ודוקא של בנין אבל קרקע עולם כו' דכתיב וישלך את עפרה אל קבר בני העם מקיש קבר בני העם לאליל מה אליל במחובר לא מתסר דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אף קבר במחובר לא מיתסר ומינה מה אליל דתלוש ולבסוף חיברו אסור אף בקבר כן ב"י וקבר של בנין פירש רש"י שבנאו למעלה מן הקרקע:

ואיזהי קרקע עולם כגון החופר כוך בסלע כו' הא דאיצטריך לאוקמי בכוך ולא ר"ל כפשוטו דהיינו בצידי הקבר שמעולם לא נתלש דס"ל דצידי הקבר פשיטא דמותרין דסדנא דארעא הם ולית עלייהו שם קבר כ"א מה שהוא מונח על האדם הנקבר לצרכו כגון העפר שמכסין בו המת או עליונו של כוך שהוא כיוצא בו וק"ל:

וכתב הר"ר ישעיה עכשיו שקוברים כו' בכל קטנים מיירי אפי' בבניו ובנותיו דלית בהו משום כבוד מתים דניחא להו בהן וכדלעיל ס ס שס"ב וקמ"ל דמ"מ אסורין לקבור עמהן אחר זמן שנקברו בו הגדולים משום איסור הנאה אם לא שנקבר עמהן תחלה דאז מיוחד הקבר לשניהן וק"ל ועיין בדרישה:

וגם לישב על הקבר אסור וכן העולם נהגו איסור מ"ו:

לא היה אוסר לישב על האבן שאינו נחשב מן הקבר שאלו היה נחשב מן הקבר היה אסור משום קבר בנין אבל לישב על העפר של קבר מותר בלא"ה דלא נקרא תלוש כמ"ש לפני זה ב"י:

אלא ציון ר"ל שלא נחשב אלא לציון כו' (פירוש כמו שאנו מעמידים על הקבר מצבה של אבן או של עץ ומציינין עליו שם הנקבר להיות לזכרון מי שקבור שם עכ"ה):

אפילו לא נתן בו אלא נפל לאפוקי ממ"ד דאין לנפלים תפיסת מקום עיין בסוגיא דפ' נגמר הדין (סנהדרין ד' מ"ח ע"א) ועיין בדרישה:

אבל אם נתנו ע"ד להיות בו עולמית כו' דהיינו הזמינו: (דימוס פי' של אבנים עכ"ה):

ואינו יודע אם נקבר שם מדעת בעל השדה משמע שסובר רבינו דמסתמא מותר לפנותו עד שידע שמדעת בעל השדה נקבר שם אבל מדברי רש"י נראה שבסתמא אסור ב"י ע"ש:

ואם פינהו מקומו טמא כו' גזירה דרבנן הוא שגזרו כדי שלא יפנוהו וכל זה בקבר של בנין ומ"ש מותר בהנאה אפי' בקבר של בנין שרי דכיון דידוע דשלא מדעת בעל השדה נקבר שם הו"ל כאילו לא היה קבר מעולם ב"י ולכאורה היה נראה לחלק דשאני הכא דמשום גזירה שלא יפנוהו החמירו לאסור אפי' בקרקע עולם:

ואם מת מצוה הוא כו' אבל מן הסתם לא חיישינן שמא מת מצוה הוא דמת מצוה קלא אית ליה:

שמת מצוה קנה מקומו שזה אחד מעשר תנאים שהתנה יהושע וכמ"ש בח"מ סימן רע"ד:

מפניהו לאיזה מקום שירצה שמתוך שניתן לפנות מפניהו לאיזה מקום שירצה ואין בעל השדה יכול למחות ועיין בדרישה:

בין שדה זרע לשדה אילן מפניהו לשדה זרע בין שדה כרם לשדה אילן מפניהו כו' כן הוא לשון אבל רבתי (והב"י כתב על רבינו למה השמיט בין שדה אילן לשדה כרם וז"א אלא ט"ס דמוכח שהשמיט ממפניהו ראשון למפניהו השני עכ"ה):

או שדרה וגולגולת ברייתא הוא וז"ל אינו מ"מ עד שימצאו ראשו ורובו רבי יהודה אומר השדרה והגלגולת הן רובו ומפרש רבינו דל"פ אלא ת"ק קאמר דבעינן ראשו ורובו ר"ל דבעינן רובו ובכלל הרוב צריך שיהא הראש לאפוקי אם נמצא הרוב ואין הראש בכללו לא הו"ל דין מ"מ אף על גב דיש כאן רובו דרוב חשוב בעינן דהיינו שיהא בכללו הראש שהוא אבר החשוב שבכל אברים שבאדם וקאמר רבי יודא אם יש כאן הגלגולת והשדרה זה נחשב ג"כ רובו אע"ג שאין הראש שלם הואיל שיש כאן כל השדרה שהוא עיקר הגוף סגי אבל ודאי אם אין השדרה שלימה אלא מצא אברים אברים משאר הגוף צריכין שיהא בכלל הרוב כל הראש ולא סגי בגלגולת לחוד ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ולכן כתב רבינו אלא אם כן מצא ראשו ורובו או שדרה וגלגולת וכ"כ לקמן בסימן שע"ד ועיין בדרישה:

ומקומו טהור ואסור בהנאה מקומו טהור דלא גזרו עליה מפני הנזק ומיהו אסור בהנאה דאיסורא דאורייתא הוא ולא פקעה רש"י והא דקאמר אסור בהנאה מיירי בקבר בנין אבל קבר קרקע עולם אינו נאסר וכבר כתב רבינו כן לעיל בתחילת הסימן:

אבל קרקע עולם שרי דליכא כאן משום כבוד דמידע ידיעי דקרקע עולם אינה נאסרת תוס':