גמרא ות"ק לא דריש דיו והא דיו דאורייתא כו'. ק"ל דכאן בלא דיו הק"ו איננו אלא על שיהא שוה כבת אבל לא על שיהא עדיף וביותר תימה לי קושיית הרשב"א שבתד"ה מקיש (בע"ב) דלילף מק"ו דבן קודם לבת. דמאי ק"ו איכא בזה. וכן פי' הרח"כ בהק"ו דשכינה י"ד יום מוקשה. וגם קשה לפירושו מאי פריך בב"ק מהך דיו לר"ט דהא שם אתא מהק"ו נזק שלם בקרן משא"כ כאן דאין הק"ו עולה כל כך על יותר מז' ועמש"כ בב"מ (צ"ה):

שם וש"ה דא"ק ממטות מקיש כו'. משמע דמ"מ לימוד הק"ו נשאר וכן פי' הרשב"ם. ולכאורה מההיקש לחוד ה"מ למילף הכל:

ר"ש ד"ה מקיש מטה האם. והוקשו המטות(כצ"ל) בתיבה אחת דלא כתיב שני מטות. בר"פ שני שעירי אמרינן איפכא מדכתיב שני השעירים דשני מיותר למידרש שיהיו שניהם שוין:

תד"ה ק"ו. אבל ק"ק דא"כ כו' דמן הדין כו'. ר"ל דפשיטא דה"ה לשכינה דלמה תגרע מאביה כיון דגם היא יש לה חלקים בה כביכול כמו האב וכמש"כ הלא הוא אביך כו' וכמה מקראות כיוצא בו. אבל מש"כ המהרש"א על מלך וכ"ג ג"כ דמן הדין כו' לא מחוור כלל:

תד"ה מקיש. וא"נ לרשב"א דהא מכח אבוה דאם לא ירית כו'. ר"ל דע"כ ל"א לקמן ס"פ מ"ש סברא זו אלא באבוה דאבא אבל לא באבוה דאמא דמשפחת אם אינה קרויה משפחה:

בא"ד והא דדרשינן נמי מן וירש כו' הוה מוקמינן בבת הבן דוקא. וגי' המהרש"א בבן הבן והכל חדא דר"ל דבן הבן קודם לבת הבן אבל בן הבת לא הוה ידעינן דיורש כלל דמשפחת אם א"ק משפחה. ופי' הרש"א בזה ל"נ כלל:

בא"ד ולמאן דדריש בעל משארו איצטריך לע"ע בב' לאוין. פשוט דהלאוין הם שלא תנשא באופן שיסובב בזה הסבת נחלה יהיה ע"י מי שיהיה אם ע"י בן או ע"י בעל ודברי מהרש"א בזה מגומגמין:

בסה"ד טרח וכתב לה קרא. דהיקש הוה כמפורש בקרא כדפרש"י בסנהדרין (ע"ג) בד"ה היקשא הוא: