אסור ליכנס לבה"כ קבוע כו' פירש"י שיש בו צואה וכל בתי כסאות שלהן על פני השדה היו בלא חפירה וב"ה עראי היינו שזה מתחיל עכשיו לעשותו לבה"כ:

בתפילין שבראשו שהן בגלוי וגנאי הדבר רש"י:

מותר להשתין בהן כשהן בראשו דכיון שהן בראשו ליכא משום חשש ניצוצות ומשום חשש יפנה נמי ליכא כיון דבה"כ עראי הוא וכן הוכיח הרא"ש בפרק מי שמתו ומהרמב"ם בפ"ד לא משמע כן:

אסור להשתין בהן מעומד כו' פי' אבל מיושב א"נ מעומד ובעפר תיחוח ליכא ניצוצות. וא"ל א"כ בלא תפילין נמי קאמר לעיל דלא ישתין מעומד משום הניצוצות וי"ל דלעיל לא קאמר אסור אלא שלא יעשה כן שמא יוציא לעז עליו משא"כ הכא דמשום תפילין קאמר דאיסור יש בדבר:

מפני שצריך לשפשף כו' כמ"ש לעיל סי' ו' דמצוה לשפשף כדי שלא יראה ככרות שפכה:

אלא חולצן כו' קאי אדלעיל אסור ליכנס לבה"כ כו' דאל"כ קשה דקאמר חולצן הא כבר נחלצו ומותרים בידו:

ונותנן לחבירו כו' אבל אינו אוחז בימינו ובבגדו דלמא ישתין בהו. ואיכא טעמא דניצוצות:

ואוחזן בימינו כו' ואע"פ שאין גדולים בלא קטנים מ"מ הואיל ואדם עושה צרכיו מיושב ליכא חשש לניצוצות דא"צ שם לשפשף שמי רגלים כלים בישיבה וא"ת אכתי ניחוש שמא יבא לקנח ביד שהתפילין בה וי"ל דאסור לקנח ביד ימין כדאיתא בגמרא בהרואה ולעיל סימן ג' ונתנו טעם בגמרא שא"צ לתתם לחבירו דיש לו להכניסם עמו כדי להשמירו מן המזיקין ולכן כתב רבינו בסמוך וכל זה מיירי בבה"כ שבשדה כו':

עושה להם כיס טפח פי' חללו טפח שחשיב הכל אהל להפסיק בינם לקרקע ואוחז הכלי בידו ונכנס:

מניח ידו עליהם כו' נ"ל שאין להביא ראיה מכאן דמהני הנחת יד לכיסוי ראש לענין לברך בה שבזה אוסר מהרי"א דיד חשוב כגופו ולא מהני לענין כיסוי ושאני הכא דמעיקרא דמילתא גנאי הוא שיהיה התפילין מגולה בשעת עשיית צרכיו וכשהן מכוסין שמניח ידו עליהן הרי אינם מגולים:

עד שיגמור עמוד הראשון משום סכנה דעמוד ראשון החוזר מביא לידי הצבת בטן. כר"ש: