ריאה שיש בה אבעבועות פרק א"ט דף מ"ח:

ומיהו לרי"ף כו' ואם יש בה ליחה סרוחה או עכורה אסור עי' בסי' ל"ו אצל ריאה שנשפכה כקיתון כתבתי במאי פליגי:

צריך לבדוק הסמפון שתחתיה הטעם שהרי הליחה אינה סותמת הנקב אלא דוקא בשר הריאה סותם:

וא"א הרא"ש מתיר בעכורין וסרוחין וכ"פ רמ"א:

וגם לא הזכיר בדיקת הסמפון ואע"ג דגבי ריאה שנשפכה כקיתון חיישינן וצריך בדיקה התם הוא שנמס בשרה מבפנים אבל גבי אבעבועות הגדילין בין עור לבשר אין חוששין לנקיבת הסמפונות רשב"א וכן המנהג באשכנז מ"ו:

ואם יש בה שתי אבעבועות סמוכות פי' אם יש ביניהם כקש או כשתי שערות לא מקרי סמוכות וכשירה וי"א (העיטור) אפי' כשערה אחת והראשון עיקר מ"ו וסימן יאכלם כקש וכן הוא בתוס' דף מ"ז ע"א בשם ר"ג:

סמוכות אסורה כו' הטעם לפי שאינם סמוכות אלא מחמת נקב שהיה בריאה והעלו את הבועות אלו סביביו רש"י והר"ן פירש כוון דסמוכות זו לזו מתוך שכל אחת דוחקת חבירתה סופו של עור לינקב והרמב"ם בפ"ז מה"ש כתב הטעם לפי שהדבר קרוב הרבה שיש נקבים ביניהם ואין להם דרך בדיקה ועד"ר:

בשיפולי הרראה ר"ל כל חודי חתוכי האונות והאומות בין מלמעלה בין מן הצדדין נקרא שיכולי ריאה כ"כ סמ"ק והכלבו ופי' רמ"א בש"ע דמ"ש בין למעלה היינו דוקא מחיתוכי האונות ולמעלה שעדיין הריאה שם חדה ונקראת שיפולי אבל למעלה באומות ששם הריאה רחבה לא מקרי שיפולי וכשר:

אם הבשר מקיף כתב רבינו ירוחם דע"י נפיחה יוכל להכיר אם הבשר מקיף לאותה בועא:

ואם לאו הרי היא ניתרת עד"ר:

וכל יתר כנטול דמי (כתב הרשב"א כאילו ניטל הבועא וחסירה היא עכ"ה) וטריפה אף במים זכים מ"ו: