בשבת יאכל על פיו וכו' אמרו בירושלמי רב ביבי בשם ר' חנינא אימת שבת עליו והוא אומר אמת ופירש הרמב"ם בפירושו שעמי הארץ הוא חמור בעיניהם לעשות עבירה ביום שבת מפני כבוד היום לפיכך לא ישקר עכ"ל וצריך ביאור מה זה היה לעם הארץ כי ירא לעבור בשבת יותר מבחול. ואפשר לומר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל בשער מאמרי רז"ל במ"ש ע"ה מותר לנוחרו כדג ביוה"ך שחל להיות בשבת. שעמי הארץ פוגמים בעשיה ואינם פוגמים כל כך אך בשבת דעולם העשיה עולה למעלה וכל העולמות נקשרים אף הע"ה כשפוגם בשבת הוא פגם גדול עד האצילות וכו' ע"ש והשתא מבואר דע"ה אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי שהפגם שלו בשבת חמור מאד ולכן מתירא לעבור בשבת יותר מבחול ודוק:

המדיר את חבירו שיאכל אצלו וכו' הרמב"ם פירש השביעו וכ"כ בחיבור פי"ב ורבינו עובדיה פירש שא"ל קונם וכו' והרדב"ז בביאורו שכתב משנה כלשון רבינו אשארא קאי ולפי פירוש רבינו עובדיה הא דתנן ובשבת שניה אעפ"י שנדר ממנו הנאה וכו' הטיב אשר דיבר הגאון מהר"ש נר"ו הובא בתו' חדשים. ומ"ש רבינו עובדיה שבת ראשונה של חופה כן פירשו בירושלמי דשבת ראשונה ושניה של חופה קאמר (ועמ"ש הרמד"ל במעריך ערך משתיתן דף ל"ח ע"ב) אך הרמב"ם בחיבור השמיטו וכתב הרדב"ז דסבר דלמסקנא דאמר משום איבה לא קאי דאיכא איבה אף בשבת דעלמא ע"ש בביאורו להרמב"ם. ודעת הרא"ש והר"ש ורבינו עובדיה דגם הא דשבת ראשונה דחופה אינו אלא משום איבה דבההוא שבתא שייך איבה ודאי לא כן שבת דעלמא ופשוט:

למעשר עני של דמאי וכו' הירושלמי הביאו הר"ש האוכל פירותיו טבולי מעשר עני חייב מיתה וכו' ועמ"ש הרב המופלא מופת דורנו מהר"י בכ"ר דוד זלה"ה בספרו הבהיר דברי אמת בקונטריסים דף ק' ע"ד ע"ש: