כ"א ריש סי' ב' רגלים ממהרות לרוץ לרעה הוי רץ למצוה וכו'. והדרשה ע"פ מדה ט' ומדה ו' ק"ו ומדה ל"א ומדה כ' וכאלו כתוב ואץ ברגלים בלא דעת נפש לא טוב וק"ו בדעת נפש לא טוב. וזהו מ"ש ולא עוד. וגם חוטא שתיבת גם אין לו ענין ברישא דקרא:

**ר"י אומר בחטאות ואשמות.**כמ"ש חגיגה דף ז' דר"ל רמי כתיב אבא ביתך בעולות וכתיב הוקר רגלך ומשני כאן בחטאות ואשמות כאן בשלמים ועולות ע"ש בגמ' שהם שיטות הפוכות ומחולקות. ובקה"ר שם גירסא אחרת והובא המאמר לכאן לפרש שמ"ש בלא דעת שאם חטא בלא דעת וצריך להביא חטאת לא טוב וכמ"ש כאן או הודע שאח"כ נודע לו ומ"ש אחר דברי ר"ל ד"א גם בלא דעת הוא טעות שכבר אמר ד"א קודם דבר ר"י וצ"ל הה"ד גם בלא דעת וגם ר"ל יודה בזה וכן הוא בילקוט משלי י"ט. אך שאר דברי הילקוט שם זרים ומשונים:

**עשרה דברים.**קהלת רבה פסוק החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר בעיר דף ק"ג ב' והעשרה דברים הם האיברים הפנימים רמוזים במ"ר פרשה י"ד בסי' י"ב שחושב שם יו"ד דברים של יו"ד יו"ד:

**תנא דבי ר"י.**סנהדרין צ"א כל הענין והמשל הובא בתנחומא פרשה זו סימן ו':

**תני רבי חייא.**שלדברי ר"י בסימן הקודם הדין עם הנשמה והגוף יחד אך לדברי ר"ח הדין עם הנשמה לבד וזהו ונפש כי תחטא:

**נמשלו ישראל לשה.**בא לפרש פסוק אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. כי אחד יחטא והאשמה הוא על כל העם וכמו שמסיים נפש אחד:

**וכל איבריו מרגישין.**פי' מתרחתין ולא כן אצל שאר בהמות:

**אתי תלין משוגתי.**איוב מתרעם על רעיו למה יריבו עמדו הלא אם יחטא במה שמתאונן על יסוריו אתי תלין משוגתי ואין הדבר נוגע לכם. וע"ז ישיב לו אליהוא כי יוסיף על חטאתו פשע במה שאמר כי אתו לבד תלין משוגתו יען כי בינינו יספוק כי העונש חוזר על כולם:

**אנו מרובים מכם.**קושית הגוי אינו כלום שמאחר שמפורש בתורה הרבה פעמים שלא לעבוד עבודת כוכבים ושלא נלך בחוקות הכנענים א"כ לא יתכן שהתורה צותה בזה ללכת אחרי רבים רק שהשיב להגוי דרך דחייה וליצנות שלא יוסיף לדבר מזה וכוונת תלמידיו שאמרו לנו מה אתה משיב שעכ"פ זה דומה לשני כתובים המכחישים זה את זה ואיזה פסוק המכריע ותירץ להם שלא הבינו שתשובתו להגוי היא תשובה אמיתית גם להם שמ"ש אחרי רבים להטות היינו במקום שהיחיד אומר כך והרבים מסכימים לדעת אחת וחולקים על היחיד על זה המצוה להטות אחרי רבים וכאן אין כאן רבים בדעה אחת כלל כי המה נפרדים זה מזה בעבודתם והרי כולם יחידים ואין כאן שני כתובים המכחישים:

**שש נפשות.**זה לא יתכן שהרי מפורש שהיו לו שלש נשים וה' בנים לבד בנות לא פחות משנים הרי יו"ד נפשות ואולי הוא ט"ס שהיו כתוב יו"ד נפשות וחשב המגי' את היו"ד לו' והעתיק ששה:

**חמשה פעמים.**ע"פ מדת מנגד וגימטריא שכל חשבון יש חשבון אחר כנגדו שמרמז עליו וכל דברי סימן זה אגב תיבת נפש שדורש בפרשה זו הביא עוד דרשה מענין נפש:

**ויוצא ממעי אמו.**כמו מי שנעתק מחלב אמו נקרא גמול כמ"ש גמולי מחלב עתיקי משדים כך היוצא ונעתק ממעי אמו לאויר העולם נקרא ג"כ גמול וזהו כל גמוליו ועיקר פירוש גמוליו כולל כל הטובות שגמל עמו וגם גמל זה בכלל וע"פ מדת מעעל כנ"ל ועיין מ"כ ועי' ברכות דף יו"ד באופן אחר:

**ויוצא לפרגמטיא.**הנה והנה למדינות ורואה ממשלתו של הקב"ה ונותן הודאה:

**ואחת לעתיד לבוא.**היינו אחר תחיית המתים כמ"ש בסוף המזמור תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה:

**מאה ועשרים.**ט"ס וצ"ל מאה ושלש כמ"ש ברכות שם ועי' מדרש תהלים ק"ג ד"ר פר' ב' סי' ל"ז והנה החמשה ברכי נפשי שלשה מהם במזמור ק"ג ב' מהם בראש המזמור וא' בסוף המזמור. ועוד שנים במזמור ק"ד א' בריש המזמור וא' בסוף המזמור וע"פ מדת ממעל ומדה ל"א כאלו כתובים יחד זה אצל זה ועל שבמזמור ק"ד מריש המזמור עד פסוק ואל עפרם ישובון מדבר מתהלוכות עוה"ז עד המות וכאלו פסוק ברכי נפשי כתיב בסוף אצל פסוק תסתיר פניך ואל עפרם וגו' שכמו במזמור ק"ג כתיב ברכי צפשי אצל הדבר שבירך עליו וכנ"ל כך במזמור ק"ד כאלו כתוב פסוק ברכי נפשי אצל הדבר שבירך עליו וכן מ"ש בסוף ברכי נפשי כאלו כתוב אצל מ"ש ותחדש פני אדמה כלל הדבר שזהו דרכם בקודש של חז"ל שלא להסתכל בסידור הכתובים תמיד לבד אלא על משמעות התיבות והענינים שאם יאותו זה לזה יש כח במדות לדרוש אותו ששייכים זה לזה כפי הענין אף שהם רחוקים זה מזה וכאן ע"פ מדת ממעל ומדה ל"א:

**הנפש הזו יחידה.**כמ"ש ב"ר פרשה י"ד ריש סי' ט' כל האברים משנים שנים והיא יחידה בגוף. אע"פ שנראה ממנה מדות רבות וכחות הרבה עכ"ז היא בעצמה יחידה:

**אינה אוכלת בגוף.**ועכ"ז מתקיימת בגוף ע"י המאכל שאם לא יאכל לא תתקיים הגוף שהגוף יכלה והנפש תשאר קיים כי היא נצחית כך הקב"ה נשגב ומרומם מכל מעשה העולם ועכ"ז על ידי מעשה התחתונים מתקרב ומתקיים בעולם ובלא מעשה הטוב מתפרד מן העולם. והנה כאן ובגמרא ובמדרש תהלים מדמה הנפש להקב"ה. אך בד"ר פרשה ב' סי' ל"ז הנ"ל מדמה בהיפך ע"ש: