ב"ד שמוכרין כו' טעם דברים אלו כתבתי בחושן משפט סימן ק"ט וק"ג:

אלא בהכרזה כו' עד"ר:

בכל שני וחמישי אע"ג דכי חשבינן ליומיה דהכרזה לא הוי אלא י"ח מכל מקום כיון דמשכי מילתא טובא שמעי אינשי גמרא פירוש אם מתחילין להכריז מיום שני נמצא שכלין שמנה שבועות ביום ראשון וישארו לו עוד ארבע ימים עד כלות ששים יום והראשון מהארבע ימים מתחיל ביום שני והרביעי ביום חמישי דהיינו בין הכל שמנה עשר ימים ר"ן:

בשעת הכנסת פועלים פירוש הכנסתם למלאכתן. הוצאת פועלים פירוש שיוצאין ממלאכתן והטעם כתבו התוספות ר"פ שום היתומים כשמכריזין בערב ישמע ההכרזה מי שירצה לקנות קרקע ויאמר לפועליו כשנפטרין ממנו והם פנויים לע"ע ממלאכה שילכו לבקר (פירוש לדרוש מאי עניינה וטובה) הקרקע הנמכר ובבוקר כשישמע ההכרזה יזכור לשאול אותם ענין הקרקע ועיין בדרישה:

שיש מי שרוצה יותר ליתן כו' לכך כתב יש מי כו' דר"ל אבל לא הכל כי יש גם כן בני אדם דניחא להו יותר לקנות וליתן המעות לבעל חוב שהוא איש שאינו מקפיד כ"כ אמטבע לומר זו רעה וזו יפה כמו אשה גמרא וכתבתיהו בח"מ סימן ק"ג וק"ט: (ואם הכריזו ר"ל וגם דקדקו בשומא מכרו קיים אבל אם לא הכריזו אע"פ שדקדקו בשומא מכרן בטל ודברים שאין מכריזין עליהן שמין אותן בבית דין ומוכרין אותם מיד כ"פ):

מכרן בטל משום דהוי טועה בדבר משנה גמרא:

עבדים שמא ישמעו ויברחו. ושטרות ומטלטלים שמא יגנבו (כשיכריזו עליהם יאספו הרבה קונים לקנותם כ"פ):

לכרגא (פי' לפרוע למלך כסף גלגולת) ולמזוני (למזון האשה והבנות) ולקבורה דבאלו אין שהייה להכריז:

מוכרין בלא הכרזה כדי שלא תנעול דלת בפני גומלי חסדים המלוים לכך אם היו צריכין להמתין הפרעון עד דמכריזין ל' יום (עיין בח"מ סימן ק"ט כ"פ):

כיון שהכריזו אע"פ כו' דאין טעם הגון לחלק בין אם היתה ההכרזה בדרך החיוב ובין לא היתה דרך חיוב דטעמא דהכרזה היא כיון שדקדקו בית דין כ"כ במתון ובפרסום בשומא זו אין לתלות בה שום טעות ר"ן:

שצריכין להחזיר האונאה דאין כח בדיינים טפי משליח דעלמא אשר"י:

לקיים המקח ולהכריח הלוקח להחזיר כצ"ל. הרשות בידם שלא יהא כח הדיוט חמור מהם (דאם קנה הדיוט מהדיוט ונתאנה א' או קנה המקח ומחזיר האונאה כמבואר בח"מ סימן רכ"ז ה"ה בדיינים כ"פ):

הרשות ביד הלוקח לבטלו דאי מייפים כח היתומים טפי מלוקח הוי ריעא ליתמי ולא זבני מינייהו אשר"י:

המשלח ביתרון פי' בפחות משתות דאילו בשתות כבר כתב דעת הרא"ש דיד המוכר ולוקח שוה בו וה"ט משום דשתות לא נתנה למחילה משא"כ בפחות משתות דאין השליח יכול למחול והלוקח שנתאנה כיון שלקח בעצמו גבי דידיה אמרינן שודאי מחל כיון שהוא פחות משתות:

ושלחה מצד אחר מורשה שלה לב"ד כצ"ל:

מרמה עשו ר"ל היורשים שהם דברו על לבה לעשות כן להשתלם הכתובה מהלוקח ואח"כ יחזרו הם עליו ולא יהיה לה היזק בכתובה וגם להם לא יהיה היזק בנכסיהן וזהו המרמה לטרוף שלא כדת:

כי ב"ד בדין מכרוהו כצ"ל:

מחילה טמירתא בח"מ סימן רמ"ב שם נתבאר דמתנה טמירתא אינה מתנה כלל אפילו לא היה בה מרמה ואפשר לחלק בין מתנה שהמקבל בא להחזיק בה ובין מחילה שכבר הוא בידו וקנהו אפילו בטמירתא אי לאו דהוי המחילה במרמה ועיין מ"ש בסימן שאחר זה: