הודו לפי הפשט כל אחד מאלו כי לעולם חסדו, יש לו ענין במקומו, ונמצאו ששה ועשרים לפי העניינים המסופרים במזמור. ואמר תחלה כל בני העולם הודו לה' כי טוב ומטיב לעולם וחסדו אין לו הפסק כי לעולם הוא, וכן כל כי לעולם חסדו זהו פירושו, וזכר אותו עם כל אחד להגדיל השבח:

לאלהי האלהים. הם המלאכים והם אלהים לאשר למטה מהם והוא אלהים עליהם:

לאדני האדנים. הם הגלגלים שהם אדונים על השפלים והמנהיגים אותם והוא אדון עליהם:

לעושה. אחר שהזכיר המלאכים והגלגלים שהוא אדון עליהם אמר לעושה, להורות כי אינם קדמונים כמו שהוא קדמון אלא שהם עלולים והוא עלה עליהם, לפיכך אמר לעושה ללמד שאינם קדמונים אלא הוא עושה אותם והם חדשים והזכיר תחלה נפלאות גדולות. ואפשר שהוא כלל לאשר זכר אחריו ואמר, לעושה נפלאות גדולות לבדו. על הצורות שאינם גופות ולא כח בגופות והם השכלים הנפרדים והם נפלאות מעין האדם, כי לא תשיג עין האדם אלא מה שהוא חומר, והגלגלים והככבים הם חומר זך ותשיגם עין האדם, אבל הצורות שהם בלא חומר לא תשיגם עין האדם ואף עיון המחשבה נלאה להשיגם לפיכך קראם נפלאות: ואמר לבדו. כי הוא לבדו נשגב עליהם וכל שאר הנבראים תחתיהם והם קיום העולם, לפיכך אמר כי לעולם חסדו כי הנה הם חסד האל אל ברואיו והם לעולם אין להם הפסק:

לעושה השמים. אחרי כן הזכיר השמים והוא כלל לכל הגלגלים והככבים, ואמר שהוא עושה אותם והוא חדשם בתבונתו ועשה בחידושיהם חסד לעום ואין להם הפסק זהו כי לעולם חסדו:

לרוקע. זכר מבריאת הארץ מה שהוא חסד מוחלט מאתו שבטל טבע המים, שהיה טבעם להיותם על הארץ כמו שהיו מתחלה והוא בחסדו הקים אותם אל מקום אחד ונראית היבשה להיות החיים והצמחים עליה, וזה החסד הוא לעולם, שאעפ"י שהמבול הציף המים על היבשה כבר נשבע שלא יהיה עוד כל כימי הארץ וזה כי לעולם חסדו, ופירוש לרוקע שנתלה שטח הארץ על המים, ואעפ"י שהמים גבוהים על הארץ נתן הוא שתהיה הארץ כאילו היה גבוה על המים שלא יעברו על הארץ, וזהו מנפלאותיו:

לעושה אורים גדולים. אחרי כן זכר בפרט שני המאורות הגדולים שהם קיום העולם, ואמר כי לעולם חסדו, כי אין להם הפסק, וזכר כל אחד לבדו ואמר,

את השמש. ונתן אותו שיהיה מושל בים לתועלת העולם להאיר ולחמם את האויר והוא תועלת החיים והצמחים, וזה הוא חסד מאתו, והוא לעולם אין לו הפסק:

את הירח וככבים. וכן נתן את הירח והמשילה בלילה עם הכוכבים. כי אור הירח והכוכבים צורכי הולכי מדברות ויורדי הים וכוחם לצורך הצמחים, ויש לירח גם כן במים וכן לכל כוכב וכוכב יש לו כח בצמחים או באבנים ובמתכות ובכלל שני האורים קיום העולם, כי הקור והחום סיבת קיום החיים ואין להם הפסק, לפיכך אמר כי לעולם חסדו:

למכה מצרים. הזכיר מכת בכורים לפי שעל ידה יצאו, וכן אמר כן:

ויוצא. ואמר אחר כן:

ביד חזקה. והוא כלל ליו"ד המכות וכל זה כל"ח כי חסד גדול היה שיסופר לעולם כי היו ישראל בארצם והם לקו בכמה מכות וישראל ביניהם ניצולו מכולם ואמר אחר כן:

לגוזר. וזה החסד יסופר לעולם כי בעבור שלא יראו מלחמה לא נחם דרך ארץ פלשתים ושינה בעבורם טבע המים כדי שיעברו בתוכו, ועשה חסד גדול עמהם בקריעת הים שקרעו לשנים עשר קרעים לשנים עשר שבטים כדי שלא יכנסו בערבוביא אלא כל שבט ושבט עבר בדרכו שנגזר לו על זה ראוי לומר ולספר חסדו לעולם, כן פירשו רז"ל כי לשנים עשר גזרים נגזר ים סוף ויש לפרש כי לפיכך אמר לגזרים לפי שנגזר הים לרוחבו עד חציו או יותר ואחר כך לארכו ולרחבו כי באותו הרוח שנכנסו בים לאותו הרוח עצמו יצאו כי ממדבר איתם נכנסו לים סוף ומים סוף יצאו למדבר איתם, כמו שכתוב ואם תאמר אחרי שלא הוצרכו לעבור הים לרחבו למה נכנסו בו והם יצאו אל המקום שהיו בו מתחילה, לא עשה כן האל יתברך אלא כדי שיטבעו מצרים בים להראות עוצם גדולתו שיעברו ישראל בתוך הים ביבשה ויטבעו מצרים בתוכו:

והעביר ישראל בתוכו. בעומקו של ים שהוא חציו והעבירם ביבשה כמו שכתוב ויש לך חסד גדול מזה, כי אפילו רגליהם לא נטבלו במים:

ונער. שלא היה להם יכולת לשוב לאחוריהם וזה חסד גדול שראו בשונאיהם נקמה ולא פחדו עוד מהם:

למוליך עמו במדבר. ארץ שלא עבר בה איש ולא היה שם דרך והוא בחסדו הוליך אותם בענן יומם ובעמוד אש לילה ומרא' להם הדרך, ועוד במדבר שהיה ארץ ציה וצלמות והוא ספק להם בחסדו כל צרכם זה החסד יסופר לעולם:

למכה. זכרם בכלל ואחר כך פרט אותם להגדיל השבח וכן אמר למכה ואחר כך ויהרוג ואחד הוא אלא כפל הענין במלות שונות וכל זה להגדיל השבח ולספר החסד פעמים רבות והנה החסד גדול, כי לא היו מניחים ישראל לעבור ויצאו להלחם עמם והם היו עם רב וגבורים וחזקים ונתנם האל יתברך בידם והרגו אותם עד שלא השאירו שריד זה היה חסד גדול:

והרוג. סיחון ועוג ונתן ארצם לנחלה ועוד חד גדול מזה כי לא די שהכו אותם אלא שנתן להם ארצם נחלה שלא באו שאר הגוים ולא נאספו עליהם להוציאם משם וזה חסד גדול מאתו כי חסד היא תוספת הטובה ובזו הארץ שנתן להם הוסיף להם בטובתו כי לא נתנה לאברהם אבינו אלא מעבר הירדן והלאה שהוא ארץ שבעה גוים, אבל מעבר הירדן מזרחה לא נתן לאברהם אבינו דבר ונתן לישראל נחלה. ארץ שהיתה למואב תחילה וכן נתן להם ארץ עוג מלך הבשן וזה היה חסד מאתו לפיכך לא זכר בזה המזמור ממלכות כנען כמו שזכר למעלה ממנו, לפי שאמר בזה המזמור כי לעולם חסדו וממלכות כנען שנתן להם באמת לא היה חסד כי כבר נתנה לאברהם אבינו, אבל ארץ סיחון ועוג שלא נתנה לאברהם ונתנה להם זה היה חסד:

נחלה לישראל עבדו. נטל הארץ מהם שהיו עובדים אלילים ונתנה לישראל שהיו עובדים האל יתברך לבדו:

שבשפלנו. ועוד חסד גדול עלינו כי כשיצאנו מן הארץ בעונינו ובחטאתינו שהיינו בגלות בשפל זכר לנו ברית אבות ואמר זה על גלות בבל או על אחר והוא הנכון: ואמר זכר. ויפרקנו, עבר במקום עתיד כמנהגם בנבואות:

ויפרקנו מצרינו. הנה חסדו הגדול היה עמנו בגלות לחיותנו בין הגוים, ועוד חסד גדול מזה שיהיה חסד לעולם שיגאלנו מצרינו ועוד לא ימוש חסדו ממנו לעולם:

נותן לחם. אחר שסיפר חסדו על ישראל אמר בתכלית המזמור חסדו על כל העולם כן אמר עתה נותן לחם לכל בשר, וזה חסד גדול מאתו לנבראים שמזמן לכל בריאה ובריאה מזון הראויה לה:

ואמר הודו לאל השמים. כי מן השמים בא המטר הוא סיבה לכל מזון והוא אל השמים והוא צוה שירד המטר מן השמים והוא חסד גדול שאין לו הפסק זה הוא כל"ח: