קן סתומה שפרח ממנה גוזל לאויר או שפרח ממנה לבין המתות או שמת אחד מהן יקח זוג לשני. פי' שפרח ממנה גוזל לאויר שהלכה לה או שנתערבה א' (ממנה) [מהנה] לבין המתות פי' לאותן העומדות למיתה או שמת אחת מהן יקח זוג לשני ויעשה מהן פרידה אחת חטאת ואחת עולה אבל אם היתה קן מפורשת והלכה לה אחת מהן או שמתה ואין ידוע איזו הלכה או איזו מתה ואם זו (היה) [היא] הנשארת אם החטאת או העולה שתיהן הופסדו ואילו קן סתומה אין צריך לדקדק כלום.

פרח א' לבין הקריבות פסול ופוסל אחר כנגדו שהגוזל הפורח פסול ופוסל אחר כנגדו. פי' פרח שנתערב לבין העומדות ליקרב ונתערב בהן והן סתומות ואין ידוע איזהו פסול ופוסל אחר כנגדו [זאת הפסקא ופסקת שבע נשים יש לפרש אותן בלא נמלך הכהן והקריבן וגם יש לפרש אותן בנמלך והריני מפרש אותן בלא נמלך וכך הוא הפי'] פי' פסול הוא לבעליו הראשונים שאינה עולה לו שהרי אינו יודע מה עשו מן הגוזל שלו אם חטאת אם עולה ופוסל אחר כנגדו במקום שנתערב בו:

כיצד שתי נשים לזו שני קינין ולזו שני קינין פרח מזו לזו פוסל אח' בהליכתו חזר פוסל אחר בחזרתו. פי' הרי לזו ארבע פרידין ולזו ארבע כשפרחה מזו לזו הרי כאן חמש פרידין ובא הכהן והקריבן בלא המלכה ועשה מהן ג' חטאות ושתי עולות הרי הפסידה בעלת ה' עולה א' שמא אחת מן העולות היא הנכרית שבהן נתערבה ולא עלתה לה ואחת מן ג' חטאות היתה ראויה לעולה והפסידה הרי שצריכה עולה אחת ואם עשה מהן ג' עולות ושתי חטאות צריכה היא להביא חטאת אחרת שמא אחת מן החטאות היא הנכרית כאשר פירשתי.

וכמו כן בעלת הג' אם הקריב לה הכהן ג' פרידין ועשה מהן שתי חטאות ועולה אחת עדיין צריכה להביא עולה (אחת) [אחרת] ואם עשה שתי עולות וחטאת אחת צריכה להביא חטאת אחרת לפי שאינה יודעת מה עשתה בעלת חמש מן הגוזל שלה שהלך אצלה אם חטאת אם עולה מ"מ ממה שעשתה לה שתים נפטרה אם עשתה לה שתי חטאות ועולה אחת פטורה מן החטאות ממה נפשך שאם עשתה בעלת חמש (חטאות) מן הגוזל הנכרי חטאת הרי יש לה ג' חטאות ואם עשתה ממנו עולה הרי יש לה שתי חטאות מיהו לא עלתה לה שהרי אינה יודעת אם הקריבה חטאת או עולה הרי שהגוזל הפורח מזו לזו מסתומה לסתומה פוסל א' כאן וא' כאן במקום הליכתו.

ואם חזר פוסל אחר בחזרתו פי' (אחד כאן וא' כאן שכשחזר הוסיף לגרוע ממנה עוד א' ולא יעלו לה כי אם שתי פרידין חטאת ועולה לפי שכשהקריב לה אותן הד' אם חוזר ויעשה מהן שתי חטאות ושתי עולות נאמר) [הוסיף לגרוע עוד א' כאן וא' כאן בחזרתו שלא יעלו בכל אחד ואחד כי אם שתי פרידין חטאת ועולה לפי שכשיקריב אותן הד' לזו וד' לזו לאחר שחזר ועשה מהן שתי חטאות ושתי עולות לזו וכן לזו נאמר] שמא הגוזל שלה נשאר לשם ואחר חזר במקומו הרי יש לנו ספק עכשיו בשתי חטאות (הללו) שמא א' מהן אינו שלה ובשתי העולות כמו כן יש לנו זאת הספק ואותו הגוזל שהקריבו לשם לא עלה לה שאינה יודעת מה הקריבוהו אם חטאת אם עולה ושמא אחת מן החטאות שעשתה הוא הנכרי ואותו שהלך לשם עשאוהו עולה הרי יש לה ג' עולות וחטאת א' והיא צריכה חטאת אחרת או שמא א' מן העולות היא הנכרית ואותה שהלך לשם עשאוהו חטאת הרי שיש לה ג' חטאות ועולה אחת והיא צריכה לעולה אחרת נמצא שבחזרתו פסל ממנה שתים ואילו לא חזר [ופרח] והקריבה בעלת שלש את (שלה) [ג'] לא הפסידה אלא אחת וכשם שבחזרתה הפסידה שתים למקום שחזרה כך הפסידה שתים ממקום שיצאה שאילו נשאר לשם והקריבתן בעלת ה' לחמשתן לא הפסידה בעירובה אלא פרידה אחת ממין השתים אם השתים עולות צריכה עולה א' משום ספק הנכרי ומן החטאות נפטרה ואם השתים חטאות צריכה חטאת א' ומן העולות נפטרה ועכשיו שחזר ממנה ואין לה אלא שתי חטאות ושתי עולות הרי ספק הנכרי פוסל בחטאות ובעולות וצריכה חטאת ועולה הרי שהגוזל הפורח וחוזר פוסל שתים בהליכתו א' כאן וא' כאן ובחזרתו שנים אחרות א' כאן וא' כאן פרח וחזר ופרח וחזר לא הפסיד כלום שאפי' הן מעורבות אין פחות משתים פי' אע"פ שפרח וחזר ופרח וחזר שתי פעמים שהיה לנו לומר שמא אז יש שתי גוזלות נכריות בכל א' וא' ושמא הן החטאות או הן העולות וצריכה להביא הכל כבתחלה אע"פ כן לא הפסידה כלום בפריחה וחזרה שניה שאפי' יהיו מעורבות ודאי [נ"א והקריב הכהן ד' חטאות וד' עולות שיש לנו בהן הספק שאמרנו שמא אותן ד' שנעשו חטאות של זו הן ואותן ד' עולות של זו הן וזו צריכה חטאות וזו עולות א"נ איפכא והרי הן צריכות להביא כבתחלה מספק אפ"ה אין בהם פחות מב' קינים לפי שהן יכולות להשתתף ביניהם ויביאו שני קינים בשתוף ויתנו אם הד' חטאות הראשונות היו שלי והד' עולות היו שלך הריני צריכה שני עולות ואת שני חטאות אלו השני חטאת שלך והשתי עולות שלי א"נ איפכא¹ ואם יקשה וכו'. [הגה"ה משמע דנוסחא זו מיירי לפירוש שמפרש ואזיל בלא נמלך והנוסח האחרת מיירי בנמלך] שיש לנו לומר שאינו יכול להקריב מהן אלא ד' פרידין שתי חטאות ושתי עולות וד' פרידין אחרות לא יקריבו לא חטאות ולא עולות שאם בא להקריב חטאות שמא הן בנות זוגן של חטאות הראשונות ואינן ראויות אלא לעולות ואם בא להקריב עולות שמא הן בנות זוגן של עולות הראשונות ואין אלו ראויות לעולות הרי שאין ראוי להקריב מהן אלא ד' פרידין ממה נפשך ואותן ארבע עצמן לא עלו להן לשם חובה לפי שאינן ידועות של מי הם אע"פ כן אין בהם פחות משני קינין שעלו להן לחובתן לפי שהן יכולות להשתתף ביניהן ויביאו שתי קינין בשיתוף ויתנו אם הראשונות היו שלי אלו יהיו שלך א"נ איפכא (הכא נמי) וע"י שיתוף ותנאי השתי קינין יעלו להם לחובתן.

footnotes: ¹ הכונה אל ואם יקשה המקשה כו' שבסוף הדבור.

ואם יקשה המקשה היאך אמרה המשנה שלא הפסידה כלום בפריחה וחזרה שניה הרי הפסידו שאילו בתחלה היו יכולות להשתתף ולהביא קן א' ולהתנות ועכשיו צריכות שתי קינין בשיתוף ודאי כן הוא מ"מ דרך המשנה כך הוא שלא פתחה בתקנתן עד שהפסידו הכל וכך תראה למטה כמו כן שבאה עד סוף כל ההפסד ואח"כ אמרה התקנה:

לזו א' ולזו ב' ולזו ג' ולזו ד' ולזו ה' ולזו ו' ולזו ז' פרח מן הראשונה לב' לג' לד' לה' לו' לז'. פי' שפרח מן הראשונה לשניה ומן השניה לשלישית ומן הג' לד' וכן כולן ואח"כ חזר לכולן עד שחזר לראשונה ואיכא למימר אותו שפרח מן הראשונה לשניה נשאר בשניה ואחד מן השניה פרח לשלישית וכן כולן

פוסל אחד בהליכתו וא' בחזרתו הראשונה והשניה אין להם כלום השלישית יש לה אחת הד' יש לה שתים החמישית יש לה ג' הששית יש לה ד' השביעית יש לה (שש) [ה'] כל זה הולך על הדרך שפי' למעלה שבפריחתו וחזרתו פוסל שנים כאן ושנים כאן משום ספק נכרי שמא אחד מן החטאות הוא או שמא אחד מן העולות ונאמר שהפורח נשאר שם ואחר חזר תחתיו הלכך האמצעית שבכאן יש בהן ספק שתי נכרית שהרי השניה נכנס לה בהליכה א' מן הראשונה ובחזרה אחד מן השלישית ונאמר אותן שתים שנכנסו לה נשארו לה ושתים משלה יצאו לראשונה ולג' וכן בכל האמצעיות וכל ספק שתי נכריות פוסלות ד' שתי חטאות ושתי עולות [שלא עלו לבעליהן] הרי הראשונה והשניה אין להן כלום והשביעית לא (נפסלה) [נכנס לה] אלא נכרי [אחד] ואחד יצא ממנה וסלק נכרי א' הוא אינו פוסל אלא שנים הרי הז' לא הפסידה אלא קן א'

פרח וחזר פעם שניה מן הראשונה לשניה ומן השניה לשלישית וכן כולן וחזר פוסל א' בהליכתו וא' בחזרתו השלישית והד' אין להם כלום החמישית יש לה אחת הששית יש לה שתים השביעית יש לה חמש פרח וחזר פעם שלישית חוזר ופוסל א' בהליכתו ואחד בחזרתו החמישית והששית אין להם כלום הז' יש לה ד' ויש אומרים הז' לא הפסידה כלום פי' [החמישית והששית אין להם כלום] כמו שאמרנו שבפריחה וחזרה ראשונה הפסידה שתי קנין משום ספק שתי פרידין נכריות כך בכל פריחה וחזרה (שתפסיד) [הפסידה] שתי קינין משום ספק שתי פרידות נכריות הרי לג' פריחות וחזרות שיש בהן ספק שש פרידין נכריות (הפסידו) [הפסידה הששית] שש קינין שש חטאות ושש עולות ומה שאמרנו השלישית יש לה אחת הד' שתים (וה' שלש) [כו'] יש בו שנים פנים א' בנמלך ואחד בשאינו נמלך שאם לא נמלך הכהן והקריבן לשלישית עלתה א' ולרביעית שתים ולה' ג' וכו' אבל בנמלך נאמר לו אם בא להקריב של שלישית תחלה יקריב לה הכל ולא עלתה לה אלא קן אחד ואם בא להקריב של ד' תחלה יקריב לה הכל ולא עלתה לה אלא שתים וכן לכל א' מהן שיבא להקריב קרבנותיה תחלה [נאמר לו שיקריב לה הכל ולא תעלה לה אלא כפי מה שאמרנו במשנתנו זה כשיבא להקריב קרבנותיה תחלה] אבל אחר שהקריב לאחת תחלה אם בא להקריב לשניה ובא לימלך נאמר לו לא תקריב אלא כפי מה שראוי לה.

זה צ"ע דהיאך יכול להקריב אפי' אחד דאם ראשון מקריבו (לעולה) [למעלה] נאמר שמא בן זוגו של זה קרבה לאחרת (לעולה) [למעלה] וממילא נקבע זה לחטאת ועכשיו נפרש שאם הקריב לשלישית ולחמישית ובא להקריב לרביעית נאמר לו לא תקריב לה אלא [הגה"ה ראיתי מקשים וז"ל ותמיהני דאפילו פרידה אחת לא תוכל להקריב דאם מקריבו למעלה נאמר שמא בן זוגו של זה קרב למעלה בכלל אותן שהקריבו השלישית והחמישית והוא מקן של בעלת קן אחד ואין בו אלא עולה אחת ולא שתים. ע"כ. נראה עיקר נ"א דמוקי לה בלא נמלך דבנמלך אי אפשר לאוקמא כדלקמן בנ"א ובשלמא אם היינו מפרשים שבפריחה שניה לא פרח כלום מן הראשונה ולא מן השניה אלא מן השלישית לרביעית וכו' הוה ניחא שכבר בן זוגה שנשאר במקומה ודאי לא נקרב אמנם הרב ז"ל פירש בפריחה וחזרה שניה שפרח מן הראשונה ע"כ קשה לי להבין דבריו אלה וצריכין לי עיון. ע"כ]. שתי קינין ואותן לא עלה לה מפני ספק שתי נכריות שמא הן החטאות או שמא הן העולות והשתי קינין אחרות לא יקריב כלל שכיון שהלכו לה שתי פרידין א' אצל הג' ואחד אצל החמישית ושמא נשארו לשם והקריבום והיא אינה יודעת מה הקריבום עכשיו כשתבא להקריב אלו שתי קינין השניות שלה ויש בהן שתי פרידין משלה וספק שתי נכריות מה תעשה מהן אם תבא לעשותן חטאות נאמר ושמא אותן שלה שהלכו לשם נעשו חטאות ואלו השתים שלה שהם [בכאן שהם] בנות זוגן אינן ראויות עוד אלא לעולות ואם בא לעשותן עולות נמי נאמר איפכא שאותן שלה שהלכו אצל שלישית וחמישית נעשו עולות ואלו השתים שהם בנות זוגן אינן ראויות עוד לעולות אלא לחטאות הלכך לא יקריב אותן כלל הרי שהרביעית הפסידה הכל בהקריבה שלישית וחמישית ואם הקריבה הג' לבדה תחלה הד' תקריב ג' חטאות וג' עולות ולא יעלו לה אלא קן אחת בלבד והקן הד' לא תקריבנו כלל מפני שהפרידה שלה שהלכה אצל השלישית והקריבתו והיא אינה יודעת מה (היא) ואם לא נמלך והקריב הכל עלה לה שתי קינין וה"ה שאם נתערבה בהן אחת מן המתות בתחלה לא יקריב כלל וימותו כולן ואם עבר והקריב הכל עלו לה כדאמרינן לקמן פ"ג חטאת לזו ועולה לזו עשה כולן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול והרי חטאת ועולה שנתערבה בתחלה ימותו ואם לא נמלך והקריב המחצה כשר דקסבר האי תנא בעלי חיים אינן נדחין והכי מוקי לה בזבחים פ' כל הזבחים שנתערבו ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום דודאי ששית צריכה להביא שש קינין ואין לה הפסד אם שביעית תהא נפטרת עמה בתנאי פי' לא הפסידה כלום בפריחה וחזרה שלישית מפני שיכולה להשתתף עם הששית (ולהתנות) ויכולה לפטור את עצמה בג' פרידין מן הג' קינין שלא עלו לה (בפריחתה וחזרה שלישית) והששית תביא שש שהרי הפסידה הכל הרי י"ב פרידין ויעשה מהן שש חטאות ושש עולות ויתנו ביניהם ותאמר השביעית אם אותן ג' חטאות שעשיתי שלך היו הרי אי את צריכה אלא ג' חטאות ואלו ג' חטאות יהיו שלי והג' חטאות אחרות והשש עולות יהיו שלך ואם הג' עולות שעשיתי שלך היו הרי אי את צריכה אלא ג' עולות והג' אלו יהיו שלי והשאר יהיו הכל שלך וא"ת שמא אותן הנכריות שנתערבו בשביעית לא היו משל ששית אלא משל חמישית וא"כ היאך יכולה להתנות עמה א"כ הרי הששית אינה צריכה כלום שכיון שלא יצאו משל ששית לשביעית אלא משל חמישית הרי שלא יש בששית משל שביעית כלום אלא [כולם] עברו לחמישית שאם נשא בששית כלום א"כ אייתרו להו של ששית ומדלא אייתרו [הגה"ה עיין לקמן בנ"א] ש"מ עברו לחמישית וא"כ אינה צריכה כלום שהרי אין בה ספק נכרית ואינה צריכה כפרה כלל כ"ש שיכולה ליתן חלקה לשביעית אלא ודאי אי מספקינן להו הכי מספקינן להו כדאמרן לעיל מ"מ אינה צריכה ע"י תנאי אלא או ג' חטאות ושש עולות או ג' עולות ושש חטאות והז' יעלו לה הג' אחרות נמצא שהז' לא הפסידה בפריחה וחזרה שלישית אבל הששית ודאי הפסידה שבפריחה וחזרה שניה לא היתה צריכה אלא ח' פרידין ועכשיו היא צריכה (ט') [י"ב פרידין] ולא סגי בתנאי עם החמישית ויש לנו לפרש הטעם של יש אומרים למה לא אמרה בפריחה וחזרה שניה שהשביעית לא הפסידה כלום ע"י שיתוף ותנאי וי"ל כמו שאמרנו למעלה שהמתין עד סוף כל ההפסד ואח"כ אמר התקנה. ועי"ל טעם אחר לפי שכל זמן שיש לששית כלום הרי היא עומדת כנגד השביעית ומונעת אותה מלהקריב תחלה לפי שכשתקריב היא תחלה הפסידה ממנה הרבה והוא כאשר פירשנו למעלה לתנא [קמא] שאם יש לששית שתי קנין והז' יש לה חמש והשביעית [הקריבה השבע שלה ועלו לה חמש הרי] בשביל ספק שתי פרידין שהקריבה משל ששית הששית אינה יכולה להקריב כי אם ד' קנין ואותם לא עלו לה כלום משום ספק ד' פרידין נכריות שיש בהן שמא החטאות הם או העולות הלכך אינה יכולה להקריב תחלה (אלא ע"י פייס ואם יפול הגורל לששית להקריב תחלה) נמצאת הז' מפסדת שתי קנין שלא תקריב אותן כלל משום ספק שתי פרידין שלה שקרבו בתוך של ששית כמו שפרשנו למעלה ואותן חמש שתקריב לא עלו לה אלא ג' מפני ספק שתי הנכריות שבה (הלכך) לא נוכל לומר בפריחה וחזרה שניה לא הפסידה שהרי אפשר שהפסידה הרבה אם הקריבה הששית תחלה הואיל ויש בתוכה שתי קנין שאינה יכולה להקריבן כלל ולאותן שתי קנין לא יועיל לה שיתוף כי היאך תוכל להתנות על מה שלא הקריבה והלא אינה יכולה לומר אם הראשונים שלך אלו שלי שהרי הראשונים לא קרבו כלל אבל בפריחה וחזרה שלישית הואיל ואין לששית כלום ודאי השביעית תקריב בלא מחלוקת ואח"כ תביא ג' פרידין עם הששית ותתנה וכגון זה כופין על מדת סדום שיניחוה להקריב תחלה שאם תקדים הששית ותקריב הרי לא עלו לה כלום מפני ספק שש פרידין נכריות שבה והפסידה את השביעית מלהקריב שלשה קנין מפני ספק ג' פרידין של שביעית שקרבה בתוך שלה והפסידה את החמישית כמו כן שלשה קנין שאין ראוין להקריבן כלל ועכשיו מה יועילו לה הקדמת קרבנותיה שהרי אינה יכולה להשתתף ולהתנות שאין לה עם מי תתנה לא עם החמישית ולא עם שביעית שהרי יש להן שש קנים שלא הקריבום כלל [הגה"ה פי' שלש קנים לחמישית ושלש לשביעית כמו שקדם בלשונו ז"ל] ושמא אותן שלה שהלכו אצלן באותן שלא הקריבו הם הלכך ע"כ ודאי צריכה היא להביא שש קנין כבתחלה וזהו טעמן של יש אומרים וברוך חכם הרזים ואם פרח מן המתות לכולן הרי כולן ימותו פי' שאינו רשאי להקריב אפי' אחד מהן כלומר אלו שאמרנו יש שיריים לפסלותן האי כדיניה והאי כדיניה [זהו בשלא פרח לבין המתות אבל אם פרח לבין המתות ימותו כולן] וזהו בכהן הבא לימלך אבל אם לא נמלך והקריב הכל הכשרות כולם [עלות לה] כמו שפי' למעלה. וכל זה הפרק והראשון נעמיד אותן בפ"ג בכהן הבא לימלך ואפשר שיהיו כולן בבא לימלך חוץ ממה שאמרנו למעלה שהגוזל הפורח פוסל א' בהליכתו שזה אינו [אלא] כשהקריב את כולן ואלו בא לימלך היינו אומרים לו שלא יקריב את החמישית כלל שאינו ראוי לא לחטאת ולא לעולה שמא השתי חטאות שהקריב וזה החמישי ואחד מן העולות הן שלה ואם בא להקריבה חטאת הרי אינה ראויה לחטאת ואם בא להקריבה עולה נאמר שמא השתי עולות ואחת מן החטאות שהקריב וזה החמישי הן שלה והרי זה אינו ראוי לעולה הרי החמישי לא יקריבנו כלל וקן א' מן השתי קנין עצמן שהקריב לא עלתה לה מפני ספק הגוזל (הנכרי) שבהן והיא מסופקת בחטאות ובעולות נמצא שהגוזל הפורח בהליכתו פוסל שתים עמו במקום שהולך ומה שאמרה המשנה פוסל אחד בהליכתו אינו אלא בשלא נמלך והקריב את חמשתן אבל כיון שכל שני הפרקים הם מדברים בבא לימלך חוץ מזו לא היה יכול לחלק וגם זו המימרא עצמה משכחת לה לענין הקרבת הקנין שכולן ראוין ליקרב חוץ מן החמישי אבל לענין איפטורי ידי חובתן לא וכיון דלענין הקרבת הקנין משכחת לה בבא לימלך לא היה לו לחלק והעמיד אותן בכהן הנמלך: הגה"ה א"נ יש לומר שלא דבר על זו המימרא ולא חלק בה כלל תדע לך שלא תמצאנה למטה בלא נמלך אלמא כי איירי בה לעיל בלא נמלך איירי בה ולפי שאמר למעלה חטאת שנתערבה בעולה ועולה בחטאת אפי' אחד בריבוא ימותו כולן תנא חדא פסלות של תערובת שאינו פוסל אלא כנגד תערובתו מיהו זה לפי הפסלות שלו וזה לפי הפסלות שלו של מעלה הוא לענין הכשר הקרבתן ולמטה הוא לענין אפטורי:

[נ"א ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום פי' לא הפסידה בפריחה וחזרה שלישית מפני שיכולה להשתתף עם הששית ותביא הששית תשע פרידין והשביעית שלשה ויעשו מהן שש חטאות ושש עולות ויתנו ותאמר השביעית אם אותן שלש חטאות נכריות שעשית שלך היו הרי אי את צריכה אלא ג' עולות והשלש אלו יהיו שלי וכל השאר שלך. ואם השלש עולות שעשית היו שלך הרי אי את צריכה אלא שלש חטאות והג' עולות אלו יהיו שלי וכל השאר שלך. וא"ת שמא אותן הנכריות שנתערבו בשביעית לא היו משל ששית אלא משל חמישית עברו לשביעית וא"כ היאך יכולה להתנות עמה ויש לומר דמכל מקום יכולה להתנות עמה שהרי אין בששית אלא ספק ג' נכריות של שלשה חזרות שמא נתערבו בחזרתן משל שביעית בששית ויצאו משל ששית ג' אחרות לחמישית וכיון שאין בה אלא ג' נכריות הרי שאינה צריכה אלא ג' חטאות וג' עולות והרי היא יכולה לתת ג' חטאות וג' עולות מאלו השניות לשביעית ואין כאן בית מיחוש הלכך השביעית לא הפסידה כלום כדפרישית. [הגה"ה פי' לא הפסידה זולתי כנגד הנכריות שפרחו לה ולא יותר והששית הפסידה פרידה א' בפריחה וחזרה שלישית יותר על השתי פרידות שהיתה מפסדת בפריחה וחזרה שניה מלבד ההפסד שכנגד הנכריות שפרחו וחזרו לה].

אבל הששית ודאי הפסידה פרידה אחת בפריחה וחזרה שלישית וכך היה יכול לומר כמו כן בפריחה וחזרה שניה שלא הפסידה השביעית כלום והששית הפסידה שתי פרידין לפי שהששית תביא שש פרידין והשביעית שתים והכל יעלה לששית בהפסדה אבל המתין עד סוף כל הפסדן ואח"כ אמר תקנתן כמו שפי' למעלה.

ויש לדקדק ולומר שכולן נמי כמו כן יכולות להפטר בקיני ספקותן כמו שיתחברו כולן ומי שחייבת להביא קן תביא פרידה א' ומי שחייבת שתי קנין תביא שתי פרידין וכן כולן ויעלו לכולן י"ב קנין חצי ספקן שהם כ"ד קנין [הגה"ה פי' שכל ההפסד שבפריחה וחזרה שלישית הוי כ"ד קנין שהרי כולן אין להם כלום חוץ מן הז' שיש לה ד'] ותתנה כל אחת ואחת ותאמר אם יצאתי מידי חטאות תחלה יהיה חלק חטאתי שבאלו לחברותי הצריכות להן וא"א שלא יצאו כולן ידי חובתו בכך כי בתחלה בודאי יצאו יד"ח כ"ד פרידין י"ב חטאות וי"ב עולות ויתנו הצריכות לחטאות תצא בחטאות והצריכה לעולות תצא בעולות אלא שאין התקנה זאת נכונה שתשהא זו את קניה עד שיביאו כולן את קניהן ושמא פעמים שיזדמן לשתים או יזדמן לשבע ונמצאו משהות את קניהן לפיכך לא פתח להן בתקנה זו וזולתי תקנה זו לא תוכל אחת מהן לצאת יד חובתה בקני ספיקה עם שיתוף חברתה עד שיביאו בין שתיהן שיעור כל חובות המרובה ותתן המרובה משלה למועטת ואז תפטר המועטת עם המרובה שאם לא יביאו כשיעור כל המרובה לא תוכל להתנות ולתת משלה למועטת כי איך תתן קרבנותיה לחברתה כל זמן שהיא צריכה להן אפשר דת"ק ס"ל שאם תבא השביעית לימלך כאן בתקנתן לא נפתח לה בתקנת שיתוף ותנאי מפני שזו הפסדה מועט וזו הפסדה מרובה ושמא תשהה זו את קנה.

א"נ כיון דאלו משתתפין כולן משתכרות ועכשיו שמשתתפות הששית והשביעית הששית מפסדת ג' פרידין ויותר שהרי צריכה תשע הלכך יש לחוש אם נפתח להם בתקנת שתוף שמא ימתינו כולן זו את זו ונמצאו משהות את קניהן ויש אומרים לא חייש לכך ונכוחה היא למבין וזה טעמן של יש אומרים לפי עניות דעתנו. וכל זה הפרק מתחלתו ועד כאן בשלא נמלך הכהן והקריב לכולן שיצאו בדרך השנויה במשנתינו אבל אם בא לימלך נאמר לו שלא יקריב מכולן אלא קן אחד בלבד חטאת ועולה אבל אם בא להקריב יותר נאמר לו שלא יקריב לא חטאת ולא עולה לא משל א' ולא משל שתים כי אם על דרך השנויה במשנתינו בפרק ראשון לזו א' ולזו שתים ולזו ג' ולזו ד' וכו' המועט כשר והכא נמי כיון שיוכל לספק בכל א' וא' מפריחה ראשונה ואילך שיש בהן אותו הקן של ראשונה כשעשה הכהן קן א' חטאת ועולה היאך יוכל לעשות עוד חטאת שמא היא בת זוגה של חטאת ראשונה והן של בעלת קן א' ושתי חטאות בקן א' ליכא וכן כשיבא להקריב עולה. הלכך לא משכחת לה אלא בלא נמלך.

עוד יש לומר כי אפי' קן אחד אין ראוי להקריב מהן מפני שאינה ראויה לקרב כלל [הגה"ה צ"ע] והרי היא ממה ששנינו במשנתינו פרח מבין המתות לכולן הרי כולן ימותו וכבר כתבתי מזה [הגה"ה צ"ע] בחזרה מפורשת היטב:

והפסקא ראשונה כמו כן שאמרנו שהגוזל הפורח פסול ופוסל אחר כנגדו וכו' לא משכחת לה אלא בלא נמלך והקריב למקום שהלך הפורח שהן חמש פרידין ג' חטאות וב' עולות או אפכא ואז לא פסל למקום שהלך אלא אחר כנגדו כמו שפירשנו למעלה אבל אם יבא לימלך נאמר לו שלא יקריב כי אם ב' קנין שתי חטאות ושתי עולות והחמישי לא יקריבנו כלל שמא בן זוגו הוא לחטאת א' שהקריב ולא יעשנו חטאת כי שמא אותה העולה שהקריב כנגד אותה חטאת משל חברתה היתה וזו הפרידה היתה ראויה להקריב תחתיה לעולה ואם יבא לעשותה עולה נאמר לו שמא בת זוג היא לעולה א' שהקריב תחלה וזו אינה ראויה לעולה הנה שלא יוכל להקריב כי אם הארבע פרידין ולא תצא בהן ידי חובתה כי אם מקן אחד בלבד חטאת ועולה אבל בקן השניה לא יצאה שמא החטאת היתה נכריה או העולה ונמצא הגוזל הפורח פוסל שנים זולתו במקום הליכתו. הנה שאלו השתי פסקות אינן אלא כשלא נמלך והקריב מכאן ואילך עד סוף הפרק כולו בנמלך וכשאמר בפרק שלישי בד"א בנמלך אפרקא קמא קאי הלא תראה שלא חלק בפ"ג כי אם באותן מימרות שדבר בפרק ראשון בחובה וחובה שנתערבו זו בזו וזו בזו א' לזו וא' לזו וכו' אבל באלו המימרות שבפרק שני לא חלק בהם ש"מ דבלא נמלך איירי בה ומשנתנו כך הוא סדורה. בפרק ראשון דברה המשנה בכל חובתה של זו שנתערבה בכל חובתה של זו שוה בשוה או מועטת במרובה ובפ"ב דברה המשנה בגוזל א' מחובתה של זו שנתערבה בחובתה של זו כמה יפסל בהן ודברה בהן בלא נמלך מפני זו הפסקא השנויה א' לזו וב' לזו וג' לזו וכו' עד ז' לזו כי בפריחה וחזרה שלישית דינה משתנה מן החובה כולה של זו שנתערבה בכל החובות של זו בלא נמלך אבל בנמלך אין דינה משתנה כמו שפירשתי כי היא אותה משנה עצמה שאמרנו למעלה א' לזו וב' לזו כו' המועט כשר ולפיכך דברה בהן בלא נמלך שאין דינן שוה ואשמועינן בה חדוש גדול שאמצעיות הפסידו כפלים בשביעית ואח"כ חזר לדרכו לנמלך ואמר שאם פרח א' מן המתות לכולן הרי כולן ימותו כלומר עד כאן דברנו באותן שיש שירים לפסלותן אבל תמצא תערובת אחר שבשביל גוזל אחד לבדו שיתערב בכמה קנין כולן ימותו וזה בודאי אינו אלא בנמלך שאם לא נמלך והקריב הכל כולן עלו לה חוץ מן המתה כדאמרינן לקמן פ"ג חטאת לזו עולה לזו עשו כולן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול והרי חטאת ועולה שנתערבה ימותו כולם ואם לא נמלך והקריב הוי מחצה כשר ודאי קסבר האי תנא בעלי חיים אינם נדחים והכי מוקים לה בזבחים פרק כל הזבחים שנתערבו ובקונטריס א' פרשתי השתי פסקות העליונות בנמלך היטב. [הגה"ה נראה שהיא נוסחא הראשונה דלעיל]

קן סתומה וקן מפורשת ופרח מן הסתומה למפורשת יקח זוג לשני חזר או שפרח מן המפורש ראשון [פי' דמן המפורש] פרח לסתום ולא מן הסתום למפורש הרי כולן ימותו. קן סתומה (כבר) פי' שלא נתפרשה איזו לחטאת ואיזו לעולה קן מפורשת שכבר נתפרשה וחזרה (להיות הקן שנתערבה) [ונתערבה] בינה לבין עצמה ולא הובררה¹ (והיא כמו הקן של יונים שהם שוים ואין הפרש ביניהן כך היא כל זמן שהיא סתומה וזו שנתפרשה ונתערבה בינה לבין עצמה חזרה להיות שוה בקן של יונים בקיניהן) [הגה"ה אלו השורות אע"פ שנמחקו בדוחק יש להם קצת הבנה] הרי קן מפורשת זו אינה ראויה אלא למיתה וכשפרח מן הסתומה לתוכה כמו שפורח לבין המתות היא ויקח זוג לשני שהוא כבר אבד ואם חזר למקומו או שפרח מן המפורשת לסתומה הרי פרח בה א' מן המתות וי"מ שבפריחה זו נתבלבלה המפורשת ולא הובררה איזו חטאת ואיזו עולה ואם פרח מן המפורשת ראשון כמו כן בפריחתו נתבלבל ונתערב ולא הוכר איזו מהן פרח הלכך ימותו:

footnotes: ¹ המוקפים נמחקו בכ"י מלא"ש וע"ז קאי ההג"ה אח"כ.

חטאת מכאן ועולה מכאן וסתומה באמצע פרח מן האמצע לצדדין אחד אילך וא' אילך לא הפסידה כלום אלא נאמר זה שהלך אצל חטאת חטאת וזה שהלך אצל עולה עולה פי' ויקרבו אלו לשם בעליהן סתם [ואלו לשם בעליהן סתם] ופשוטה היא. חזר לאמצע האמצעיים ימותו ואלו יקריבו חטאות ואלו יקריבו עולות חזר או שפרח מן האמצע לצדדין הרי כולן ימותו פי' חזר לאמצע חזר הקן לאמצע אע"פ שלא נדע אם מצד אחד חזרו שניהם או משני צדדים ספקא לחומרא ונאמר שמא משני צדדים באו והרי הן חטאת ועולה שנתערבה ואע"פ שראינו אחד שחזר מצד א' והאחד לא ראינו אם מאותו צד עצמו נתחבר עמו או מצד אחר ואין אנו יודעין מספר הגוזלות ספיקא לחומרא חזר או שפרח ממנו לצדדין פי' חזר לצד אחד ואין אנו יודעים לאיזה צד או שחזר לשני צדדין כולן ימותו רישא דחזר לאמצע אשמעינן דאע"פ שבאו למקום אחד לאמצע לא נאמר ממקום שראינו שבא הראשון בא השני דראינו הראשון מאיזה צד בא ולא ראינו השני מאיזה צד בא (פי') וסיפא קמ"ל שאע"פ שיש גוזלות מרובות בצד אחד כאן שלא היינו יודעים מספרם לא נאמר כשחזר לצד אחד ואין אנו יודעים לאיזה צד ודאי לאותו צד המרובה חזרו אלא הספק בשניהם ורישא נמי אשמועינן אע"פ שרוב גוזלות בצד אחד וחזר הקן לאמצע ולא נדע מאיזה צד חזר או שמא משניהם לא נאמר כיון שיש רוב גוזלות בזה הצד כל דפריש מרובא פריש ומשם באו ואם אותו צד חטאות יקרבו חטאות ואם עולות יקרבו עולות דלגבי תערובת קדשים לא [אמרינן] אזלינן בתר רובא דנייד מ"ט גזרה משום קבוע והכי איתא בזבחים פ' כל הזבחים שנתערבו:

אין מביאין תורים כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורין כיצד האשה שהביאה חטאתה תור ועולתה בן יונה תכפול ותביא עולתה תור. עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולתה בן יונה בן עזאי אומר הולכין אחר הראשון. פי' אין מביאין תורים כנגד בני יונה וכו' דכתיב שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת אבל לא תור ובן יונה אחד לעולה ואחד לחטאת: האשה שהביאה חטאתה תור כו' קסבר חטאת היא העיקר ודרשינן בספרא א' לעולה ואחד לחטאת וכפר מכאן אמרו האשה שהביאה חטאתה (כו') [תור] ועולתה בן יונה תכפול ותביא עולתה תור כלומר א' לחטאת וכפר ממין החטאת תהא כל הכפרה בין שהיא ראשונה בין שהיא אחרונה: בן עזאי אומר כו' (קסבר) הראשון הוא העיקר בכל מקום כדאמרינן בברכות כל הקודם לפסוק הוא קודם לברכה וכיון שהקדים הכתוב ביולדת עולה לחטאת לומר לך אפי' עולה אם היא קודמת היא קבעה לה באותו המין להביא ממנו חטאתה לכך הקדימה הכתוב ולא להקרבתה הלכך אם הביאה עולתה תחילה תור ואח"כ חטאתה בן יונה תכפול ותביא חטאתה תור והאי הביאה דקתני הכא לא שהקריבה אלא אפי' אם הפרישה דכיון שאפרשתה לאיקרובי קאי ומיחייבא עליה לאקרובי וקבעה לה וכן גבי מצורע דפליגי תנאי דמר סבר אשם קביע ליה בעשירות ומ"ס חטאת קבעה ליה ומ"ס צפרים קבעה ליה וקתני דבהפרשה לחודה קבעה ליה דתנן במשנת נגעים מצורע עני שהפריש קרבנו והעשיר הכל הולך אחר החטאת דברי ר' שמעון ר' יהודה אומר הכל הולך אחר אשם ר' אליעזר בן יעקב אומר הכל הולך אחר צפרים

ודוקא בדאיתיה לקרבן בעיניה א"נ דאקריביה אע"ג דאפסיל בהקרבתו קבע ליה אבל אי אפרשיה ונסתאב או שאירע לו דבר שאינו ראוי להקרבה לא קבע ליה כדתנן בכריתות פ' בתרא הפריש כשבה ונסתאבה אם רצה יביא בדמיה עוף ותנן נמי במס' נגעים ומייתינן ליה במס' נדה שני מצורעין שנתערבו קרבנן זה בזה וקרב קרבנו של אחד מהם ומת אחד מהם זו שאלה וכו' ואמר להם יכתוב כל נכסיו לאחד ויביא קרבן עני אלמא כי הפריש קרבנו ואינו ראוי להקריבו לא קבע ליה בעשירות והאי דקתני לה באשה ולא קתני במצורע וזב שהביאו חטאתם תור כו' רבותא קמ"ל דאע"ג דעולה קדמה הכא ביולדת מש"כ בשאר מקומות קאמר תנא קמא (שלא) לילך אחר החטאת ועוד דטעמא דבן עזאי נמי מהאי קרא נפקא כדפרישית: האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה [עולתה] ומתה לא יביאו יורשים את חטאתה פירוש שאע"פ שחטאתה זו אינה (באה) לכפרה אלא להכשיר אינה באה לאחר מיתה ואין היורשין מפרישין אותה כלל שאין מפרישין תחלה [לאבוד] ואם הפרישתה מחיים אין מקריבין אותה אבל בעולה פליגי רב ושמואל ור' יוחנן וריש לקיש במס' קדושין דמר סבר שאם הפרישתה מחיים יביאו יורשין שכבר קדשה מחיים אבל לא הפרישתה מחיים אינן חייבים להביאה אע"פ שירשו נכסיה מ"ט מלוה האמורה בתורה לאו כשטר דמיא ואע"פ שהיתה חייבת בה מחיים [עכשיו שמתה [יורשי] נכסיה פטורין ומר סבר אע"פ שלא הפרישתה מחיים] (לא מחייבי יורש נכסיה) [יורשי נכסיה חייבין] להביאה לאחר מיתתה מפני חובתה שהיתה עליה מחיים דמלוה האמורה בתורה כשטר דמיא וה"ה דהוה מצי למתני בזכר כגון זב או מצורע אלא משום דכוליה פרקין מתני ליה באשה כדפרישית ופרקין דלעיל נמי מתני לה באשה כדקתני בין משם א' בין משני שמות [זיבה ולידה]:

סליקא קן סתומה וטמונה אשר היתה כאגרת חתומה. [נתיב אורח שבילה לא ידעה אנוש גם מפני כל נעלמה. ורואיה כמו הוברי שחקים אשר רואים ואין יודעין מאומה. והולכיה כהולכין בעלטה קדורנית כבין כוכב וחמה. האירני אלהי מכבודו העירני כנעור מתנומה. הקימני עלי רגלי וחזק יחידתי בחיל ברזל וחומה. הבינני דברו החמורה במשנת קן תלויה על בלי מה. קראתיה דרשתיה למול כל ושמתיה כמו פרחי אדמה. תהלותי לקל יוצרי ורועי אשר נתן בקרבי און ועצמה. יחנני תעודתו וישרו. יחלק לי בתורה גם בחכמה].