אלהים. שמענו כי אבותינו ספרו לנו:

בימיהם. על האבות הקדמונים כי אבות בני הגלות לא היה דבר זה בימיהם אלא האבות שנכנסו לארץ שהיה בימיהם הפועל הנורא שעשה האל ית' לישראל שכבשו הארץ ולא נצרכו למלחמה הם ספרו לבניהם ובניהם לבניהם דור אחר דור:

אתה ידך. כמו בידך אמר אתה בידך גרשת הגוים כי לא הוצרכו להלחם ונטעת את ישראל במקומם, וטעם הנטיעה שיהיו שם עומדים לעולם כאלו הם נטועים בארץ:

תרע לאומים. הלמ"ד לשימוש כי נמצא בלא למ"ד שרשו אומים:

ותשלחם. שלחת האומים מפניהם, וי"מ ותשלם ותהרגם:

כי לא בחרבם. כי אתה הורשת הגוים:

זרועם לא הושיע למו:

כי ימינך וזרועך. כפל העניין במלות שונות, וזכר הימין כי בה יעשו המלאכות והמלחמות:

ואור פניך. אור הבא להם מאת פניך כי הישועה נמשלת לאור והצרה לחושך:

כי רציתם. רצית בישראל ונחלמת בעבורם:

אתה. כאשר ידבר על הגלות ידבר פעם דרך פרט ופעם דרך כלל. אמר כמו שהיית מלכי אז כן אתה מלכי עתה ואתה אלהים שופט האמת א"כ כמו שהושעת אבותינו כי תושיענו עתה:

צוה. על דרך כי מלאכיו יצוה לך:

בך. עם עזרתך ננגח צרינו אף על פי שאנחנו תחת רשתם בגלות:

נבוס. שנבוסס תחת רגלינו:

וקמינו. כמו צרינו לפי שהם קמים על האדם לרעה יקראו קמים:

כי. לשון יחיד על דרך כלל, אמר אין אנחנו בוטחים שנצא מהגלות בכחינו ובגבורתינו אלא באלהינו ובעזרתו:

כי. פעמים רבים הושעת אבותינו והושעת אותנו בגלו' זה של בבל כאשר עומדי' לכלותינו ואתה מפר מחשבותם וזהו משנאינו הבישותה. כי האדם שאומר לעשות דבר ולא יקום בידו בוש ונכלם:

באלהים. בפני האויבים אנחנו מהללים עצמינו בך לפי שיש לנו אלהים שיצילנו מידם:

ושמך לעולם נודה. כי לא ימוש מפינו מפני אורך הגלות:

כל היום. כמו הימי':

אף. לא די שלא הושעתנו אלא גם זנחתה אותנו ותניחנו ביד האויבים לעשות בנו רעות ותכלימנו כי אנחנו מהללים בך לאויבים ואומרים להם על כל פנים תושיענו והנה הישועה רחקה ממנו ואנחנו נכלמים בעיניהם שיאמרו איפה דבריכם ואיה המושיע לכם:

ולא תצא בצבאותינו. כמו שהיינו אומרים לאויבים שתצא בצבאותינו שיצאו בעזרתך צבאות בני ישראל מבבל:

תשיבנו. כשבאים להרע לנו אין בנו כח וכאשר אין אתה בעזרתינו כאלו אתה תשיבנו אחור:

שסו למו. כמו המה שוסים מנחי הלמ"ד ובא מלעיל מפני מלת למו הסמוכ' שהיא מלעיל ופירושו שסו ממונינו לעצמ':

תתננו. כמו הצאן שהוא למאכל:

תמכור עמך. כי מוכר הדבר אינו מקוה שישוב אליו עוד והמוכר יקח ממון ואתה לא כן:

ולא רבית במחיריהם. כי אינך נצרך לול שתצטרך להם כי לך הכסף והזהב:

לא רבית. לא הרביתה הונך:

תשימני. שמדי ופרס שכנינו מחרפים אותנו ואנחנו לעג וקלס להם:

משל. בנפול דבר רע ובזיון עושים הבבליים אותו משל ליהודים:

מגיד ראש. שמניעים ראשם עלינו:

בלאומים הלמ"ד שורש:

כל היום. כל הימים:

כלימתי. לשון יחיד על דרך כלל והנה אנחנו נכלמים מן המכרפים והמגדפים אותנו זהו שאמר מקול מחרף ומגדף:

ומתנקם. מבקשים להנקם ממנו:

כל. עם כל התלאה הזאת אשר באה אלינו לא שכחנו אותך ואע"פ שאנו רואים בשלות בבל:

לא. שב לבנו אחור מאמונתך ולא נטה אשורנו מני ארחך. ולא שזכר עומד במקום שנים:

כי כאשר עשית לנו כל הצרה שדכיתנו במקום תנים המשיל הבבליים המושלים בנו לתנים שיש לה אכזריות:

ותכס עלינו בצלמות הנה אנחנו מכוסים בחושך הגלות:

אם. בכל הצרו' שיש לנו אם חשבנו בלבנו כי המצירים לנו אינם מאמיני' באלהינו והם שלוים ואנחנו שמאמינים בו בצרה, נשכחהו מלבנו ונשוב לאלהיהם, אם עשינו זה:

הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב. אם עלה שום חיקור לב בלבנו לכפור באמונתו בעבור זה. וטעם ונפרש כפינו לאל זר, אפילו ע"י הכרח לא פירשנו כפינו לאל זר כי היינו מוסרים עצמנו להריגה וזה הוא כי עליך הורגנו כל היום:

כי. על יחוד שמך שלא רצינו לכפור בך הורגים אותנו:

כל היום. תמיד:

כצאן. הטובחים שהם מוכנים לטבוח אותם לא לרעותם ולהחיותם:

עורה. כשאינך רואה בצרותינו כאלו אתה ישן ואם היית כישן הקיצה מהיום ואילך אל תזנח לנצח:

למה. כאדם שאינו רוצה לראות הצרה או ראית ושכחת וזהו:

תשכח עניינו. דברה תורה כלשון בני אדם:

כי. מתי תושיענו כי נפשנו שחה עד לעפר כלומר קרובה לצאת מן הגוף:

דבקה לארץ בטננו. כי הנופל יסמוך על ידו וכי תמעד ידו הנה בטנו דבקה לארץ:

קומה. מלרע:

עזרתה. כמו לעזרתה:

למען חסדך. אם אין בנו מעשים שתפדנו למעננו: