גמרא בכ"ד בטבת כו'. במג"ת פ"ה איתא דזה היה באב:

ר"ש ד"ה נחלה ממשמשת. דבור זה משובש מאד וכבר חלו בו ידי המגיהים אולם לא כלו לכן אתקנהו בעז"ה מרישיה עד סיפיה וכצ"ל. שבודקין אחר אבי אבי אביו ואם אין כו' בודקין אחר אבי אבי אבי אביו כו' אבל האבות (ר"ל של האבות) קודמין לאחי האבות (ר"ל האבות שהזכרתי ועי' לקמן קט"ז ב' בפי' ד"ה הכי נמי וברש"ל שם) כו' עד ראובן דאבי אבי אבי אבי אב תחילה ואם אינו כו' דהיינו אחי אבי אבי אבי האב כו' דהיינו אחות אבי אבי אבי אביו כו' אם אין לו אחים נותנין לאליאב אבי אביו של מת מת אליאב נותנין לאחי אביו דהיינו דתן דודו או הוא או בניו כלה דתן חוזרין אצל פלוא ואם מת נותנין לראובן ואם אין ראובן נותנים לחנוך כו':

ר"ש ד"ה א"ר הונא. ולאו מילתא היא כו' דאפי' ריב"ב כו'. פשוט דאינהו מפרשי דר"ה סובר כשנוייא קמא דלקמן (ק"ל) דת"ק סבר דנחלקו ע"ש ועי' בפי' שם (קכ"ט ב') ד"ה הוא מותיב לה:

ר"ש ד"ה אלא צבעון. א"כ לא ליכתביה גבי צבעון. נראה דר"ל דלא ה"ל לאפסוקיה ביה בין בניו ממש וה"ל למיכתביה לבסוף. אבל אין זה הוכחה דאולי מפני שקם תחת אביו צבעון לנחלה לכן כתביה אחריו. ופי' הב"ח דחוק:

**תד"ה אפי'. שלא תירש בת הבן כו'.**כצ"ל:

**תד"ה מלמד. ול"ל דענה אחר היה דהא אמר הכא דצבעון הוליד ענה.**דבריהם סתומין. ואולי יכוונו דכמו שכתוב כאן בבני שעיר ואחות לוטן תמנע להיותה פילגש אליפז כן ה"ל להזכיר כאן אותה ענה שלקח עשו בתה אלא ע"כ שבאמת הוזכרה כאן בבני צבעון:

**בא"ד שירשה עם אחי צבעון.**כצ"ל: