ודוקא בחדתי ואוכמי עיין בב"י שכתב שלכאורה משמע כ"ז שלא נתכסה מיקרי חדתי אבל לא משמע כן מדברי הרמב"ם שכתב שעדיין היא בחידושה כו' ע"ש ורבינו בעל הטור כתב בסמוך בעצמו אבל דין מקפלין כלים בשבת כו' ז"ל אפילו באדם א' דוקא בחדשים דהיינו כ"ז שלא רחצו.

והוא שמקפיד עליו דאז הוי פסיק רישיה:

הנוטל מן הבגד קסמים וקשרים כו' פי' רש"י קשים וקסמים דקים שנארגו בה בלי מתכוין ונוטלין אותה ממנה לאחר אריגה גמר מלאכה הוא וחייב משום מכה בפטיש:

אבל בשני בני אדם לא כו' כתב המרדכי דוקא כסדר קפולו אבל שלא כסדר קפולו מותר בכל ענין דהוי תיקון טפי שמפשיטין קמטיה:

דוקא בחדשים ומהרא"ש פסק להוכיח מכאן דטליתות חדשים שרי לקפל בי"ט שחל להיות בע"ש כשעושה עירוב תבשילין. וכ"ש בחולו של מועד אבל בישינים לא דממהרין לקמוט והקיפול הוא תיקון להם מ"ו:

דוקא בחדשים פי' רש"י שהחדשים קשים מאיליהן ואין ממהרין לקמוט:

או צבועים פירש"י צבועים קיפולם מתקנן משא"כ בלבנים:

טיט שעל רגלו לאו דוקא אלא ה"ה מנעלו והא דאמרי' בסמוך דאין מגרדין לא מנעל חדש ולא מנעל ישן לא דמי דהתם ?טממא כשגורד המנעל בסכין או בציפורן הוא ממחק אבל בקנוח בקורה או בכותל או בקרקע אינו ממחקו ואפי' ימחק לית לן בה דלאו פסיק רישיה הוא ב"י ע"ש מהררי"א:

דדמי לליבון שמתלבן בכך אבל ליבון ממש לא הוי בלא מים רש"י. וכתב בשבולי הלקט בשם ר"ת דאשל פשתן קאי דמיחזי כמלבן אבל של צמר או משי מותר ובש"ע הביא דין זה ועיין בדרישה:

אבל אסור לכבסו במים דהיינו שמשפשף צדו זה על צדו זה כדרך המכבסין רש"י:

דלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו אלא בבגד פשתן. ז"ל מ"ו ומ"מ נראה לחלק דדוקא בבגדים לבן אבל צבועים אפי' בגדי פשתן לא שייך בהו ליבון אבל לא ראיתי שום אחד מן המחברים שבא לחלק בזה עכ"ל:

ומטעם זה התיר באשה כו' עיין ב"י ע"ש:

והיה מפקפק לנגב הידים כו' והמרדכי כתב בשם מהר"ם שהיה נוהג לנגב בכח זו על זו ומסיר המים מעליו כפי יכלתו ואח"כ מקנחם במפה או בבגד משום דבגד שרייתו זהו כיבוסו וכן פסק בש"ע הב"י וכן כתב רמ"א ולפי מ"ש ר"ת שזהו דרך לכלוך א"צ ע"ש:

אין מסתכלין כו' לאיש אפילו בחול אסור אם לא לצורך עי' בי"ד סי' קנ"ו ובסי' קפ"ב:

שמא יסיר בה נימין של ראשו שיראה בראשו מדולדלין שהמראה של ברזל שלהן היה חריף כאיזמל: