על. זה המזמור אמר על לשון הלוים המזוררים אשר גלו בגלות בבל, כלומר על נהרות בבל. היינו שם מתבודדים יושבין ושוממין גם היינו בוכים בזכרנו את ציון:

על ערבים. ערבי נחל כי הערבים גדילים על שפת הנהרות וכשהיינו יושבים על שפת הנהר וכנורותינו בידינו לעורר שיר כמנהגינו בציון, וכשהיינו מעלים על לבנו ציון היינו נוטשים כנורותינו מרוב יגון והיינו תולים אותו על ערבים והיינו יושבים ובוכים: ופי' בתוכה. בתוך בבל:

שאלונו. לגזירת פעל כמו ישאלך לאמר, כשהיו מוצאים אותנו הבבליים השובים אותנו והיו אומרים לנו שנשיר להם השיר ציון אז היינו בוכים ואומרים להם איך נשיר: ופי' ותוללינו שמחה. היו שואלים אותנו דברי שיר ובכינורותינו שתלינו על הערבים היו שואלים אותנו שנשמח בהם, ויש מפרשים תוללינו כמו יללתינו ויהיה תוללינו בשקל תושבנו כלומר תחת יללתינו היו אומרים לנו שנשמח:

על אדמת נכר. אדמת אל נכר הפך שיר לה':

תשכח ימיני. פירוש תשכח הניגון כי הימין תנוע הכינור:

תדבק לשוני. שלא תוכל לדבר ולשיר שיר:

אם לא אזכרך. אזכור חורבנך, ואתאבל עליו ולא אשיר על ראש שמחתי כשאשמח בשום שמחה אזכור אבל ירושלים ואעליהו על ראש השמחה. עד הנה דברי הלוים והשלשה פסוקים האחרונים הם דברי המשורר ובעודו מתנבא על גלות בבל ראה ברוח הקודש גלות בית שני ואמר:

יום ירושלים. יום חורבן ירושלים שהיו אומרים אלו לאלו ערו ערו עד היסוד בה, כלומר החריבו והפילו בנין ירושלים עד שתגלו היסוד אשר בה:

בת בבל. עתה שב למלכות בבל ואמר שתהיה שדודה: ואמר אשרי שישלם לך. והוא דריוש המדי שהחריב בבל:

אשרי שיאחז. על דרך אכזריות כמו שהיו הם אכזרים על ישראל: