**רש"י ד"ה לזווגן. שהמצמיד שור כו'.**כצ"ל:

**משנה וגר לא תונה כו'.**כצ"ל:

רש"י ד"ה שהרי. אם לעקל כו'. הוא לשון הגמרא סנהדרין (כו):

בא"ד שיש לך תבואה. לכאורה ה"נ להגיה לו ואולי דמפרש דהאנ"ד הוא לפלוני דהוי כלועג לרש ואצל החמרים הוא כאונאות ממון שמפסידין ע"י טרחם וזמנם:

**תד"ה הא. דכל היכא דאיכא כו'.**כ"ה בפסחים (כד ב):

תד"ה דאזיל. ומה שמאדים כו'. עי' בהרע"ב פ"ג דאבות מי"א: