העוברת (על דת פירוש המעברת את בעלה על דת משה כ"פ):

שאמרה פלוני כהן תקן כו' כן הוא בגמרא: (ודוקא שהוכחשה בעדים דאי אפשר להפקיע ממונא אלא בעדים כ"פ):

או שמכחשת החכם ואומרת שתיקן לה נאמנת בי"ד סימן קפ"ה כתב שנראה שדוקא לענין שלא תפסיד כתובה נאמנת אבל החכם נאמן לענין האיסור והטומאה ושכן נראה לפרש דעת הרא"ש עכ"ל:

ונודע ופירוש דמצית להשמיט ולומר משחקת הייתי בך וכשהיית בא לאכול הייתי מונעך תוס' ואשיר"י:

אכלה דבר איסור דדוקא אם נודרת ואינה מקיימת יוצאת בלא כתובה מטעם דבעון נדרים בניו קטנים מתים ולא בשאר עבירות אם לא שהכשילתו ומה שאבדה כתובתה בדת יהודית היינו משום חציפותא ומשום חשד זנות:

הוחזקה נדה בשכנותיה כו' עד יוצאה בלא כתובה כן הוא בגמרא ורבינו סתם כאן דמשמע דאינה נאמנת לומר אמתלא למה לבשתה בגדי נדה וכן הוא דעת הרמב"ן כתבו רבינו בי"ד סי' קפ"ה ע"ש ושם תמה רבינו עליו דס"ל דמהני אמתלאה והרשב"א הביא ראיה לדברי הרמב"ן מדין דומשמשתו נדה דהכא דמשמע בגמרא דלא סמכינן עלה אפי' באמתלאה ונראה דרבינו ס"ל דאין ראיה אלא ושאני הכא שכבר עבר ושמשה עמו מש"ה אינה נאמנת דמשקרת כדי שלא תפסיד כתובתה אבל קודם ששמשה סביר ליה דמהני ונאמנת באמתלא:

ובא עליה ולאחר תשמיש הודיעוהו שכינותיה שהוחזקה נדה ר"ן:

ואינה מקיימת עיין בדרישה:

קלתה בראשה פי' סל שיש לו בית קיבול להולמו בראשו ולמעלה בית קיבול לתת בו פלך ופשתן רש"י:

רדיד החופה את כל גופה כמו טלית וכמ"ש לעיל סימן ע"ג. ככל הנשים ר"ל שדרכן בכך באותו מקום אבל אין ר"ל ככל הנשים בעולם דהא כתב לעיל סימן ע"ג במקום שדרך הנשים שלא לצאת בכיפה שעל ראשה לבד עד שיהיה עליה רדיד משמע שאין בכל מקום נוהגין לצאת ברדיד או י"ל שיש חילוק בין כיפה למטפחת כשכיפה בראשה אז אין נוהגין בכל המקומות ברדיד אבל כשאין כיפה בראשה אלא מטפחת בעלמא בכל מקומות אין נוהגין לצאת כך בלא רדיד:

לא תצא ז"ל ב"י ויש לתמוה על רבינו שכתב לא תצא דמשמע לא תצא מבעלה בלא כתובה ע"י כך אע"פ שהוא דבר שאינו הגון והא בחצר אפילו פרועה ראש ממש לית לן בה ובמבוי שאינו מפולש מיהא בקלתא לית לן בה כדמוכח מדברי פירש"י ור"ן וב"י הביאו ויש ליישב בדוחק ולומר דהא דמותר היינו כשאין שם איש ובמבוי מפולש תצא אע"פ שאין שם איש כיון שרבים שכיחין לצאת ולבא וקמ"ל דבחצר אפילו יש שם איש דאסור לכתחלה מיהו לא תצא עבור זה (וז"ל ד"מ דודאי גם רבינו מודה לדבר זה כמ"ש לעיל סי' כ"א דאין אסור ללכת בפריעת הראש אלא דוקא בשוק ולא נקט כאן לא תצא אלא למידק מינה דצניעות מיהא הוי ששום אשה לא תראה שערה כלל אפילו בבית וכמ"ש במעשה דקמחית שזכתה משום זה שיצאו ממנה כהנים גדולים ע"כ כ"פ):

בשוק "שמראה זרועותיה כצ"ל:

והחוט מתרדד מתוח כצ"ל ולכאורה נ"ל פירוש ורד מלשון מתרודד ונקרא ורד הוי"ו "בשבא "והריש "בחולם (או מלשון ירידה והוי"ו נקודה בשבא והרי"ש בפתח כ"פ) ובדברי הרמב"ם גרסינן וורד בשני "ווין (והוי"ו ראשונה במלאפום כ"פ) וכן הגירסא נמי בש"ע ובמיימוני בפכ"ד ופירוש וורד ממש שבשעה שהיא טווה בשוק משימה וורד כנגד פניה להתקשט ולהראות מנהג הפקר בפני העוברים ושבים והא דנקט וטווה בשוק ועושה כן לרבותא קאמר הכא שאם היא יושבת בשוק בלי טוייה ועושה כן פשיטא שהוא מנהג פריצות אלא אפילו אם טווה ועושה כך נמי מנהג פריצות הוא ובטווה בשוק ומראה זרועותיה גם הרמב"ם מודה וכ"כ שם המיימוני בהדיא בבבא בפני עצמו (ור"ת פירש צמר אדום היה טווה שיפול על פניה מזהרורית ויהיו עזות מצח תוספות כ"פ):

המדברת "ומשחקת כן הגיה ב"י (ול"ג והמשחקת דמשמע דתרתי מילי נינהו וליתא כ"פ) עם הבחורים פירוש שאינן נישואין:

בפניו פירוש של בעל או בפני בנו של בעל ואם המקללת הבעל עצמו עיין בבית יוסף שהביא תשובה ע"ז (ועיין בד"מ ובשלחן ערוך סימן קנ"ד כ"פ) ועיין דרישה:

שהוא כדבריה שלא עברה אחר ההתראה דהוי כדין מוציא שטר חוב על חבירו והלה טוען פרוע הוא שבעל השטר צריך לישבע קודם שיגבה כ"פ):

אחר כך אין כופין פירוש אפילו אחר שהתרה בה ועברה על התראתו וכן משמע בב"י וכן מוכרח מדברי הרמב"ם ורבינו שהרי הביא רבינו דברי הרמב"ם אחר דין זה שכתב ז"ל ואף על פי שלא הוציאה אין לה כתובה כו' עכ"ל הא דאין לה כתובה כבר כתבו הוא פשוט מהגמרא דהוא דוקא כשהתרה בה ועברה על התראתו ואפ"ה כתב אע"פ שלא הוציאה ש"מ דאין כופין אותו להוציא גם בזו ובדידיה תליא מילתא ואף על גב דבגמרא פרק הארוסה איתא דהאי דינא נלמד ממאי דאיבעיא להו שם אם יכול איש למחול על קנויו ושם מסקינן דדוקא קודם שעברה על קנויו יכולה למחול ולא אחר כך צ"ל עברה דהתם דקאי על סתירתה עם איש אחר גרע טפי:

אבל תטול מה שהכניסה לשון הגמרא דאם היא זנתה כליה לא זינו:

אין מוציאין ממנו פירוש אף על פי דנצ"ב עומדין באחריותו שאם יאבדו או יכלו הוא חייב באחריות שלכך נקרא צ"ב אבל באלו שיוצאין בלא כתובה אין מוציאין ממנו:

תצא מזה ומזה כגון שהלך בעלה למ"ה ונישאת לאחר ובא בעלה כמ"ש בסימן י"ז: (שהרי מצד זנות כו' פירוש ונאסרות על בעליהן: אבל אבדה כתובתה דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי כ"פ):

לא אשת ישראל ולא אשת כהן וכתב ב"י וז"ל וטעמא דאשת ישראל פשוט וכו' עב"י:

אבל משום לזות שפתים ל"ד קאמר אלא משום דיני שמים חייב להוציאה וכ"כ הרי"ף והרא"ש ס"פ האומר וכמ"ש בשם הרמב"ם בסמוך (גם כ"פ רבינו לעיל סי' ו' אשת כהן שאמרה לבעלה כו' עד ואם היא נאמנת לו או העד נאמן לו יוציא כדי לצאת ידי ספק) אכן ראיתי לשם ברי"ף ורא"ש דאיירי בעד המעיד ושתקה בעל אם כן יכול להיות דהכא איירי שלא שתק אלא השיב לו מניין הא או כיוצא בזה אפילו אם מאמין לו אחר כך אינו חייב להוציא אלא איסור איכא כו' או מיירי שאמר ליה שזינתה בעניין שלא היה לו כלל לידע דאין השתיקה מועלת כלל אבל במקום שהשתיקה מועלת ומאמין לו חייב להוציאה וכן לקמן סימן קע"ח כתב כה"ג ע"ש מ"ו ועד"ר:

וכן כשאומרת שזינתה הא דכתב וכן אף על גב דבזה חייב להוציאה מ"מ בדבר זה הן שווין דבשניהן אסור לעמוד עמה אע"ג דליכא ב' עדים בדבר: (צריך להוציאה לצאת י"ש ואינו נותן לה כתובה דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ב"י כ"פ):

אבל מדברי אחר פירוש אם הוא בעצמו לא ראה שזינתה אלא אחר אמר שראה שזינתה אינו יכול להשביעה אלא על ידי גלגול והטעם כתב ב"י משום דבראה אותה בעצמו ה"ל כטוען פרעתיך והמוציא שטר חוב על חבירו והלה טוען פרעתיך בעל השטר צריך לישבע אבל כשהוא לא ראה בעצמו שזינתה אלא אחר א"ל ה"ל כאומר שמא פרעתיך דלא כלום הוא ועד"ר ואפשר לומר דדוקא כאן שיש ביד האשה שטר כתובתה חוב גמור ומש"ה ס"ל דאין הבעל יכול להשביעה על פי עד אחד אם לא ע"י גלגול משא"כ בח"מ סימן ע"ה דהתם מיירי בבא לתבוע לחבירו על פי עד אחד ואומר שא"ל שאין להנתבע זכות וראיה לומר שאינו חייב מש"ה משביעין אותו (בפני עדים אל תסתרי כו' ואף על גב דקי"ל דאין אוסרין על היחוד. הואיל וקינא לה ילפינן לה מקראי יתירי גבי סוטה דאוסרין בסתירה בעלמא ודוקא שדבר בזה הלשון וע"ל סימן קע"ח כ"פ): (שהרי מעשיה הרעים גרמו לה כו' פירוש דלא תימא כיון שהוא גרם לה שקינא לה לא היה להפסיד כתובה לכך אמר לא כי אלא מעשה הרעים גרמו לה שנסתרה כ"פ):

א"ל בינו לבינה היינו לר"י שסבר הקינוי שבינו לבינה הוי קינוי דאל"כ לא הוי אסורה ותימא שכ"כ כאן בפשיטות לאיסורא ולקמן בהלכות סוטה כתב בשם סמ"ג דשמא הלכה כר"י כו' וצ"ע אכן דברי הרמב"ם קשה ליישב דכתב בה"א ממש כדברי הטור וצ"ע מ"ו):

אסורה לו בזמן הזה ל"ד דהא אפילו בזמן הבית אסורה עולמית דלכ"ע אינו משקה אותה ע"פ מה שראה שנסתרה אם לא בעדים כדלקמן בהלכות סוטה אלא משום סיפא דמלתא שאם הודית שנסתרה אלא שלא נטמאת בזמן הבית היה משקה אותה ודוק מ"ו ועד"ר:

לא נאסרה מכח הקינוי והסתירה אע"ג דכאן איירי כשלא נסתרה מ"מ נקט קינוי וסתירה רצה לומר כדין קינוי וסתירה ובס"א ליתא תיבת וסתירה: