לועז. מדבר לשון אחרת שאינו לשון עברי, כלומר יצאו שלא היו מבינים לשונם אף על פי שאי אפשר שלא היו מבינים שהרי היו ביניהם כמה שנים אפשר שקצתם היו מבינים, אותם שהיו עובדים ביניהם והיו בהם שלא יצאו ממקומם שהיה מיוחד להם והיא ארץ גושן והיו מדברים לשון עברי, ואפילו אותן שהיו יוצאים ביניהם עם המצרי היו מדברים לשון מצרים בהכרח, אבל בינם לבינם היו מדברים לשונם שהוא לשון עברי והיו מוכרחים ללשון אחרת והאל ית' הוציאם מאותו העם שהיה לועז:

היתה יהודה לקדשו. שלקחם מעם טמא והיה עם קדוש:

וישראל ממשלותיו. שלא היו בממשלת מצרים אלא בממשלתו והיתה ממשלה וממלכה בפני עצמה לא ברשות אחר אלא ברשות האל יתברך. ומה שאמר יהודה וישראל, כי מעת צאתם ממצרים היה יהודה לראש ונוסע ראשונה כברכת יעקב אביהם, גם אמרו כי יהודה נכנס בים בראשונה כי היו ישראל יראים להכנס בים, ועמד נחשון נשיא שבט יהודה וקפץ בים תחלה ואחריו שבטו, ואחריו כל ישראל לפיכך אמר יהודה לקדשו כי הוא קדש שם האל יתברך בקרב כל ישראל:

הים. על דרך משל, כי נבקעו המים כאילו פחד הים ונס מפניהם בעבורם, וכן הירדן יסוב לאחור כשעברו בירדן גם כן:

ההרים. לשון רבים כי אפשר שחרדו ורעשו הרים אחרים הסמוכים להר סיני: וכן הגבעות. הסמוכות לו, וגבעה כמו הר שאינה גבוה כמו ההר ואינה מחודדת בראשה כמו ההר:

מה. השאלה לדעת התשובה כאילו ישאלו מהם למה ה, והתשובה מלפני אדון. כעבד שהוא חרד וזע מפני אדונו:

מלפני. השיבה הארץ ואמרה מלפני אדון כי הארץ כוללת הים והירדן וההרים והגבעות:

וחולי. מקור, היו"ד כינוי המדבר והוא מלעיל, מפני מלת הארץ שהוא מלעיל, אמר חולי ופחדי ורקדי ונוסי מלפני האדון ומי הוא זה האדון:

אלהי יעקב. שקנה אותו מבית עבדים בכחו, כי הוא אדון על הכל ועושה ברצונו ואם ירצה שיעברו בני יעקב בים ובירדן דין הוא שינוסו ויבקעו המים מפניו כי הוא אדון:

ההופכי. כמו שיש לו כח להפך הלח יבש ששם הים לחרבה כן הופך הצור היבש לח, ושם אותם לאגם מים ולמען מים כי הוא אדון ובורא הכל ולא ישנו מצותו וכן ההר, אף על פי שהוא הכבד והקבוע שנבראים כשירצה ישוב קל וינוע מהרה ויחרד ירקד כמו האיל למען ידעו כי הוא בורא הכל ובידו הכל: