למנצח. זה המזמור נאמר על חיל סנחריב שבא לירושלים בימי חזקיהו:

יקום. הקימה היא הראות גבורתו, וטעם יקום יתכן דרך תפילה או דרך נבואה, אמר כי כן יהיה שיקום אלהים אז ויפוצו אויביו. וכן היה שיצא מלאך ה' והכה בהם:

כהנדוף. מקור מבנין נפעל ומשפטו כהנדף בקמץ תחת הנו"ן ולפי דעתי שהוא שם הפועל מבנין הפעיל והוא שלם וכן תנדוף שלם ופירוש כהנדוף הרוח העשן כן תנדוף אתה האויבים: או כהמס דונג מפני אש. כן יאבדו רשעים מפני אלהים והדונג הוא השעוה:

וצדיקים ישמחו ויעלצו. חזקיהו וישראל ישישו בשמחה, הכפל לרוב השמחה:

שירו לאלהים סולו. רוממו. כמו סלסלה ותרוממך וכן כל לשון סלל הוא לשון הגבהה ורוממות:

לרוכב בערבות. כמו שהרוכב מהלך בהמה כך האל יתברך מסבב הגלגל. וערבות יקרא הגלגל העליון המקיף בכל ומניע כל גלגלים בתנועתו:

ביה שמו. סולו אותו ביה שהוא שמו מורה עליו שהוא בורא העולם וסבת היותו:

ועלזו לפניו. בבית המקדש:

אבי. לפי שזכר רוכב בערבות שהוא גבוה מעל גבוה אמר הוא גבוה וסומך החלשים והשפלים והם היתומים והאלמנות שאין להם כח להנצל מעושקיהם והוא אביהם, ודן את דינם:

אלהים במעון קדשו. אע"פ שהוא במעון קדשו בשמים הוא עם השפלים בארץ וכן ישראל שבא עליהם מלך אשור עם מלכים גדולים וישראל היו כנגדם מועטים ושפלים ולא היה בם כח לעמוד כנגדם אם לא כי האל יתב' עזרם:

אלהים מושב יחידים ביתה. ישראל שהיו כיחידים הושיעם מהאויב וברכם והרבם והושיבם ביתה שהוא כלל בנים כמו ויעש להם בתים:

מוציא אסירים בכושרות. אותם שהיו אסורים בשלשלאות של ברזל הוא מוציא אותם השבויים שהיו במחנה אשור מכוש וממצרי וגם מבני יהודה:

בכושרות. הם הכבולים כענין קשורות כי כ"ף והקו"ף הם ממוצא אחד:

אך סוררים שכנו צחיחה. האסירים יצאו לריוח והצלה, והסוררים שהוא מלך אשור וחיילותיו שכנו במקום צמא כלומר כאילו מתו בצרת צמא כי מתו בלא חרב ובלא חנית:

אלהים בצאתך. כי כשהיו מנצחים האויבים כאילו ה' יוצא לפניהם לנצח המלחמה גם ארון ברית ה' נוסע לפניה' והזכיר נצוח המלחמות בלכתם במדבר סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, ורעש הארץ וההרים, הוא משל כל פחד המלכים שרגזו מפניהם כלומר כמו שהל לפניהם אז ולחם מלחמותיהם כן תעשה עתה:

בצעדך בישימון. במדבר שהוא מקום שממה:

ארץ רעשה. כמו שפירשנו, שפחדו ורגזו עם הארץ:

אף שמים נטפו מפני אלהים. דרך משל שחשכו השמים על האויבים ויום המטר הוא חושך ענן, דרך משל על הצרות הבאות על האויבים:

זה סיני. וכמו שזה סיני רעשה מפני אלהים אלהי ישראל, כן רעשה הארץ כלומר העמים, וההר זה רעש ביום מתן תורה:

גשם. לפי שזכר שמים נטפו שהוא רמז לצרות על האויבים, אמר בהפך זה גשם נדבות תניף אלהים כלומר על ישראל תניף גשם נדבות:

נחלתך. ישראל שהם נחלתך:

ונלאה אתה כוננתה. פי' ואם נלאה כלומר ואם נלאה נחלתך ביד אויב שכבר תפש כל ערי יהודה תכונן אתה שלא תעשנה מכל וכל ולא תתן ירושלים בידו:

חיתך ישבו בה. עדתך. בה. בירושלים:

תכין בטובתך. ישראל שנשברו ועניים הם כי כל עשרה השבטים גלו ויהודה ובנימין רבים מהם נשבו:

אדני יתן אמר. צבא רב מן הנשים המבשרות ואומרות.

מלכי צבאות. שחנו על ירושלים. ידודון ידודון. כלומר ינוסון מפני ישראל:

ונות בית. היא עדת ישראל ונויהם תחלק שלל הויבים. ה' יתן, ויקיים דבריהם, וזכר הנשים כי אינן יוצאות למלחמה ומנחמות האנשים בדברים טובים ונחומים:

אם. גם זה מדברי הנשים, או דברי המשורר כנגד ישראל והוא הנכון:

בין שפתים. שפתי הכירים נקראו כן לפי ששופתים עליהם קדירות. אמר אם תשכבון במקום שפל כמו זה ושחור וקודר עד עתה מפני עקת אויב עוד תהיו לבינים ובכנפי יונה שתדמה כאילו נחפה בכסף כך תהיה יפה. גם רמז בפסוק הזה על הכסף ועל הזהב שלקחו במחנה אשור. ומלת בכסף סגו"ל באתנח:

אברותיה בירקרק חרוץ. הזהב המשובח הוא ירוק. ואמר התואר במקום המתואר ומשפטו בהפך:

בפרש. ענין שיטוח לומר שהכה בהם האל והנה כולם פגרים מתים על הארץ מלכים ושרים: וטעם בה. בירושלים:

תשלג בצלמון. אז בפרש שדי המלכים תתלבן כשלג העדה שהיתה בחשך. תשלג פועל עומד, ואפשר שהוא פועל יוצא והתי"ו כנגד האל. בצלמון בחושך, כמו צלמות:

הר אלהים. הוא הר סיני אף על פי שהוא במדבר ומקום חרב וציה והוא הר שפל, הוא הר המשובח כי שכן עליו הכבוד:

הר בשן. בעבור כי הבשן הוא מקום דשן ושמן ומקום הרעה:

הרים גבנונים. הרים הגבוהים. נקרא ההר הגבוה כך לפי שבגבהותו יש לו גבנות באמציעתו ובו מראה גבהותו, והרים הגבוהים גם כן משובחים לגבהותם. ואמר יחיד עם רבים שאמר הר ואמר גבנונים רצה לומר כל הר והר שיש לו גבהות משובח כל אחד ואחד לפי מה שהוא. ואמר עוד הר בשן לרוב שבחו שהוא דשן ושמן וכולם אינם משובחים כמו הר הבית לפיכך אמר, למה תרצדון. יש מפרשים תרצדון כמו תרקדון כלומר מה תשבחו עצמכם אין אתם נחשבים לכלום כנגד ההר שחמד אלהים לשבתו והוא הר הבית, שבו בית המקדש בו יראה הכבוד תמיד, כי הנה כל הארץ שלטה בהם יד האויב ועל ירושלים אומר לא יורה שם חץ וכו'. ואמר אף ה' ישכון לנצח. לפי שבהר סיני לא ישכון לנצח:

רכב. ירד רכב אלהים שתי רבבות לעזרת ישראל:

אלפי שנאן. אלפים מן המלאכים הנקראים שנאנים:

אדני בם. בא ה' עמהם כמו שבא סיני בקודש. ובי"ת בם רפה שלא כמשפט אהו"י הסמוך לבג"ד כפ"ת:

עלית למרום. עד עתה שנלכדה ארץ ישראל כאיל אתה עלית למרום ושבית שבים כי אתה בהעלותך שמירתך מעליהם ובא האויב גבר האויב:

לקחת מתנות באדם. המתנות שנתת באדם להשרות שכינתך ביניהם ולשמרם מכל רע ולקחת אותם המתנות עד שגם סוררים והם מלך אשור ואשר עמו חשבו לשכון במקום הקדוש במקום אלהים והוא ירושלים שהוא משכן אלהים:

ברוך ה'. ישא לנו ברכותיו האל שהוא ישועתינו שהושיענו מחיל רב ועצום:

**יעמוס,**פירושו ישא וחסר ברכותיו או טובותיו ויתפרש החסרון לפי הענין, או פירוש יעמס לנו ישועתינו שזכר אחר כן, ופירושו האל יעמוס לנו ישועתינו ויום יום ברוך הוא:

האל לנו. לנו הוא למושעות ולאויבינו יש לו תוצאות להמיתם זהו למות תוצאות כלומר יש לו תוצאות דינים להוציא משפטי המיתה בענינים רבים להמית אויביו ולכלותם:

אך. בלילה ברגע אחד הכה מאה ושמנים אלף:

אלהים. לבדו הוא שיעשה זה שימחץ ראש אויביו בלא חרב ובלא חנית בלילה אחת:

קדקד שער. כי בקדקד הראש יחלק שער הראש חציו לימין וחציו לשמאל ולפי שהקדקד מקצוע הראש יאמר לגזרות היורדות על האדם הרעות או הטובות קדקד:

מתהלך באשמיו. ימחץ קדקד מי שהוא מהלך באשמיו וברשעו ולא ישוב בו:

אשיב. האויבים מארץ ישראל כמו שהשיבותי מצרים ממצולות ים כלומר שלא שבו למצרים אלא טבעו בים כך מחנה מלך אשור:

וזכר בשן. שהוא בארץ הגלעד, כי שם היתה תחילת מלך אשור בישראל:

למען תמחץ. תאדם. כמו הפוך תחמץ מן חמוץ בגדים שפירושו אדום:

בדם לשון. למען תמחץ רגלך ותמחץ לשון כלביך המלקקים דם האויבים כלומר כי הפגרים יהיו אוכלים אותם הכלבים ותאדם לשון הכלבים מן הדם ותאדם גם כן רגל ההולך עליהם: וכף רגלך וכף כלביך, כנגד ישראל. ומלת בדם. סמוכה למלת מאויבים הרחוק ממנו לא ללשון כלביך הקרוב. וכמוהו רבים לפיכך בדם קמוץ ומפני מ"ם מאויבים אין לו משפט הסמיכות להיות בפתח: ומלת מנהו תוספת ביאור כי כבר אמר מאויבים. ואמר עוד מנהו והוא יחיד דרך כלל. או יהיה פירושו מנהו ממלך אשור והוא הנכון כי אף על פי שלא מת במחנה אשור באשר שב לארצו בבושת פנים הכוהו בניו בחרב:

ראו. ישראל מגפת אויבים ובזה ראו הליכותיך והכירו כי הליכותיך היו שהלכת לפניהם והכית אויביהם. ואותם הליכות היו הליכות אלי שהוא מלכי בקדש כלומר הוא מלך בשמים שהוא מקום הקדש ושלח מלאכיו לעזרת ישראל:

קדמו. המשוררים שהיו בישראל לשורר בפה ואחריהם הנוגנים בכלי ובתוכם העלמות תופפות או השרים והנוגנים בתוך עלמות תופפות ופי' תוספות מכות בתוף אשר בידם כי דרך הנשים בתוף:

אחר נוגנים. כמו ואחר:

תופוות. תואר במשקל שוממות:

במקהלות ברכו אלהים. להודיע נפלאותיו לכל:

ממקור ישראל. ברכו את ה' כל אותם שיצאו ממקור ישראל:

שם בנימין. ויהודה היו בימי חזקיהו ששאר השבטים גלו בימי הושע בן אלה בשנת שש לחזקיה, ומה שאמר שרי זבולון שרי נפתלי. כי נשארו מועטים מפוזרים בארץ ישראל מעט כאן ומעט כאן:

רגמתם. קיבוצם כלומר כי בירושלים נתקבצו כולם:

בנימין צעיר רודם. שהיה צעיר השבטים:

רודם. רודה היה בנימין באויבים ואע"פ שהיו הם חיל גדול מ"מ אלהים הכה אותם וישראל בזו הביזה. ומלת רודם בקמץ קטן תחת קמץ גדול:

שם. ר"ל במקום הברכה והתהלה יהיו כל השרים והגדולים שבשבטים אלה ויברכו כולם השם במקהלות העם:

צוה אלהים עוזך. כנגד ישראל בדרך כלל או כנגד חזקיהו. אמר הנס הזה שהיה לך על האויב אלהיך צוה אותו לפיכך הודו כולכם:

זו פעלת. העזה זאת אתה פעלת לנו ועזה נכתב בוי"ו עם הדגש:

מהיכלך. כמשמעו כמו נורא אלהים ממקדשיך כלומר מהיכלך ששם שוכן הכבוד יצא על ירושלים העז שנוצלה מן האויב מה שלא נוצלו שאר ערי יהודה לפיכך יובילו מלכים שי שיכירו כי העז בא להם לישראל מכבוד ה' השוכן בתוכם לפיכך יובילו לך מלכים מנחה:

גער ענין השחת והוא מקור בפלס שכב המלך ופירושו נגער חית קנה. או יהיה גער צווי במקום תי"ו אית"ן כלומר יובילו לך מלכים שי כשתגער בחית קנה:

עדת אבירים. שבאו בעגלי עמים ושחת אותם עד שהנשאר בהם בא מתרפס לפניך ברצי כסף ופי' חתיכות כסף:

בזר עמים קרבות יחפצו. כשפזר אותם עמים שהיו חפצים למלחמה:

בזר. כמו פיזר והבי"ת והפ"א הם ממוצא אחת:

חית. כמו עדת:

קנה הוא הרומח כלומר עדת הרמחים שנלחמים ברמחים:

בעגלי עמים. הם המלכים והשרים:

מתרפס. כמו משתטח. דמה אותם לעגלים כמו סבבוני פרים רבים:

חשמנים. הם הסגנים והגדולים כמו שנקרא מתתיה חשמונאי. כשבא סנחרב ממלחמת כוש ומצרים בא עם כל השבי ההוא לירושלי' וחנה על העיר ואותם שנצלו מן המגפה שבו לדת ישראל, וכן אמר הנה יאתיו השמנים מני מצרים ושי יביאו למקדש, וכן עדת כוש תריץ ידיו במנחה לאלהים. ואמר תריץ על הידים ואעפ"י שהרגלים הם הרצים, לפי שהידים הם המביאים את המנחה:

ממלכות הארץ. כי מכל הארצות היו שם:

לרוכב בשמי שמי קדם. כמו שמי השמים והוא הגלגל העליון המקיף הכל הנקרא ערבות. ואמר קדם מפני שהשמים ואישיהם הם עומדים מקדם מיום שנבראו ולא כן אישי הארץ:

הן יתן בקולו קול עז. יתן על האויבים בקולו שהוא קול עז:

תנו עז. בדברים תנו לו העוז כי עוזו עשה לכם נקמה באויבים ולא בכחכם:

על ישראל גאותו ועוזו בשחקים. וי"ו ההשואה כלומר כמו שנראה עוזו בשחקים כמו שנאמר השמים מספרים כבוד אל כן נראית גאותו על ישראל כי נלחם בעבורם באויבים בגאוה ובעוז:

אלהים ממקדשיך. היראה תבוא לבני אדם ממקדש, כי שם שוכן הכבוד ומשם יצאו הנפלאות בישראל, ואתה נורא בעבורם וכתוב ממקדשיך ביו"ד לשון רבים כי מקדש מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה שהוא כסא הכבוד ומפני זה נבחר המקום ההוא. או רבוי מקדשיך כי המקדש היה שלשה בתים אולם והיכל ודביר:

לעם בקמ"ץ הלמ"ד מורה על הידיעה כלומר העם הידוע והוא ישראל שהוא עמו:

ברוך אלהים. ועל דבר זה ראוי שנודה לו, ונאמר ברוך אלהים: