ויען אליפז התימני ויאמר:

הנסה דבר אליך תלאה, פירשו בו אם נסה המנסה לדבר אליך תלאה מרב צערך, ואעפ"כ ועצור במילין מי יוכל, שלא יענך. ורש"י פירש האם בעבור שנסה האלהים אותך בדבר אחד תלאה, א"כ מי יוכל לעצור במילין שלא יענך בעבור החטא הזה, וכן דעת התרגום שאמר: העל נסיון פתגמא דמטא לותך תשתלהי:

הנה יסרת רבים, דרך לעג, כענין ויהתל בהם אליהו, כאומר הנה כמה היית מייסר רבים ומחזק ידים רפות, כי מעת בוא אליך הנסיון תלאה ותבהל, זה דרך המפרשים. ואיננו נכון בעיני בעבור הה"א התימה שבמלת הנסה, כי לפי הלשון הראשון אין כאן תימה כלל, גם לדברי רש"י לא יבא על נכון, כי התימה ב"הנסה" איננו מתקיים, והיה ראוי לדעתו לאמר נסה דבר אליך התלאה. ולפי דעתי שהוא כמשמעו, כמו או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו'. ופירושו הנסה אלהים אליך דבר שתלאה בו:

ועצור במילין מי יוכל, שלא יוכיחך בזה:

הנה יסרת רבים, כבוא עליהם הצרות שיקבלו מוסר האל בשמחה:

וידים רפות תחזק, תמיד בדברים טובים ובדברי ניחומים, והכושלים בהם שבאו לקרוא תגר יקימון אותם מליך, והכורעים תאמץ, בדבריך הטובים, ועתה כי תבוא אליך כהם תלאה, מנשוא הצער, וכי תגע אליך תהיה נבהל, מדעת המשפט, ותתלה אותו במזל ובמקרה. או יקשור פסוק כי עתה תבוא אליך עם ועצור במילין מי יוכל, יאמר הנסה דבר אליך שתלאה בו, והלא יסרת ממנו רבים, ועצור במילין מי יוכל, כי עתה תבהל בבוא אליך:

הלא יראתך כסלתך, למה תלאה ותבהל, כי יראתך מן האלהים היא כסלתך ובה תוכל לבטוח:

כסלתך, כמו אם שמתי זהב כסלי, שהוא כמו מבטחי, וישימו באלהים כסלם:

תקותך ותום דרכיך, כי

זכר נא, שלא ראית מאז נקי אבד וישר נכחד. ותראה

חורשי און וזורעי עמל, קוצרים אותו:

יקצרוהו, כל אחד יקצור מה שיזרע. והנה זאת ראיה כי

מנשמת אלוה יאבדו, האובדים. או יאבדו ישוב אל חורשי און וזורעי עמל:

שאגת אריה וקול שחל, פירשו בו כי הוא חסר בי"ת, כמו הנמצא בית ה', ורצונו לומר כי מנשמת אלוה בשאגת אריה וקול שחל. או יאמר כי ישלח בם אריות שואגים וכפירים נלתעו שיניהם לטרוף אותם:

ליש אובד מבלי טרף, יבא עליהם לבקש טרפם מהם:

ובני לביא יתפרדו, וכל אלה רמז לרעות הבאות על הרשעים פתאום, כענין מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי וגו'. ויש מפרשים שאגת אריה וקול השחל יאבדו ויכלו מנשמת אלוה, ושיני כפירים נלתעו ונעקרו ונפלו מהם, וליש גבור בבהמה אובד, ובני לביא יתפרדו, כי אין להם טרף ומזון, רמז לרשעים חורשי און וזורעי עמל שיאבדו עם תקפם וגבורתם אשר היו שואגים כאריות וככפירים בעדרי צאן, והנה אבדם מנשמת אלוה הוא:

ואלי דבר יגונב, ביאורו כל זה נראה לעיני כי הצדיקים אינם אובדים והרשעים אובדים וכרתו, ויש דבר נעלם ממני ונגלה לי מקצתו במראות הנבואה והוא אשר יספר כי פעמים אין המדה כן, כי יש אויל משריש וצדיק נוכח, ויאמר כי יש לו בזה שמץ טעם, כי במראות הנבואה נתבאר לו כי הכל בטעם, כי השם צדיק ולא יעשה עולה, ואה"כ יבאר הטעם שלו:

בנפול תרדמה על אנשים, כענין בחלום אדבר בו:

ורוח על פני יחלוף, כדרך והודי נהפד עלי למשחית:

תסמר, פירשו בשם הגאון רבינו האי ז"ל כי הוא מלשון מסמרות נטועים, מרוב פחדו, וכן סמר מפחדך בשרי:

יעמוד ולא אכיר מראהו, מראה המדבר בי:

דממה וקול אשמע, כמו קול דממה דקה, והגיד לי התחשוב כי אנוש מאלוה יצדק:

הן בעבדיו לא יאמין, כדרך בכל ביתי נאמן הוא, יאמר כי האל איננו בוטח בעבדיו, להגיד להם דרכיו ומחשבותיו ואינם נאמני ביתו לדעת סתריו וסודותיו:

ובמלאכיו ישים בדעתו תהלה, כי הם אצלו הוללים מבוא בסודו, כי לא כל דרכיו דרכיהם ולא מחשבותיו מחשבותיהם:

אף, כי בני אדם ידעו דרכיו והם בעפר יסודם, כי הגוף מוסדות עפר, והם קצרי ימים:

ידכאום, המדכאים אותם ויתנום לפני עש להיותם מאכל לרימה. או ידכאום שב אל מלאכי מות ידכאום האנשים ויתנום לרימה:

מבקר לערב יכתו, כי בבקר יהיו שלמים וכן רבים, ולערב יוכתו:

מבלי משים, מבלי שיהיה אחד מהם משים על לבו הדבר, יאבדו, כי פתאום לפתע יבא שברם:

הלא נסע יתרם בם, הלא תראה שנסע היתרון והכח אשר בם, וימותו ולא בחכמה שידעו ויבינו מיתתם, כי בפתע להם המות: