Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נוטל אדם את בנו פירש"י בחצר ולא אסרו משום מוקצה עם אבן שבידו שאם לא יטלנו יחלה ולא העמידו טלטול שלא בידים במקום סכנת חולי אבל דינר אי שרית ליה חיישינן דלמא יפול מיד התינוק ואתי לאתויי אבל כשמוליכו בידו יראה היכר שאסור לטלטלו ולא יבא להגביה הדינר הרשב"א: וכן דלעת יבשה וחלולה:
ואם לאו אסור כו' דכיון דאינו קשור יפה עומד האבן בפני עצמה ומש"ה אסור לטלטל אפילו הדלעת הואיל שהאבן שהוא מוקצה מונח שם ונעשה בסיס לדבר האסור:
יטול אותה פי' הסל עם האבן:
ולא יטלנה עמה אם לא צריך למקום הכלכלה:
אבל אם הניחה במזיד כו' לשון שאינו מדויק הוא דלא הול"ל אלא אבל אם הניחה כדי שיטלם:
בענין שאינו יכול להטות אותה במקומה מכח שצר לה המקום דא"כ קשה למה התירו לו להגביהה עם האבן ולטלטלה למקום אחר הלא סגי ליה בהגבהת חבית ולהטיל האבן שם במקומו אלא צ"ל כמ"ש רש"י ור"ן שבימיהם היו חבית של חרס ואילו הפיל שם האבן במקומו היה האבן נופל על החביות שבצדו ומשברם וק"ל:
ויספיק לו פי' שאז יספיק לו:
ולא תספיק לו פי' שאז לא תספיק לו ומיהו מ"ש רבינו וכל זה מיירי בצריך לגוף החביות לשון שאינו מדוקדק דהא גם בבא שלפני זה כתב ואם החבית בין החביות בענין שאינו כו' דשם ג"כ אינו צריך לגוף החביות ואפ"ה מטלטל כל החבית למקום אחר לכן צ"ל מ"ש ויספיק לו בהטייתו ג"כ לשון תנאי הוא וכאילו אמר וכל זה מיירי בצריך לגוף החבית ובאופן שסגי לו ההטייתו כו' וק"ל: