זה פשוט - כעין ספר:

וחתום - משמע צרור וחתום ומקושר:

והעד שנים - כדאמר בעלמא (סוטה דף ב:) כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד כמו שפרט לך לא יקום עד אחד באיש לכל עון וגו' מכלל דעד סתם הרי כאן שנים:

מתוך שנתרבה בקשריו - שהחמיר בו הכתוב והטריח לעשות קישורין החמיר נמי בריבוי עדים:

זה פשוט שבמקושר - התופס שכתוב כעין שלנו:

מצוה וחוקים - משמע שיש מיני חלוקי דינין בינייהו:

עצה טובה קמ"ל - כדמפרש בריש חזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף כט.) כדכתיב ונתתם בכלי חרש למען יעמדו וגו':

בפלוגתא דר"ע ורבנן - במס' מכות להקיש שלשה לשנים כו':

אלא מקושר מדרבנן הוא - כדמפרש טעמא לקמן:

ומגרשי נשייהו - מתוך כעס שהגט פשוט נכתב מהרה וכשנחים מרגזם אינם יכולים להחזיר גרושותיהן כדכתיב ואשה גרושה מאישה לא יקחו (ויקרא כ״א:ז׳):

היכן עדים - דמקושר חותמין:

רב הונא אמר בין קשר לקשר - וקא סלקא דעתך השתא מבפנים:

אחורי הכתב - כנגד כל הכתב מבחוץ הכי ס"ל לרבי ירמיה בר אבא כדמוכח לקמן דלדידיה מחזיקין חתימת עדים כנגד כל סוף הכתב ולדידיה אינו צריך לכתוב שריר וקיים שמקום חתימת העדים מקיים כל הכתב כנגדו מבפנים:

ואמר רבי אין זמן בזה - בתמיה:

ואם איתא - דבין קשר לקשר חתמי עדים מגואי והרי הן מובלעין בין קשריו כמו הזמן אמאי לא קפיד אלא אזמן אעדים נמי הוה ליה למיבעי אמאי אין עדים:

בין קשר לקשר מאבראי - ונראין העדים בין חריצי הקשרין כדפרישית במתני':

וניחוש דלמא זייף וכתב מאי דבעי - בסוף השטר שבמקושר שהרי חתימי סהדי בראש השטר בין הקשרים הואיל ואין העדים חתומים בסוף השטר:

ומשני דכתב בו - בסוף השטר שריר וקיים דהיינו הוכחה של סוף השטר ואין יכול עוד להוסיף אחריו:

וניחוש דלמא זייף וכתב - אחר ההוא שריר וקיים מאי דבעי וכתב שריר וקיים אחרינא בסוף מה שהוסיף:

תרי שריר וקיים לא כתבינן - והרואה יודע שהוא זיוף:

ופריך דלמא זייף ומחיק ומשני האמר ר' יוחנן תלויה מקויימת כשרה - טעה הסופר והגיה ותלה תיבה או שתים בין שיטה לשיטה ואחר כן קיימה בסוף השטר כמו שאנו כותבין תיבה פלונית דביני חטי שריר וקיים: