Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ומת אביו של חתן כו' פי' אב החתן רגיל להכין צרכי סעודה ולא אמו ואם הכלה מכינה תמרוקי הנשים ותכשיטים ולא אביה גמ':
יפסיד מה שהכין כגון שאינו נמכר וגם אינו מתקיים בעינו אם ישהה אותו:
מכניס את המת לחדר דאם יקברוהו יחול עליו אבילות בסתימת הגולל ושוב לא יכול לכנוס לחופה עד שיעבור האבילות ומיד אחר הבעילה יקברוהו לכך פירש שדברים שבצינעא נוהג רש"י ואפילו למ"ד אבילות יום ראשון (יום מיתה וקבורה) דאורייתא אדחוהו רבנן בשב ואל תעשה (ולפ"ז אין ראוי להתעסק בדברים של שמחה כל אותו היום אלא שאינו חייב לעשות מעשה של אבילות והיינו שב ואל תעשה עכ"ה) ר"ן:
וכיון שחלה החופה הו"ל לדידיה כרגל כו' עיין בדרישה:
ואסור בתשמיש המטה פי' אפי' לדידהו שהיו בועלין אחר בעילת מצוה ומש"ה מותר בחיבוק ונישוק והא דכתב ואסור בתשמיש המטה אף ע"ג דהוא בכלל דברים שהצינעא משום דבעי למכתב עליו הלכך כל שבעת ימי המשתה כו' ומש"ה פרטיה וע"ל סימן ת' שכתב שיש בכלל דברים שבצינעא ת"ה ורחיצה ונעילת הסנדל:
וז' ימי האבל הוא ישן כו' דכיון דהקילו בו לדחות האבילות בז' הראשונים חששו שמא יקל לומר שנדחה לגמרי אף לענין בעילה לכך החמירו להצריכו שמירה גמרא בפ"ק דכתובות וע"ש דלכאורה יש לחלק בין אבילות דרבנן דקיל בעיניו ובין נידה דאורייתא דמקילין ביה לעיל ס"ס קצ"ב לאחר ביאה ראשונה ע"ש:
הוא ישן בין האנשים כו' עיין בדרישה.
ולא עוד אלא אפי' חיבוק ונישוק וכיוצא בו מותר כו' גם הרא"ש לא פליג אלא דצריך שמירה גם ביום אבל מודה דבשאר פרישות א"צ הרחקה וכמ"ש רבינו בשמו בסמוך וצ"ע הא כתב רבינו לעיל בסימן קצ"ג אליבא דכ"ע דבזמן הזה לאחר שבעל אפי' לא ראה דם צריך לפרוש בכל הפרישות כדין נידה ואפשר דהכא לא איירי מדין דם בתולים אלא מדין הרחקה מכח אבילות ומיירי מאלמנה דליכא למיחש בה לדם כ"א איסור תשמיש מכח אבילות ודו"ק:
להצריך ב' משמרות פי' ובכל משמר צ"ל ב' שמא האחד יצטרך לנקביו או ישן בלילה וכמ"ש בא"ע סימן נ"ב:
אלא הוא בין האנשים כו' כאן לא כתב הוא ישן בין האנשים כמ"ש הראב"ד הנ"ל דהוא ס"ל דאפי' ביום בלא שינה צריך שימור:
דהתם נוהג מצות שלשים ברגל פי' שאסור ברגל בגיהוץ ובתספורת:
אבל הכא כל ז' ימי החופה מותרין כו' משים מלך ביפיו תחזינה עיניך:
וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל ואע"ג דהרא"ש פליג אהרמב"ן וס"ל דמותר ברגל בדברים שאסורים משום אבל כמ"ש לקמן ריש סימן שצ"ט מ"מ מדין רגל עצמו נאסר בקצת דברים שאסורים באבל כגון לגהץ ולספר ואינו מתיר שם אלא ללבוש המגוהץ משא"כ בחתן אפי' לגהץ מותר וק"ל:
ומת אמו של חתן כו'. שנשאר אב החתן ואם הכלה הרגילין להכין צרכיהן:
כיון דטריח ליה וקאי עליה מילתא אלא מיד לאחר ז' ימי אבילות נכנס לחופה ועושין ז' ימי משתה ולענין הלכה נקטינן כדברי המיקל באבל ב"י: