גמרא תינח מנעל סנדל מאי א"ר רחומי כו'. כצ"ל ותיבות איכא למימר למחוק וכן ליתנייהו ברי"ף ורא"ש וכ"נ מפרש"י:

גמ' שם רבה מצטנן בינוקא. יל"פ בענף כמו ראש יניקותיו (יחזקאל יז) ועוד רבות. אך בטוש"ע איתא בתינוק ובטלה דעתי:

גמ' שם רב אשי אמר אפילו כסא דכספא חסר כו'. כ"ה ברי"ף ורא"ש. או דיש לסרס התיבות ולגרוס נמי חסר אסור:

גמ' שם ועמד למעלה מזקינו של זה כו'. כצ"ל:

**רש"י ד"ה מפכים. כשמגיעין למפתן העזרה.**כ"נ דצ"ל:

רש"י ד"ה איבעיא כו' סנדל. שהוא רחב. עמש"כ בשבת (ס) בס"ד:

רש"י ד"ה ע"ג טינא. שלחלוח הטיט כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה כהנים חשודים על מומי הבכור להתיר את האסור. בבכורות (לו) אמרי' דקדשים בחוץ לא אכיל ע"ש:

תד"ה מכאן. ור"ת פירש דנפקא מדכתיב במי נדה. כצ"ל והוא בבמדבר (לא כג):