לא. יש ספרים שאין זה תחילת המזמור, אמר כמו שעשית חסד עם אבותינו והוצאתם ממצרים כן תעשה עמנו בכל דור ודור ואף על פי שאין אנו ראוים אל תעשה לנו, כי אם לשמך כי גם הם לא היו ראוים לולי כבוד שמך וברית האבות: ואמר לא לנו. שתי פעמים לחזק הענין:

על חסדך ועל אמתך. כמו על אודותיך:

לשמך תן כבוד. שלא יחולל בגוים:

למה. זה הוא טעם לשמך תן כבוד שאם לא תעשה עמנו חסד ותטשנו ביד שונאיך יאמרו איה נא אלהיהם יקומו ויעזרו אותם:

ואלהינו. והם סכלים ולא יכירו מה בין אלהינו לאלהיהם כי אלהינו בשמים ומושל בעליונים ובתחתונים וכל אשר יחפוץ לעשות בהם יעשה ולא כן אלהיהם:

עצביהם כסף וזהב. נקראים עצבים כי הם עצבון לבוטחים בהם שלא יוושעו על ידיהם, ואיך יושיעו האדם והם מעשה ידי אדם הצורות ההם, אעפ"י שיעשום חכמי האומות על דרך העליונים ויעשו הצורות לדמיון המון העם התועים אחריהם יחשבו הצורות בעצם אלוה שיהיה בהם כח להטיב או להרע:

פה להם. יעשו אותם על צורות האדם ולא יוכלו להטיל רוח בהם שידברו בפה ושיראו בעינים ושישמעו באזנים:

לא יהגו. אפילו הגיון מעט שאינו דיבור ממש, אלא קול צפצוף היוצא מן הגרון:

כמוהם. דרך תפילה:

כל אשר בוטח. כמו וכל אשר בוטח:

אבל ישראל בטח בה'. לא כאותם הבוטחים באלילים אלא אתם בטחו בה' כי תראו בכל הדורות שעברו עזרם של ישרא ומגינם היה: ואמר בטח. לישראל דרך כלל:

בית אהרן. הם הכהנים והלוים. אמר להם לבדם, כי הם הקרובים לה' ועומדים לפניו תמיד, אמר שיבטחו בו כי עבודתם לפניו תועילם:

יראי ה'. הם החכמים שהם מתבודדים בבית ה' ללמוד ומתעסקים בחכמה לדעת ה' כי הם ידעים מחכמתם, כי אין זולתו שראוי לבטוח בו, ויש מפרשים כי יראי ה' אשר בכל עם ועם:

יהוה. אשר זכרנו תמיד בחמלתו עלינו: הוא יברך עמו. ופירש אחר כן הפרט יברך את בית ישראל:

יראי ה' הקטנים עם הגדולים. ואלא אמר על האחרים אלא על בית ישראל ובית אהרן כי בית כולל קטנים עם הגדולים, וכן בבטחון לא זכר עם ישראל עם יראי ה' בית כי הקטנים אין בהם דעת הבטחון:

יברך. הקטנים. בעבור הגדולים:

יוסף דרך תפילה או דרך נבואה:

שמים וארץ. הוא עשה העליונים והתחתונים ובידו לברך מי שירצה:

השמים. אף על פי שהוא עשה השמים והארץ ממשלת השמי' לו לבדו ואין לאדם בהם דבר, אבל הארץ נתן ממשלתם לבני אדם וצריך שידעו בני אדם ויכירו כי הוא אדון והם פקידים עליה כאשר ירצה יעביר אותם מהפקידות ויתננו לאחרים כלומר שימית אלו ויוליד אחרים, ומי שיכיר שהוא אדון ויראהו כמו הפקיד, האדון יעמידהו בפקידות וישמרהו הזמן הקצוב לו לפיכך אמר אחריו לא המתים יהללו יה אותם שימית אותם האל יתברך טרם זמן הקצוב ימיתם בעונם שלא הכירוהו בחיים שהוא אדון ולא יראו מפניו, והנה ימותו ולא יהללו יה. כי תאבד נפשם במותם:

והם יורדי דומה, באמת, והדומה הוא הקבר שהגוף בו, והגוף יורד בה:

ונחנו. אבל אנחנו שאנו יראי האל ויודעים ומכירים שהוא אדון על הכל יחיה אותנו ונברכהו בחיים וזהו מעתה שהוא זמן העומד וכן עד עולם שהוא עולם הבא, כלומר במותנו לזמן הקצוב לא ימותו נפשינו אלא יברכוהו ויהללוהו לעדי עד לפיכך הללויה אתם יראיו בעוד אתם בחיים: