חבילי הכניסן לעצים כו' הכניסן למאכל כו' וממילא בסתם לפי הנוהג וההוה אם הוא לבהמה מותר וכן להיפך אבל לא בכלי משום שהוא עובדא דחול כדאמרינן האי מאן דפרים סילקא דמי לטוחן רש"י:

ואם נותן לתוכו כו' מפני שנראה כעושה מורייס וסתם מורייס עבדי ליה לזמן מרובה לכבוש בו דגים ומשום דמיחזי ככובש אסור רמב"ם:

אסור למלוח חתיכות כו' בת"ה הוכיח דמותר' לטבל כמה חתיכות צנון א' א' ולהניחם יחד לפניו כדי לאוכלם מיד זו אחר זו שעיקר הקפידא שלא למלוח יחד וכ"פ בש"ע:

ד' או ה' ביחד דדמי כאילו כובש כבשין והמכבש חייב כמבשל:

בקתא של סכין ובתוך קערה אבל לא בתוך מכתשת דמכתשת של עץ הוי נמי שינוי גמור בית יוסף:

שתיתא פי' שמן ומים ומלח מעורבין בו רש"י:

אסור לגובלה כו' דדמי ללישה:

ולא יטרוף כו' בכף כדרך שטורפין ביצה בקדירה או בשום שכתשו מבע"י וכתב בת"ה סימן נ"ג ונראה דאפילו אם נותן בהם מעט משקים מבע"י כמו שרגילין לתת מעט טיפין דלא מהני דנתינת משקים מבע"י מהני משום דחשיב מגובל ובנתינת טיפים ידוע דלא מיחשב מגובל ונראה למצוא היתר לכ"ע אפילו לא יהיה בלל משקה מבע"י כגון שיעשה הבלילה רכה כדאמרינן גבי שתיתא וישנה מדרך חול שאם דרכה ליתן המשקה תתילה יתן עכשיו האוכל תחילה או איפכא וכ"פ רמ"א ועיין בת"ה שלסוף חשש להחמיר:

שהוא לרפואה כשהוא יוצא מהמרחץ שותהו:

לשתות פי' מי השרייה:

לפיכך מותר לגמור שחיקת הריפות והוא מעשה דייסא ועיין בתשובת הרמב"ם שהביאו ב"י ע"ו וז"ל השאלה קדרה של דייסא כו' ע"ש: