**אל"ף חק.**פירוש כ"ע כשהתפארת הנקרא חוק מתעלה עד כתר עליון הנקרא אל"ף הוא הנקרא אל"ף חוק וכשאינו מתעלה התפארת למעלה נקרא לשון חוק והוא אמצעי ומכריע ימין ושמאל ובינתים:

**ושלש אמות.**נקראו אמות מפני שהם יסוד לכל זכות ולכל חובה ולכל הכרע:

**סוד גדול.**מכח הגדולה:

**מופלא.**שהוא מכח התשובה ומתעלה עד כתר עליון:

**ומכוסה.**בכח גבורה:

**וחתום בשש טבעות.**ששה קצוות שהן ששה חותמות בשלש אותיות של שם שבהם אותיות אמ"ש כמו שפירשנו בענין חתם רום ביו"ה ושלש אמות וקבען בשעו הגדול. ושלש אלו של אמ"ש ושלש של שם נקראים שש טבעות שהכל חתום בהם כאדם החותם בחותם של טבעת:

**וממנו.**מן היסוד הנזכר:

**ומתחלקים.**פירוש מתחלקים לחלקים שמפרש והולך:

**זכר באמ"ש. ונקבה באש"ס.**ויש לומר סוד גדול זה יסוד: שלש אמות אמ"ש מ"ם דוממת שי"ן שורקת בקול להב אש ואל"ף חוק (אויר) שהוא ת"ת שהוא כלול מהם:

**שלש אמות אמ"ש ומהן נבראו שלשה אבות שמהם נבראו הכל.**פירוש שכחות הנאצלות אבות לכח הנפרד שהם בעולם השפל לכך [אמר] נבראו [כן היתה הנוסחא לפניו] לשון בריאה ולא אצילות: שלש אמות אמ"ש

**שלש אמות כו' וארץ ממים.**פי' מעכירות המים נעשה שלג והשלג חזר להיות ארץ כד"א כי לשלג יאמר הוא ארץ. והרוח מכריע בין האש והמים וממנו נברא האויר שהוא בעולם, המזלות שהם שבעה כוכבי לכת ושנים עשר מזלות:

בשנה יש בה קור וחום ורויה שהן שלש ושבעת ימ"ב שהן שבע וי"ב חדשים שבשנה כנגד אמות וכפולות ופשוטות, ופירש לך שהכח נמשך מן האותיות לעולם ומן העולם לשנה ומן השנה אל הנפש. ועד"ז אמרו חכמי המחקר אור השכל נאצל על הגלגלים ומן הגלגלים אל הכוכבים ומן הכוכבים אל בני האדם:

**בנפש.**זה הגוף כי בהתחדש אור חדש במזלות ובהתחדש צמחי האדמה בשנה כן יתחדשו תולדות הנפש כי בעלי חיים הנולדים בשנה זו אינם דומים לבעלי חיים של השנה אחרת על כן אמרו אין מעשרין משנה זו על של חברתה. ולפי שהאש אחרון ומים ורוח למעלה, היא תחלה למטה, ועוד שאם היה הרוח למטה תחלה לא היה הנפש עומדת כי הרוח מנשאה, ויש בנפש אש ומים ורוח וז' נקבי הראש וי"ב מנהיגים כנגד אמות וכפולות ופשוטות:

**וגויה מרוח.**ראש הגויה והיא מרוח לדחות הטפה המצטיירת בכח הרוח:

**חקקן כו'.**חוזר לפרש בהן חקיקה וחציבה וזווגם ולהודיענו כי כולם בעולם וכולם בשנה וכולם בנפש זה בלא זה וזה עם זה:

יש בנקבה מקום שבו צורת אמ"ש וצורת אש"ם וכשהטיפה מתחממת באמ"ש הולד זכר, וכשהיא מתחממת באש"ם הולד נקבה, וכשנופלת בשניהם הוא אנדרוגינוס. ולפעמים נעשה טומטום מתוך שבא עליה פעם שנית, וכשהן תואמים אם שניהם זכרים הטפה נחלקת לשנים באמ"ש וכשהן נקבות באש"ם, ואם הם זכר ונקבה נחלקת באמ"ש ובאש"ם, ואע"פ שאמרו אשה מזרעת תחלה הולד זכר זה מפני שכח האחרון הבא ממנו מבטל הראשון:

**ארץ בעולם.**שיש בו עפר זכר ואדמה נקבה:

**וקור בשנה.**שיש בה פירות זכרים ונקבות הבאים ע"י הקור:

**ופרי בטן בנפש.**התולדות שהיא בגוף האדם המוליד זכר ונקבה:

**שמים בעולם.**העליון שנברא מאש:

**וחום בשנה.**כדכתיב ממגד תבואות שמש שהפירות מתקיימים ע"י החום:

**וראש זכר ונקבה.**נברא מאש: