או מקצתם פירוש מקצת ימי המשתה:

פי' מריעות ולאמנון ריע תרגומו ולאמנון שושבינא כן פירש הערוך:

ודין מלוה יש לו משנה וברייתא פרק מי שמת:

אינו יכול לתובעו קודם שישא עיין בדרישה:

ואין בו משום ריבית כו' דלאו אדעתיה דריבית יהיב ליה שאם רצה פוחת לו אלא מתוך שמחת ריעות הרבה בדורון רשב"ם: (דלא קרינן ביה לא יגוש שאינו יכול לנגשו ולדוחקו בב"ד בשביעית כ"פ):

עד שיבא זמנו כתב הרב המגיד ודוקא כשלא עברה שביעית אחר שנשא המשלח הראשון אבל אם עברה ודאי אינו יכול לתובעו שהרי יכול לנוגשו משעה שנשא הוא (וה"ל כשאר מלוה) וכיון שעברה שביעית אחר כך משמטתו עכ"ל:

כשחוזרת ליורשיו משום שאין נוטל פי שנים בראוי ונראה דמיירי כשראובן שלח שושבינות בשביל בניו לשמעון ואח"כ חוזר לשלח לבני ראובן לאחר שכבר מת ראובן ע"ז כתב דאין אומרים דבן ראובן הבכור יטול בו שני חלקים בשעה שינשא ועל דרך שכתב רבינו בס"ס זה אבל אין לפרש דרצה לומר דלא יטלו שאר יורשיו כגון אחים שני חלקים דבח"מ ס"ס רע"ז יתבאר דאין שייך פי שנים דבכורה כי אם בבנים בירושת אביהם:

ואכל ושמח עמו פירוש מי שנשתלחו לו כבר אכל ושתה עם המשלח וקאי נמי על מה שכתב ואין הבכור נוטל כו' לאפוקי אם מת המשלח קודם שאכל עמו אינו מחוייב לשלם לו כמו שנתבאר בסמוך מת המשלח כו':

אין היבם זוכה בו (ופירושו אין היבם נוטל לבד אלא חולק עם שאר האחים או האב נוטל אם יש להם אב אבל גם המשתלח צריך לשלם מאחר שאכל כבר ושמח עם המת שבעת ימי המשתה כ"פ) אע"פ שנאמר יקום ע"ש אחיו לנחלה משום דגם היבם מקרי בכור שנאמר והיה הבכור אשר תלד ואין הבכור נוטל בראוי:

אין שמעון חייב להחזיר לו פירוש אין חייב להחזיר משלם אלא מנכה לו מה שהיה אוכל כמו שכתב בסמוך:

אלא כל השומע יבא פירוש כל איש שנשלח לו כבר שושבינות השומע שהמשלח נושא אשה בא מעצמו לשמוע עמו: (מנכה לו חצי סלע שהוא זוזים מאחר שהביא לו דורון כשיעור ד' זוזים רגילין להאכילו בריוח כשיעור ארבע זוזים כ"פ):

מכינין לכל אחד פירוש מיני מטעמים:

ושלמו ימי משתה שאם מת בתוך ימי המשתה א"צ לשלם לו כמו שנתבאר לעיל בסמוך:

או כולה אם שמח או שקרא לו ולא בא:

ושלמו ימי המשתה פירוש שמת אחר שנשא המשלח ואחר ששלמו ימי המשתה דאז נעשה חוב על אביהם אם היה חייב לשלם כולה כגון שהודיעו ולא בא או שהוא בעיר או סמוך לה:

במקום שנהגו לגבות כו' דכיון שמת מי שנשתלחו לו מספקא מלתא אם נכסיו משועבדים לו אם לאו דכיון שאינו יכול לשמוח עם המשלח כדרך ששמח המשלח עמו יש לפטור אותה או משום דעכובא לאו מחמת משלח הוא לא מצי יורשי מי שנשתלחו למפטר נפשייהו דאמר משלח עיכובא לא מינאי הוא דהא קאימנא ומשום דמספקא מלתא אזלינן בתר מנהגא ר"ן:

לא ראיתי בגמרא מנהג לשושבינות פירוש שיהא השושבינות תלוי במנהג כמו שתלה הרמב"ם וז"ל ה"ה באמת שדין זה לא נזכר בגמרא ומכל מקום נכון הוא והרא"ם דקדק מהסוגיא עכ"ל:

נשתלח לאביהם ומת פירוש אחר ששלמו ימי המשתה של המשלח וק"ל:

חייבים להחזיר פירוש היורשים דמצוה על היחומים לפרוע חוב אביהם:

מן האמצע פירוש מכולן יחד:

ועשה לו צרכי החופה והמשלח שלח לו וחל החיוב עליו ולכן מצוה על היורשים כו':

שלא נאמרו דיני השושבינות כו' וטעמו מדתנן בפ' מי שמת שהשושבינות נגבית בב"ד אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן אינן נגבית בבית דין מפני שהן גמילות חסדים ומפרשו הרמב"ם בסיפא נמי בשעת נשואין איירי כמו שושבינות דרישא:

במשנה אבל השולח פירוש במשנה ששנה אבל השולח כו':

או ששלח לו פירוש הרשב"ם מפרש המשנה שמיירי ששלח לו שלא בשעת החופה או שלא אכל עמו ואין זה אלא מתנה בעלמא וגמילות חסד והא דנקט כדי יין ושמן יש לומר דדוקא בזה אמרי' שאם לא אכל עמו או ששלח בלא שעת החופה דא"צ לשלם דדברים אלו דרך שאדם שולח לחבירו במתנה בעלמא אבל במעות לא אמרינן הכי או יש לומר דרבותא קא משמע לן דהו"א הואיל דדברים אלו צרכי חתונה הם ודאי שלחם לשם שושבינות:

ואינו צריך להחזיר הכל כו' פירוש אם לא יחד לשום אחד וק"ל:

צריך לשמוח עמו פירוש לכתחלה כשאפשר לו צריך לשמוח הוא עם כל אחד כשם שהם שמחו עמו ולא שישאר בביתו וינכה לכל אחד אם לא שאי אפשר דאז צריך זה הבעל סעודה לנכות לזה שאינו יכול לשמוח עמו ואין צריך לשלח לו כל כך:

ואינו מנכה לו כלום שהרי הם לא שמחו עמו אלא אחד מהן ואם היה מנכה לכל אחד מהן לקתה מידת הדין ועיין בח"מ סימן רע"ו שכתב הרבה דינים בענין שושבינות: