Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ומוזגין לו כוס ראשון כו' כתב רמ"א בעל הבית לא ימזוג בעצמו אלא אחר ימזוג לו דרך חירות עכ"ל ואפשר דלישנא דייק מדקאמר ומוזגין לו וק"ל:
לפי שעתיד לאומרו כו' מהר"י מולין כתב הטעם משום דמצוה הכתובה בתורה היא ואין מברכין שעשה נסים אלא אמצוה דרבנן כגון חנוכה ופורים ור"ע כתב הטעם משום דיום ישועה הוא ועדיף הנס עכ"ל:
ואת יום השביעי מששת ימי המעשה כו' עיין בדרישה:
ואינו מברך אחריו כו' לאפוקי מאבי העזרי בסימן תע"ד:
ואם רצה לשתות אפילו בלא ברכה נמי עיין מ"ש בהלכות ר"ה. כתב הכלבו מיהו צריך ליזהר שלא לשתות אפילו בין ראשון לשני אם לא לצורך גדול כדי שלא ישתכר ולא יכול לומר ההגדה וימנע מעשות הסדר וכן פסק ב"י:
הרשות בידו פי' משום דמיגרר גריר:
אין חילוק אם יברך פי' אם הסיח דעתו רא"ף ובמרדכי כתב שחרוסת מל' חרסית ע"ש הלבינה שנעשה מחרסים:
מברך אחר הטיבול כו' היינו מדנחלקו למה אין מברך בפה"א כשאוכל מרור וכמ"ש רבינו בסימן תע"ה דלר"י שנפטר בברכת המוציא א"כ אחר טיבול ראשון צריך לברך אם אוכל כזית ולהרשב"ם שסובר שנפטר בברכת בפה"א שבירך בטיבול ראשון א"כ אין לברך אחר טיבול ראשון דא"צ יצטרך לחזור ולברך בפה"א בטיבול שני ב"י ולפי זה לא הוי ליה לרבינו לכתוב דלהרשב"ם א"צ לברך אחריו דמשמע שאם רצה לברך אחריו רשאי ואינו כן דא"כ נמצא שהוא מתיר ברכה שאינה צריכה ואסור אלא כך הול"ל לרשב"ם אין לו לברך אחריו וק"ל:
ויקח מצה האמצעית כו' כתב הכלבו והמנהג לחלקה קודם שיקרא ההגדה כדי שיאמר עליה הא לחמא עניא מה עני בפרוסה אף כאן בפרוסה:
אין אנו חייבים לטבל כו' דהא גם עתה בליל פסח טיבול ראשון אינו חובה אלא כדי שישאלו:
ואין לומר האידנא פי' בזמן שאין ב"ה קיים אע"ג דבסדר הגדה שבמשנה גרסינן הכי:
מגביה כל א' כוסו כו' כתב האגור כשיגיע ללפיכך שאוחז כל אחד כוסו אז צריך לכסות הפת שלא יראה בושתו:
בעניין ברכת הלל כו' כתב בשיבולי לקט הר"מ הורה שמצות הלל קריאתו מעומד שנאמר הללו עבדי ה' העומדים בבית ה' וגו' ומה שקורין בליל פסח מיושב לפי שעתה דרך היסבה וחרות אין מטריחין אותו לעמוד:
שיש ספק בברכתו צ"ל לפי מ"ש לעיל בסימן כ"ט בשם רא"ף דדוקא היכא שודאי אינו חייב לברך או הוא אסור לברך אבל אם יש לספק בחיובו אזי הרשות בידו לברך וכמ"ש רבינו בסימן תל"ב וא"כ ה"נ הול"ל דהרשות בידו ונלע"ד דכאן לא בא רבינו לומר טעם אלא מה שהיה נוהג הרא"ש בו שלא לברך משום שאף שהוא רשות ואי בעי מברך מ"מ כן ראוי לנהוג שלא לברך אבל מה שכתב בסימן תל"ב שהוא רשות שם כתב דהוא מן הדין ואין למחות ביד המברך כיון שיש להמברך על מי לתלות ולומר ס"ל כמאן דחייב לברך אלא שק' שבסימן תפ"א כתב רבינו ג"כ אדין יהללוך אם אומרים אותו אכוס ד' או אכוס ה' שכתב ז"ל כיון שפלוגתא היה כו' ע"ש ומיהו י"ל דשאני התם דכוס ה' גופא יש דעת שאסור לעשותו ומסיק דהרשות לאדם לעשותו ומש"ה כתב דלכל הפחות ימעט בברכתו וק"ל