ניזונת משל בעלה כיון שאינה יכולה להינשא מחמת בעלה משום הבחנה ניזונת משל בעלה שכך כתב לה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך אבל מכאן ואילך זקוקה ליבם (ר"ל ואינו דומה לשאר אלמנה דיכולה לומר מחמת בעלי שכבודו גדול עלי אני יושבת אלמנה אבל היבמה אגידא ביבם ולא משום כבוד בעלה דלאו בדידה תליא מילתא ואצל יבם אינה אלא כארוסתו וא"צ ליתן כו' כ"פ) ויבם א"צ ליתן לה עד שיכנסנה:

ותתבע ממנו שייבם כו' ר"ל מתחילה באתה לפני ב"ד ותבעה שייבם אותה ואחר כך אם נתאחר מלייבם חזרה ובאתה לפני בית דין שייבם אותה מיד או יתן לה מזונות ומ"ש ותתבע ממנו כו' הרא"ש לטעמיה אזיל שסבר שאין לה מזונות אא"כ נתרצה לייבם כמ"ש אחר זה:

אבל לא נתרצה לייבם אלא לחלוץ כצ"ל וכן הגיה ב"י:

והרמב"ם אינו מחלק בין לייבם כו' פירוש לא חילק בין אם ירצה לחלוץ או לייבם או אפי' עדיין לא בירר וכו' מבואר בב"י:

הניחה מעוברת כו' דאז דינה כשאר אלמנה דשמא לא תזקק ליבם:

אין לה מזונות עד שיגדיל דמשמיא קנסוה.

מעשה ידיה שלה כו' דלא תקינו רבנן מעשה ידיה לבעל אלא משום איבה וכ"ז שאינה יושבת תחת בעלה אין לחוש לאיבה אשר"י ודוקא לאחר ג' חדשים אם ברח או חלה לאחר שהעמידתו בדין אבל בתוך ג' חדשים למיתת הבעל כתב הרא"ש בהדיא בתשובה (כלל נ' דין ד') שמעשה ידיה ליבם שהוא היורש ב"י ועיין בדרישה:

ואפי' עשה בה מאמר פי' שקידש אותה ואע"ג דאמרינן לעיל בסימן צ' שהנכסים שנפלו לה בעודה ארוסה אינה יכולה למוכרן לכתחילה הכא אין המאמר עושה אותה כמו ארוסה דמן התורה אין המאמר קונה בה:

בד"א בנכסי מלוג כו' עבד"ר:

שיש ליבם זכות בהם שהרי הוא אוכל פירות הואיל שהם באחריותו:

ואם מתה כתובתה ר"ל מנה ומאתים (ותוספת הראוין לבא לה משל בעלה כ"פ):

ולר"ת כולם בחזקת יורשי הבעל כו' אע"ג דלעיל בסימן צ' גבי נפל הבית עליו ועל אשתו כתב דיחלוקו לכולי עלמא היינו טעמא דהתם אם הבעל מת תחילה הויא האשה כאילו גבתה כתובתה אבל הכא שהיא זקוקה ליבם אין לה כלום עד אחר חליצה:

וכי היכי דאיכא פלוגתא בנכסי צאן ברזל כו' אבל בנכסי מלוג כ"ע מודו שהם שלה שהרי הנכסים הם בחזקתה לעניין ירושה:

לרש"י חולקין בהן היא והיבם. והא דכתב לפרי זה דבמתה לרש"י חולקין בהן יורשי הבעל כו' ול"ק היבם ה"ט דכשהיא מתה אז בטל היבום ולא עדיף היבם משאר האחין (עיין בד"מ ובש"ע שהביא כמה ידיעות שהיבם יורש השומרת יבם כ"פ) ולכולן דין אחד מה שאין כן כשהיא חיה דאז היבם עומד לחוד לירש המת וק"ל:

שהרי היבם אוכל פירותיהן צ"ל דסבירא ליה דבנפלו לה בעודה תחת בעלה כולי עלמא מודי שהיבם אוכל כל הפירות וכן אם מתה היבם יורש הכל ואף על גב דפליגי כשנפלו לה בעודה שומרת יבם וכתב ב"י ואם כן תימא שהו"ל לרבינו להשמיענו תחילה זה ואחר כך הוה ליה להשמיענו דין המכירה ע"ש שהאריך:

אלא אפילו נכסי מלוג נמי לא תמכור פיר' כולה והשתא יסולק קושיית בית יוסף שהקשה שרבינו כתב שגם בהם יש חלק ליבם בפירותיהן שחציה שלו ולפי טעם זה חציה מיהא יש לה רשות למכור:

ואם מתה יחלקו בהן יורשים ויורשי הבעל לכאורה נראה דגם זה מטעם הנ"ל דבנפלו לה בעודה תחת בעלה כ"ע ס"ל כרש"י הנ"ל דיחלקו:

ואפילו בנצ"ב ול"נ ז"ל הריב"ש גם המ"מ המהפך בזכותו של הרמב"ם בכל מה דאפשר לא מצא לו זכות בנכסי צאן ברזל כו' ומסיק כדברי הטור: