ובאחת שאינה נוגעת פסולים כו' עד שיתקנן וכן מ"ש לעיל סימן ל"ב כל אות שאינה מוקף גויל פסולה פי' עד שיתקנה וע"ס ל"ב בדרישה:

חוץ מרגל ה' והק' ואם נוגעות פסולים פי' ואין להם תיקון למפרע וכמ"ש הכל לעיל סי' ל"ב בפרישה סעיף י"ג וי"ב:

בתג של אחוריה לרבעה פי' בצד ימין הנוטה לצד אלף:

חי"ת איתא בפ' הקומץ כו' הא דהקדים תיקון כתיבת ח' יו"ד קודם כתיבת וי"ו כתבתי ביו"ד סימן רע"ד ע"ש:

יש למעלה כמין מקל. כזה ור"ת פי' גובה באמצע גגה כזה:

שיהיה ראש שמאלי כפוף כו' מפני מה ראש של יו"ד כפוף. ומסיים בה מפני הצדיקים שבהם ראשן כפוף כו' פי' וראשה של יו"ד רגל שמאלי דרגל ימיני רגל קרינן ליה שהרי הוא סוף היו"ד ולא תחלתה: ובפסיקתא אמרו על רגל היינו הימיני של יו"ד ועל קוצה העולה למעלה שאותן ב' הם הרשעים שירדו למטה ועתידין לעלות. אבל על רגל שמאלי של יו"ד לא אמרו בפסיקתא ודו"ק כנ"ל אבל לפמ"ש ב"י בשם רש"י לא משמע כן:

מייתינן ינוקא דלא חכים עיין מה שכתב לעיל סימן ל"ב:

אמר רבא כל אלפ"א ביתא דאתותא כל זה לשון שימושא רבא הביאו הרא"ש:

שעטנ"ז ג"ץ בפ' שמע בפרק הבונה משמע דשעטנ"ז ג"ץ בלא תגין אינן אותיות כלל ע"ש ועיין במרדכי בה"ק דף צ"ב מ"ש בשם הגהות רש"י:

ח' של חמץ. בלשון של אשר נפל טעות בספרי רבינו בתגיהן וצ"ל ח' של חמץ ד' תגין שי"ן דאשר ה' תגין וכ"כ הרא"ש וסה"ת וב"י:

אבל שעטנ"ז ג"ץ הם תגין קטנים כבר ישב ב"ה זהו שכתב דהנהו זייני"ן המפורשים בשימושא רבא דהיינו תגינין גדולים אבל תגינין קטנים כל מקום שאלו אותיות שעטנ"ז ג"ץ יש צריכות זייני"ן וכן צריך תגין על כל ראשי השי"ן ועל ב' ראשי הצדי"ק והעיי"ן ומה שא"כ בס"ת שאין עושין אלא לראש השי"ן שלישי ולראש שני של צדי"ק ועיי"ן וטי"ת ע"כ. א"כ ש"מ דס"ל דאע"פ דבס"ת עושין עליהן תגין קטנים מ"מ בתפילין עושין עליהם גדולין ודייקינן כן נמי מכח קושיית המחבר דאל"כ למה צריך לנקטינהו וק"ל:

בגמרא דידן לא הוזכרו כו' משמע הא שעטנ"ז ג"ץ דנזכר תגיהן בגמרא אם חיסר אחת מהן פסולים וכ"כ רבי' בי"ד:

והרמב"ם כו' אך כתב כו' עד או הוסיף או גרע מהן לא פסל הכל ל' הרמב"ם:

הילכך טוב שיעשה כו' גם וה לשון הרא"ש וה"כ הואיל שבתוספת אין פסול טוב לצאת ידי כולם ב"י:

פרשה שלישית כו' מאדך חסר כו' ס"א עיי"ן של שמע גדולה ד' של אחד גדולה. והיה אם שמע חסר ו' כצ"ל. ובלטוטפות השלישי כו' עיין בדרישה: