שאני (טועם היום כו' דהיום לא משמע אלא עד שיגמור אותו יום דהיינו עד שתחשך ר"ן בב"י עכ"ה): וצריך שאלה לחכם אבל א"צ פתח (משא"כ בנודר יום א' וק"ל עכ"ה):

כגון ללמוד או לקיים שום מצוה כו' דשם בגמרא מסיק דלא משום האי טעמא לחוד צריך שאלה אלא גם משום דקנסינן ליה כיון שנדר והנודר כאילו בונה במה כו' וכתב הרא"ש וממילא אם היה לנדרו לדבר מצוה דלא שייך לקונסו א"צ שאלה מה"ט דגזירה לחוד. ומיהו רבינו דלא כתב מזה כלום נ"ל דס"ל דבמקום מצוה לא גזרו.

דינו כהיום שמותר בלילה ר"ל אם יתחיל לעשות ביום שמותר בלילה של אחריו וק"ל:

ולילה שבינתיים ר"ל שאסור ג"כ בלילה שבינתיים דכיון שהתחיל נדרו לא פקע עד עבור זמנו ואם עמד בלילה והתחיל הנדר אסור ובלילה וביום שלאחריו ובלילה שנייה אשר"י מ"ו:

היה עומד באמצע השבועה וה"ה קודם לכן: (ויום שבת הבא ג"כ אסור ר"ל יום שבת ממש והיינו משום שהוא בכלל השבוע ואת"כ מותר בלא שאלה דכולי עלמא ידעי שפיר להפריש בין שבוע זו לשבוע אחת כ"כ רבי' ירוחם עכ"ה:

או שבוע סתם אסור מע"ל פי' ז' ימים מע"ל:

היה עומד בתוך החדש ואמר חדש זה וכו' וכתב ב"י ז"ל רבינו השמיט דין אמר חדש או חדש סתם אסור מיום ליום ולא ידעתי למה דהא תנן כו':

אפ"ה מותר בו כיון שלשון כו' וכ"ש אם נדר לעשות קודם ר"ח שצריך לקיימו קודם יום ראשון רמ"א.

ושנה זו מונין מתשרי דכך הוא לשון בני אדם דהא קורין אותו ר"ה:

אסור שלשה עשר חדשים דוקא אם קדם הנדר לחדש העיבור אבל אם עמד בניסן של שנה מעוברת ואמר שנה אחת פשוט שאינו אסור אלא עד י"ב חדש ועיין בדרישה:

עד ר"ח אדר הראשון דעד משמע מההתחלה: (עד סוף אדר כו' כתב הרא"ש דטעמא דלשני אדרים חשיב חד ירחא ב"י עכ"ה):

והרמב"ם חילק דהיינו דוקא שאינו יודע כו' פי' דכשאינו יודע ודאי כוונתו היה עד ר"ח הראשון ולא חל הנדר כלל אחדש אדר משא"כ כשאומר עד סוף אדר דאף שג"כ לא ידע שהשנה מעוברת מ"מ כיון שהנדר התחיל לחול אר"ח אדר שוב אינו פוסק עד כלות אדר השני:

או עד פני הפסח דמפרש פני הפסח דמתפני פסחא:

עד הקציר בתבואה עד הבציר שייך בענבים עד המסיק שייך בזיתים:

להחמיר כגין שהלך למקום שממהרין הקציר או להקל כו' למקום שמאחרים אותו כצ"ל וכן עיקר וכן משמע מלשון הרא"ש דנדרים דף ס"ב ע"ב וה"פ להחמיר כגון שבמקום שנדר מאחרין נמצא כשהוא הולך אחר מקומו הוא חומרא דהא במקום שהולך שמה ממהרין:

ובירושלמי מיבעיא רצה לומר אם אמר עד שיהא משתה בני או עד פני:

אם חשוב זמנו קבוע או כיון שבידו לאחרו לא כולי כן הגיה מ"ו וכתב כאשר הגהתי כן הוא בירושלמי וכן הוא מוכרע עד כאן לשונו ור"ל אם חשיב זמנו קבוע ואסור עד שיעבור משתה בנו או כיון שבידו לאחרו לא חשיב קבוע ואינו אסור אלא עד שיתחיל משתה בנו כדאמרי' לעיל בסמוך גבי קציר: (עד שיכנסו בכלכלות פירוש לא שיקוצו כו' כצ"ל עכ"ה):

ובגולה ששים יום פירוש אם נדר בא"י אסור עד ז' במרחשון וס' בח"ל. וכן אם אמר עד שירדו הגשמים כו' י"ז במרחשון ושבעים בגולה כך פירושו: (עד הגשמים כו' דמשמע ירידת הגשמים ומשמע לשון רבים ומיעוטן שנים מש"ה אסור עד שתרד רביעה שנייה אבל עד הגשם משמע לשון זמן גשם ולשון זמן רביעה ראשונה ב"י עכ"ה):

רבי יהודה אומר קונם יין שאני טועם עד שיהא הפסח כצ"ל כן הגיהו ב"י ומ"ו (וכן מוכרח דאל"ה פשיטא דאינו אסור אלא עד שיגיע וכן פירש הר"ן עכ"ה) ור"ל אף על גב דלעיל אמרינן דבנודר עד שיהא פסח עד שיצא קאמר והוא הדין לשבת ולצום ולכל שזמנו קבוע ה"מ משאר דברים אבל אומדין דעתו שלא רצה לבטל בנדרו מצות ד' כוסות ומצות אכילה ושתיה בעי"ה וכן מצות אכילת שום בליל שבת מתקנת עזרא כו' ע"ש: (שלא נתכוין אלא עד שעה כו' כצ"ל):

אינו אסור אלא עד ליל הצום (דהיינו יום כיפורים עכ"ה) ז"ל הר"ן כי קתני עד לילי צום ל"ד שהרי אוכל הוא מבערב אלא עד סעודה שליל צום ע"ש בד' ס"ג:

דרבנן פליגי בזה על כו' ר"ל דרבנן ס"ל שאין חלוק בשאר דברים לדברים הללו אלא שאם אמר עד שיהא צריך להמתין עד שהזמן עבר:

אסור בי"ט האחרון ר"ל (אסור נמי ביום שמיני עצרת עכ"ה) אע"פ שהוא רגל בפני עצמו ואינו בכלל החג קמ"ל שהוא בכלל:

עשתה לפני הפסח מותר כו' ולא אמרינן שה"ק מה שאת עושה עד הפסח יהא קונם עלי לעולם:

אסור ליהנות לו לעולם כו' ולא אמרי' שה"ק מה שאת עושה יהא קונם עלי עד הפסח:

ואם נהנית לו לוקה פי' האשה ר"ן והרמב"ם פי' שהבעל לוקה ועד"ר:

ואפילו לא הלכה פי' שאינה רוצת לילך:

שמא תלך אח"כ ותעבור למפרע ז"ל מ"ו צ"ל דוקא בנדרים דקילי הוא דאמרינן בתנאיה לא מזדהרי אינשי כדאיתא בפרק אלו מותרין אבל גבי גיטין פסק הרא"ש בריש המגרש דכל תנאי שיש בידה לקיימה מותרת להנשא מיד ולא חיישינן שמא תעבור על התנאי ודו"ק וע"ל בא"ה בסימן קמ"ג:

אע"פ שעבר התנאי ר"ל אף על פי שהלך האיסור שבא מחמת התנאי:

הלכך אחר הפסח מותרת ליהנות לו כלומר כיון שלא נהנית קודם הפסח מותרת אחר הפסח לילך וליהנות לו ועיין בדרישה:

ומותרת לילך ולהנות אחר הפסח פירוש אם לא הלכה לפני הפסח. וכאן לא אמר שאסורה לילך לפני הפסח שמא תהנה ממנו אחר הפסח דההליכה הוא התנאי וההנאה הוא הנדר ואדם נודר ועומד לקיים נדרו אבל לפני זה קאמר שפיר ואפילו לא הלכה אסורה ליהנות שמא תלך שההליכה הוא התנאי ואינה נזהרת בתנאי נדר: