**עבים סתר לו.**ולא יראה והנה פסוק זה (באיוב כ״ב:י״ד) ואמרת מה ידע אל וגו' עבים סתר לו וגו' ור"מ אומר שאמרו כן דור המבול. ובאמת שכוונתו על פסוק שלאחריו האורח עולם תשמור אשר דרכו מתי און הם בני דור המבול כמו שדרשו על הפסוקים הסמוכים שם. וכמו שאמרו הם כך אתה אומר:

**והוא ישקיט.**הרי שתולה הכל בהש"י שהוא המשקיט והמרשיע ואח"כ אמר ויסתיר פנים וסותר עצמו ע"כ דורש ר"מ ישקיט מעולמו שחלילה אינו משגיח בו וכמ"ש צפניה א' י"ב וזהו ויסתיר פנים ע"פ מדה י"ז שאנשי דור המבול אמרו כן כנ"ל ואמרו חכמים לר' מאיר דייך מאיר שמאחר שכתוב בפסוק הקודם וצעקת עניים ישמע איך יאמר והוא ישקיט ור"מ דורש ע"פ מדה ל"א שפסוק והוא ישקיט שייך לפסוק שלפני פניו אשר ע"כ סרו מאחריו וכל דרכיו לא השכילו והוא ישקיט ודעת חכמים שא"כ היל"ל שהוא שוקט. ע"כ דרשו ישקיט לאחרים לדור המבול:

**ושעירים ירקדו שם.**הם שדים כידוע במקרא וכן הוא בישעיה י"ג כ"א ושעירים ירקדו שם פירושו שדים וכמ"ש לקמן פרשה כ"ב סי' ג' בהדיא וכאן שכתוב וילדיהן ירקדון דורש גז"ש ומ"ש ושעירים ירקדו שגם הילדים היה להם גבורות השדים:

**דלא קטעת אמי שורי.**ועד שלא נחתך הטבור לא נגמר לידתו ואינו כחו בו בשלימות:

**ולא שבט אלוה.**כמ"ש איוב ט' יסור מעלי שבטו הם יסורי השחין וכמ"ש ופקדתי בשבט פשעם:

**על גוי ועל אדם יחד.**גוי פי' הרבה בני אדם ואדם פי' אדם יחיד. ומ"ש עוד הפעם יחיד וכו' עד עולמו הוא מיותר ובב"ר שם ליתא. ע"ש ועי' מ"ש בסוף הסי' על תיבת יחד ששייך למ"ש כאן מאומה אחת. ופי' שגם על נח היה ראוי שיבא המבול כמבואר בב"ר שם ועד כאן הוא מהב"ר שם:

**ר"מ אומר ב' טפחים.**צ"ע מניין להם ומה דורשים ואולי הוא מסוד ה' ליראיו לשער שיעורים כאלו:

**הולך אצל הגנן.**לעיל פרשה ד' סימן א' וכל הענין בתנחומא סדר שמיני סי' ה':

**ראשית הגוים שם ועבר.**כמ"ש בסוף נח ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר פי' שם היה אבי כל בני עבר הנהר וגם נכדו נקרא עבר ואברהם הוא מזרע שם ועבר ע"כ הוא נקרא אברהם העברי וכלשון המדרש במ"ר פרשה נשא שמשם נקראו ישראל עברים:

**הטובים מהממלכות האלו.**של ציון ושומרון. אם רב גבולם מגבולכם אמר להם הקב"ה חלק גדול וטוב נתתי לכם שאין לאחת מכל האומות טוב וגדול משלכם וכו' כן הוא במ"ר שם:

**ליומא של גלות.**שמרחיקים אותו מלבם שאין חוששין לו שאמרו כמ"ש לא תבוא עלינו רעה:

**הגשתם עצמכם.**גרמתם לילך בארצות הגוים בגלות אצלם או פי' הגשתם עצמכם ללמוד ממעשיהם:

**קטיות משופעות.**סדינים רחבים וארוכים שמסבבים המטות מכל צד כמ"ש וסרח העודף ביריעות האהל:

**כרים מצאן.**ובתנחומא איתא שהיו עושים כן ביום חגם ומיומן שלהם:

**אלא בנבל.**ודרשו חז"ל שנקרא כן על שמנבל כל כלי שיר וזהו מ"ש כדוד חשבו להם כלי שיר ודוד עשה לשורר לה' והם עשו לדבר עליו דברי נבלות וזהו פי' נבל ע"פ מדת ממעל:

**בכוסות קטנים.**כמ"ש במ"ר פרשה י"ד בסי' ח' הוא מזרק הוא גביע:

**ר"י בר' יחזקאל וכו' ר' ינאי וכו'.**ובמ"ר שם ובילקוט עמוס הגירסא בהיפך ובמגילה י"ג רחב"א אמר סטכת ור"ה אמר אנפקינון. תניא ר"י אומר אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השער ומעדן את הבשר:

**ולא נחלו על שבר יוסף.**בשעה שגלו מקצת מן השבטים:

**י"ג דמסיות.**כמ"ש שבת קמ"ז מיא דמסיס ויין פרגיתא קפחו עשרת השבטים. וכאן פירושו מרחצאות טובים וכמ"ש ב"ר פרשה א' סי' י"ב דמוסיית. ומ"ש היה לכל שבט צ"ל אחת לכל שבט וכמ"ש ילקוט עמוס ו':

**אלא זו בלבד.**עי' מ"כ ואולי הכוונה אל חמי טבריא הידוע:

**עונותיכם הטו אלה.**וחטאתכם מנעו הטוב מכם וכמו שדרשו שבת פרק ב' נשיתי טובה זו רחיצת ידים ורגלים בחמין:

**כשורה.**לדעת המדרש ישורנו איננה מלשון שור שחקים שהכוונה על הראות דזה מיותר שמאחר שהוא מסתיר פנים הלא לא נוכל לראותו ע"כ דורש מלשון ישר ושורה שאין מי שיכול להרהר אחריו אם עשה כשורה או לא וכן בדרשות הקודמות שאצל דור המבול ואצל סדום וזהו ומי ישורנו:

**העלה עליהם סנחריב.**שע"י סנחריב פרע מעשרת השבטים שגלו בשנת שש לחזקיה ובשנת י"ד לחזקיה עלה על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ועי' מ"ש בזה במ"ר סוף פרשה כ"ג וכבר הדפסתיו בסוף חלק שמות בס"ד ע"ש ותבין כאן:

מהו ויתפשםגירסא זו לא יתכן שהרי הוא מבואר שתפס והחריב הערים הבצורות ואיך מרומז בתיבה זו השלש גזירות ועוד שגזירת עוזיהו היה ד' דורות קודם גזירת ויתפשם. אך האמת יורה דרכו שצ"ל מהו על גוי ועל אדם יחד וכמ"ש בסמוך גוי זה סנחריב וכו' שפסוק זה רומז שג' גזירות נגזרו יחד היינו בעת שגזר על עוזיה שיצטרע גזר על ישראל וסנחריב כי גזרת עוזיה קדמה בד' דורות הנ"ל ותיבת יחד דורש על עוזיהו המלך שהוא המיחד עמו להיות עם אחד שע"כ נקרא אחד העם ועל שלא אמר אחד ואמר יחד בא לרמוז שגזרת הגוי והאדם והיחד היה יחד ביום שנצטרע עוזיה והרמז על עוזיה ממ"ש בפסוק שסמוך לו ממלוך אדם חנף ממוקשי עם היינו עוזיה תחלה צדיק ונעשה חנף וכמ"ש ב"ר ריש פרשה כ"ה חנוך חנף היה פעמים צדיק ופעמים רשע ע"ש וכמ"ש ד"ר פר' ה' סי' ט' על פסוק זה אם ראית חנף ורשע מנהיג הדור מוטב לו לפרוח באויר פי' שהיה בלא מלך שעוזיה אחר שנצטרע לא הנהיג מלכותו אלא ויותם בנו פי' שופט את עם הארץ:

**כי גוי עלה על ארצם.**ובפסוק הסמוך שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה היינו ישראל שנקראו גפן ותאנה כי לפי הפשט שמדבר בארבה שיאכל הגפנים והתאנים לא היה אומר גפני ותאנתי ועוד שאין הארבה נקרא גוי והיה לו לומר יעלה על ארצי וישים הגפן לשמה וגו' אלא שכוון הנביא יואל שהיה בימי מנשה כמ"ש בסדר עולם פרק כ' על גוי אשור שכבר עלה על ישראל בימי יחזקיהו המלך והחריב את ישראל:

**מתן אדם.**הובא כל דרשה זו לכאן שהקדים קרבן כהן המשיח לקרבן הנשיא על שהמשיח מביא פר והנשיא שעיר כמ"ש בסוף הסי':

**למגבת צדקה.**להספיק התלמידים בני הישיבה ות"ח העניים ירושלמי הוריות פרק ג' כל הענין שמ"ר פרשה מ"א סי' ב' ד"ר פר' ד' סי' ח':

**ונתכרכמו פניו.**נהפך פניו למראה כרכום (גע"ל):

**וקראו עליו וכו'.**מתן אדם ירחיב לו על שנתן צדקה בטובת עין ע"כ הרחיב ה' לו באוצר העושר ולפני גדולים ינחנו על שזכה לישב ביחד עם גדולי הדור שבימיו. וכן אצל מעשה דר"ל ורחב"א:

**גופא.**על שהעתיק המדרש מאיזה מקום בלשונו אמרו גופא:

**אל הסוכן.**הזה על שבנא אשר על הבית שהיה שר ממונה על ביהמ"ק. ועי' כל זה בסנהדרין דף כ"ו:

**כותנתך.**הוא אחד מבגדי כהונה:

**אמרכל הזה.**בבית המקדש כמ"ש שקלים פרק ה' משנה ב' אין פוחתין משלשה גזברין ושבעה אמרכלין ופי' הרב שאמרכלין גדולים מגזברין ונשיא נשיאי הלוי מתרגמינן ואמרכליא דממנא וכו' ומ"ש שהיה מר לכל הערוך מביא בשם תוספתא דשקלים פרק ה' הנ"ל ומר בלשון הגמרא הוא רב ואדון זהו וממשלתך היינו ממשלת ביהמ"ק:

**קומי אספריא.**בילקוט ישעיה שם הגירסא קומוס אפרכוס ומ"ש מן הדה סכנין פי' מן העיר סכנין וכמ"ש במדרש הרבה פעמים ר"י דסכנין וזהו משאלה הסוכן הזה:

**איזה כותל בנית.**בבית המקדש שאתה מתגאה כנגד חזקיהו המלך שאבותיו בנו ביהמ"ק וזהו מה לך פה מה תקנת פה שחצבת לך פה קבר בין קברי מלכי בית דוד כמ"ש בסנהדרין שם:

**מכאן אמר ר' אלעזר.**פי' מפסוק זה שהוא דורש מה לך פה על בית המקדש:

**ממרום נחצב עליו.**כי סתם מרום פירוש בשמים כמ"ש הללוהו במרומים מרום וקדוש וצדקתך עד מרום ע"כ דורש חוצבי מרום שנחצב ונגזר ממרום על קברו:

**טלטול אחר טלטול.**וזהו מטלטלך טלטלה ע"פ מדה יו"ד שהגלהו סנחריב כמ"ש בגמרא שם:

**ועל שפם יעטה.**ור"ד והצרוע אשר בו הנגע וגו':

**גלות בתר גלות.**תחלה אמר טלטלה גבר טלטול אחר טלטול היינו כשהוא במקום אחד באין מנוח כ"א מבית לבית ומחצר לחצר כמו התרנגול ואח"כ אמר צנף וגו' גלות אחר גלות ממדינה למדינה:

**שמתלקט ביד.**שדרך הכדור שקורין פילקעש שמשחקי' בו הנערים שזורקי' אותו בכותל וחוזר מהכותל ומקבלין אותו ביד עד שלא יפול לארץ וזורקים אותו עוד הפעם וכן הרבה פעמים זה אחר זה וכן הוא עד שלא יגיע לאיזה מקום מנוחה יגלוהו למקום אחר:

**שמה מרכבות כבודך.**משמע ששם יהיה לו מרכבות כבוד אחר שימות וע"כ דורש ששם ישיג עונשו של מרכבות כבוד שעשה לו ממעות של הקרבנות או מממון ההקדשות שהכהן גדול ממונה על הקרבנות והאמרכל על קדשי בדק הבית. ועי' לקמן פרשה י"ז סי' ב' שע"כ לקה בצרעת ומ"ש קלון בית אדוניך על השי"ת היינו בית ה':

**ישעיה וחזקיה.**וזהו אדוניך לשון רבים שנים:

**שבנא ויואח.**כמ"ש בסנהדרין כ"ו מפסוק לא תאמרו קשר לכל אשר יאמרו העם הזה קשר:

**שבנא ויואח.**וצ"ע ומנין לו על יואח ויתכן שהוכיח ממ"ש מ"ב י"ט ב' וישלח את אליקים אשר על הבית ושבנה הסופר וכאן לא נזכר יואח וסוברים שמ"ש שבנה הסופר אינו שבנה הנ"ל שהיה על הבית ולא שלחו חזקיהו לא לעבדי אשור ולא אח"כ אל ישעיהו כי מרד בחזקיהו ונהפך להיות עם עבדי מלך אשור וכן יואח תחלה היה עם חזקיהו ואחר ששלחו אל עבדי מלך אשור נהפך להיות עם שבנא וע"כ לא נזכר כששלח אל ישעיהו רק את אליקום ושבנא הסופר שהיו באמונה עם חזקיהו וברוך השי"ת אשר האיר עיני בזה:

**ותחבוהו בחץ.**שלא יבינו בקשר שלהם שיאמר שהם זורקים חצים על אויביהם:

**כי הנה הרשעים.**עי' בסנהדרין שם והובא כל דרשה זו לכאן לפרש מ"ש ואם הכהן המשיח יחטא רומז על שבנא ואגב זה הובא כל הדרשה לכאן:

דתנןוכן הוא בילקוט דתנן וצ"ע ויותר נראה דצ"ל דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל תחלה עליו ואח"כ על ביתו ואח"כ על כל קהל ישראל והדרשה הוא מפשט הכתוב:

ודיאקטוטהבמוסף ערוך גורס ודיאקטסוס ופירושו מורה דרך שהוא בעין אחת שאינו יכול להורות בשלימות אלא לצד אחד:

**לאש מת העם.**שהיל"ל לחטא העם ע"כ דורש לאשמת נוטריקון לאש מת העם שחטא הכהן בוער בעם כאש ומתים על ידו:

**וסנגוריא מקטרג.**הכהן שצריך להיות סניגור והוא בעצמו מקטרג בחטאיו והורג אותם:

**לשושטא.**פי' במ"ע מי שרגיל ליתן מאכל לאחרים ולאכול עמו יחד וכאן מדבר במי שממונה להאכיל דובים של המלך שהיה גונב מאכלו וגזר המלך להאכילו לדוב ובא לפרש מ"ש לאש מת שהכהן המשיח הממונה על קרבנות הציבור כמ"ש בסי' הקודם וזהו יחטא לאש שגוזל אשי ה' של העם ע"כ עונשו ע"פ מדת מנגד שתאכלנו האש שכתוב יחטא ולא פירש איזה חטא ומה ענשו וע"פ נוטריקון ומדת מנגד ודרך קצרה הרי מפורש החטא והעונש יחטא לאשמת ע"י האש:

**וסמכו זקני העדה.**שהיה לו לומר זקני העדה וסמכו את ידיהם אלא לדרוש וסמכו זקני העדה את העדה ע"פ מדה ט' וממעל. ואגב זה דורש כל הענין שדומה לזה:

**עדת חנף גלמוד.**לחרפה ולקללה וזקניהעדה לשבח ולברכה:

**אבירים בעגלי.**שהאבירים דומים כעגלים ובהמות:

**אבירי לב.**הרחוקים מצדקה. שסובלים צרות בגלות והם אבירי לב לסבול:

אותה ובנות גוים אדירים.(יחזקאל ל"ב י"ח) וס"ד אל ארץ תחתיות:

**מה נגרים הם ישראל.**עי' מ"כ ופירושו הוא קרוב ואמתי שהם נגרים ואומנים מפליאים בארץ אך ישראל עושים בארץ ופועלים בשמים מקריבין קרבן בארץ ומתכפר להם מן השמים כמפורש בפרשיות אלו:

**מדפקא לי'.**ובערוך ערך מרקפא מביא מאמר זה וגורס תרעא מרקפא לי' פי' מקשת בפתח ודופקת ומבעבעת:

**מקימה פלונית.**כלי פלונית ובזה שנוהגת בד"א נושאת חן בעיניו ועושה רצונה. ומה נפלאים משלים אלו מלמדים איך להתנהג בכבוד בני אדם:

**אמר לי' השמים.**תיבת השמים מיותר ופי' על שמהלל ואומר השמים מספרים וכו' שואל אותו השי"ת מה לך בזה שהשמים מספרים ספר אתה בעצמך ומה כוונתך בזה וכמ"ש בסמוך אמר לו הקב"ה מה את בעי וכן הוא במדרש תהלים וילקוט שם: וכמו האריס ששקע וחסר לו ממון להשלים מלאכת שדהו כך בנמשל שראה דוד שחטא וחסר לו תקון נפשו ובקש על זה. וע"ז אמר בריש משלי להבין משל ומליצה:

**את אלוה רב.**פי' שאמר למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא ואיזה טעם הוא שיסלח לו על שהעון גדול יותר אדרבה היה ראוי לסליחה אם היה עון קטן ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה כאלו כתוב למען שמך הגדול ורב (שלא יתכן לבשר ודם לצאת ידי כבוד שמך) וסלחת לעוני כי רב וע"פ מדה י"ז של פסוק למען שמך כנ"ל יפורש גם פסוק זה ונקיתי מפשע רב ונקיתי מאתך שאתה רב לפשעי כי רב. וכמ"ש מפורש במדרש תהלים סוף קפיטיל י"ט ונקיתי מפשע רב אמר ר' לוי אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא את אלוה רב וכו' והמדרש כאן לקוח משם וכאן חסר ועי' ד"ר פ' ח' בסימן א' סלח לעוני שהוא גדול ומש"ש: