**ברע"ב ד"ה אפילו נחש כו'.**דוקא נחש שרוב פעמים אינו נושך כו'. זהו לשון הרמב"ם בפירושו. ואע"ג דקיי"ל דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב לאו כללא הוא עי' בשו"ע סי' שכ"ט ס"ב וסי' תרי"ח ס"ג:

**בתורע"א אות ל"ה ודקדק (התוי"ט) כן מדקתני ואם אין שם כהן כו' אע"כ דנקט כן משום סיפא כו'.**ודוחק ולענ"ד הנל"פ דאם יש עמו אחר אין לו אימתא דציבורא כ"כ ואין כאן חששא דטירוף הדעת ומותר או מצוה אפי' בסתם אדם לישא א"כ. אך בטלה דעתי נגד דעת הפוסקים. אבל יל"פ האי ואם בלשון אפילו כמו ואם יהיה היובל (בסוף מסעי) כדפירש"י שם. ובעלי הגיון השתמשו בו הרבה על כוונה זו וכיוצא בזה בתוי"ט פ"ב דכלאים מ"ג וכה"ג פרשתי במ"ה בפ"ה דמעשרות. [וז"ל הרמב"ם בפי' בפרה פי"ב מ"ג אם יש באזוב ישנה הפי' הנכון שאעפ"י שיש באזוב כו' ועי' מש"כ בפכ"ט דכלים מ"ג]: