אמר ה' יתברך בשבעת ימי המלואים [ויקרא ח] ומפתח אהל מועד לא תצאו וגו' ואחר כך אמר כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם. ובאה הקבלה לעשות זה מעשה פרה. לכפר עליכם זה מעשה יום הכפורים לפיכך כהן השורף את הפרה וכהן גדול העובד ביום הכפורים מפרישין אותו שבעת ימים ומפרישין אותו מאשתו כדי שלא תמצא נדה ויהיה הוא טמא שבעת ימים כמו שאמר הכתוב בבא על נדה [שם טו] ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים. וחכמים אומרים טומאה שכיחא מיתה לא שכיחא ואם תחוש למיתה אין לדבר סוף לפי שאנו אומרים שמא תמות זאת השניה וכן השלישית וכן הרביעית וענין באמרם מיתה לא שכיחא ר"ל שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת אלא לעתים רחוקים ואין הלכה כרבי יהודה:

God said (Leviticus 8:33): “You shall not go outside the entrance of the Tent of Meeting for seven days,etc. ” And He said after that (Leviticus 8:34): “Everything done today, the LORD has commanded to be done [seven days], to make expiation for you,” and it comes in the received tradition to do this through the act of the [Red] Heifer, to make expiation for you, this is the act of Yom Kippur/the Day of Atonement (see Tractate Yoma 2a), and therefore, the Kohen who burns the [Red] Heifer and the Kohen Gadol/High Priest who serves on Yom Kippur, we separate them for seven days [prior]. And we separate him from his wife (see the Laws of the Service of Yom Kippur, Chapter 1, Halakha 3, where the term: "ספק" does not appear), lest she be found to be a menstruant woman and he would be ritually impure for seven days like it is explained in Scripture regarding someone who has sexual intercourse with a menstruant woman (see Leviticus 15:24: “[And if a man lies with her,] her menstrual impurity is communicated to him, he shall be impure seven days,” But the Sages state that ritual impurity is found, death is not found (see Tractate Yoma 13a), for if you are troubled by death, "אין לדבר סוף"/there would be no end to the matter, that we would be able to state lest the second [wife] die, and similarly, the third and/or fourth [wife die]. But the subject matter that we state regarding death is not freauent, for sudden death does not occur other than by chance/accidentally.

היה מרגיל עצמו בעבודה כל אלו השבעה ימים כדי שתהא נוחה עליו יום צום כפור:

We get him (i.e., the High Priest/Kohen Gadol) to the Divine Service [of Yom Kippur] during these days in order that it will be easier upon him on the fast day of the Day of Atonement.

ומקריב חלק בראש. (the Kohen Gadol has the first right in offering up any portion) – he will offer it up before all of those who offer up what ever portion that he wants and then eat from the sacrifices tha tare consume any amount that he wants. And takes his portion first. And in the Tosefta (Tractate Yoma, Chapter 1, Halakha 5 – which is similar to the version found in the Talmud, Tractate Yoma 17b – Maimonies brings a different version of the text in his comments): “How so? He offers up the portion first and states: I offer up this burnt offeirng , I offer up this meal offering. How so? He takes the part first. He says: This I consume, I consume; this guilt-offering I consume. When is this the case? Regaring the Holy Things of the Temple, but the Holy Things of the province, botht he High Priest and the ordinary priest divide it equally.

העיקר אצלנו כי כהן גדול צריך שלא יהיה באנשי דורו מן הכהנים יותר שלם ממנו בחכמה ובאמונה וביופי ובעושר ובכח. אמר השם יתברך [שם כא] והכהן הגדול מאחיו ובאה הקבלה שיהא גדול מהם בנוי בעושר ובחכמה ואם אין לו ממון מקבצין ממון מן הכהנים ונותנין לו שיהא עשיר יותר מכל אחד מהם. אמר השם הגדול מאחיו שיגדלוהו מאחיו. אבל במקדש שני שהיו בו הדברים כלם בלי שלמים כמו שידעת והמלכים לא היו הולכים על דרך הישר היו ממנים כהנים גדולים בחזקה ואפילו שלא היו ראוים לכך. ובהם אפשר לומר שמא לא למדת. ולזה הטעם נקראת הלשכה שמושיבין בה כהנים גדולים לשכת פרהדרין וענינו בית המחשבים. רוצה לומר פוסקי השערים הממנין אותן המלכים על השוקים ומעבירין אותן לפי שעה ברצון המלכים וכך היו עושים בכהנים גדולים מי שהיה יותר קרוב למלכות ונקרב אליו בממון היה ממנה כהן גדול:

There is a general principle among us that the High Priest would not be from the priests anyone who are more accomplished of the men of his generation other than him in wisdom, and in fear of God and in beauty and in abundance and in strength, for God said (Leviticus 21:10): “The priest who is exalted above his fellows” and the accepted tradtion comes that he should be greater than them in beauty, in strength in wealth and in wisdom (see Tractate Yoma 18a and the Tosefta Tractate Yoma, Chapter 1, Halakha 6). But if he didn’t have money, they collect from the monies of the Kohanim and they give it to him until he would be wealthier than any one of them, for God said (Leviticus 21:10): “who is exalted above his fellows”, that his brothers should glorify him. But in the Second Temple period, where in it all of the matters were not fully complete, like knowledge and the kings would not walk before the straight tradtition and they would appoint High Priests with power even though they are not worthy of it, and regarding them it is possible to say, "שמא לא למדתה" and because of the chamber where the High Priests live was called: "לשכת פלהדרין"./the chamber of assessors, our subject is the house of the officers/commissioners (see Tractate Demai, Chapter 2, Mishnah 4), that the kings appoint them over the markets and transfer them in a short time according to the will of the king (see Tractate Yoma 8b). And so they do with the High Priests, all who continually draw close to the king and provide him with money,

וכן לא יאכל ערב יום הכפורים דבר מן המאכלים המרבים את הזרע ומוסיפין בקשיות האבר כדגים וחלב והביצים המתובלין בתבלין וכן כל מה שיש בו נפח:

And similarly, he should not eat on the Eve of the Day of Atonement any foot that increases the semen or that leads to an erection such as fish and milk (see the Laws of the Service of Yom Kippur, Chapter 1, Halakha 6) and the eggs that are seasoned with spices, and similarly every thing that has bulk in it.

היו מוליכין אותו לעליית בית אבטינס ללמדו חפינת הקטרת וזה לדעת האומר שהוא מן העבודות הקשות שבמקדש ועוד נבאר בתחילת מנחות כי אין הדבר כן אלא כמו שאמרו לשם מלא חפניו כדחפני אינשי. וכבר קדם לך בפרק החמישי משקלים [הל' א] בית אבטינס על מעשה הקטרת. ומשביעין אותו על דבר שאי אפשר לאדם שיראהו זולתו וזה כי הצדוקים מאמינים שהוא היה נותן הקטרת על האש בהיכל ואחר כך מכניס את המחתה לפני קדש הקדשים וראייתם על זה ממה שאמר הכתוב [שם טז] כי בענן אראה על הכפרת כי הוא לא היה נכנס אל הכפרת אלא בענן לדעתן. והקבלה האמתית באה כי אין הדבר כן אלא כמו שבאר ואמר [שם] ונתן את הקטרת על האש לפני ה' ובאותה שעה לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה כמו שנאמר [שם] וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו ומפני זה היו משביעין אותו. והוא היה בוכה מפני שחשדוהו במינות. והם היו בוכין שחשדוהו כי אסור בתורתנו לחשוד ולחשוב מחשבה רעה על אדם שענינו מסופק אלא לצורך הכרחי כמו שתראה:

They (i.e., the priests) take him to the upper chamber of the House of Abtinas to teach him the manipulation of the Kohen taking a handful of incense (see Tractate Yoma 19a. See also the fifth chapter of the Mishnah of Tractate Shekalim). And this is according to the opinion of one who says that this is of the hardest/difficult forms of Divine Service in the Temple, but it will be explained at the beginning of [Tractate] Menahot (folio 11a and in Tractate Yoma 47b. But in the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, Chapter 4, Halakah 1, it states that this is the hardest Divine Service in the Temple) that this is not the case, but rather it is like it states there that the handful of incense is like the people who take handfuls. And it was already explained to you in the fifth chapter of [Tractate] Shekalim, that the House of Abtinas [was responsible for] the actions regarding the incense, and they adjured him on the matter for it is impossible for any person to see if he changed it since the Sadducees hold that that one places the incense on the fire in the hall containing the Golden Altar and afterwards brings in the coal-pan to the House of the Holy of Holies (see Tractate Hillin 19b), an we learn this from what God, my He be exalted said (Leviticus 16:2): “for I appear in the cloud over the cover,” for he doesn’t enter to the cover/the place of atonement other thaan with the cloud, and the true tradition comes [teaching] that this is not is no (see Tractate Yoma 53a), but rather, that like it it explains when it (i.e., the Torah) says (LLeviticus 16:13): “He shall put the incense on the fire before the LORD, [so that the cloud from the incense screens the cover that is over -the Ark of -the pact, lest he die],” for it is impossible then for any individual to know what he did for God clearly said (Leviticus 16:17): “When he goes in [to make expiation in the Shrine] , nobody else shall be in the Tent of Meeting until he comes out, and therefore, we adjure him. He cries that they suspected him of engaging in herecy, and they also cry that they suspected him, because it is prohibited according to our Torah to suspect evil in a peson who is not known among us (see Tractate Yoma 19b, and Tractate Shabbat 97a, and compare the explanation of Maimonides to Tractate Avot, Chas you seeapter 1, Mishnah 6) but rather because we are forced to as you see.

אלו הספרים הנזכרים יש בהם ספורים וחשבונות לזמנים שעברו ישעשעו הנפש ולא יתנמנם:

These books that are mentioned (i.e., Job, Ezra and Chronicles and Daniel) have in them stories and events of the times that attract/draw the heart so that he won’t sleep.

מכין באצבע צרדה הוא שיכה בגודל עם האצבע האמצעי בכח והרבה עושין אותו בני אדם בעת השמחה ויעשו בו תנועות עריבות.

מכין לפניו באצבע צרדה – this is that they strike the thumb with the finger that is nearest to it (see also Tosefta Yoma, Chapter 1, Halakha 9 which speaks of the thumb of the right hand along with the commentary of the Tosefta Kifshuta of Rabbi Saul Lieberman and also Tractate Yoma 19b), strongly, for there is much that people do at the time of singing as they produce beautiful vocalized sound.

And the matter of: "הפג אות על הרצפה"./get up on your feet and drive away slumber this once by stepping on the cold marble pavement, make cold the warmth of your feet through this that you will stand one hour on the floor because the floor coolds the meet and the sleep escapes, for from the wamrth of the feet comes sleep, and this explanation of this reason is in the natural articles, and it is a Hebrew word (Genesis 45:26): "ויפג לבו"/”his heart went numb [for he – Jacob – did not believe them”, that the warmth of his heart was assuaged, and many times the Sages use this word for this matter (see also Tractate Yoma, Chapter 3, Mishnah 5, Tractate Shabbat 40b, Tractate Betza 34a and others).

תרומת המזבח היא הסרת הדשן מן המזבח ונקרא דישון המזבח כמו לדשנו [שמות כז]:

The removal of the ashes from the altar/תרומת הדשן – removal of the ashes from it.