ידידיה - ויקרא שמו ידידיה (ש"ב יב) נתן הנביא קרא כן לשלמה

מרחביה - כמו מרחב

חביבי - דודי ר' חייא:

הללו בהך גיסא - בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה אחרת:

בהלולים הרבה - בהללויה הרבה וכולהו הללויה דריש ליה הכי אלמא תיבה אחת היא

בתהלה - תהלה לדוד:

בתפלה - תפלה לעני כי יעטוף תפלה למשה:

שיר שבתורה - אז ישיר משה:

משה וישראל כו' - כלומר באותו פשיטא לן דמשה וישראל באותה שעה שעלו מן הים תיקנוהו ולא היה מקודם לכן אבל הלל דראשי חדשים וימים טובים מי תיקנו

שעמדו על הים - לאחר שעברו כדכתיב (תהלים קיד) הים ראה וינוס והתפללו לא לנו פן יעבור פרעה וחילו אחריהם:

על כל פרק ופרק ועל כל רגל ורגל ועל כל צרה שלא תבא עליהן - לישנא מעליא נקט כלומר שאם ח"ו תהא צרה עליהן ויושעו ממנה אומר אותה על גאולתה כגון חנוכה:

דוד אמרן - על המאורעות שאירע:

כל אלו - תפלות:

הלל זה - בספר תהלים שאנו אומרים על כל פרק ופרק

משה וישראל אמרוהו - דכתיב ביה בצאת ישראל ממצרים הים ראה וינוס ואח"כ קבעו דוד בספר:

אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן - מיציאת מצרים ועד דוד ולא אמרו עליו הלל:

ד"א פסלו של מיכה עומד בבכי - באותו מקום דבימי דוד היה דכתיב ביה עד גלות כל הארץ (שופטים יח) וישראל אומרים הלל שכתוב בו כמוהם יהיו עושיהם בתמיה אלא ודאי על הים נאמר תחלה ושוב לא פסק כך שמעתי. ול"נ בבכי כינוי הוא לגנאי כלומר עומד בשמחה: וישראל אמרו לפניו ל"ג ואי גרס ליה מפרשינן ליה כמו בפני הבית בעודו קיים:

כנגד ציבור - כנסת ישראל שנתנבא על גלותן והתפלל עליהן:

ניצוח וניגון לעתיד לבא - כל מקום שנאמר ניצוח למנצח בנגינות לעתיד לבא הוא מדבר ולא ידענא היכי משמע אלא הכי הוה קים להו:

ע"י תורגמן - הוא אומר ואחר משמיע לרבים והיינו משכיל לוחש לתורגמן:

לדוד מזמור - משמע תחלה היה לדוד רוח הקודש ואח"כ מזמור:

מזמור לדוד - משמע מתוך המזמור באה שכינה לדוד:

ללמד מכאן כו' - מכאן אתה למד וגם מפסוק אחר מוכיח שנאמר ועתה קחו לי מנגן וגו':

שמחה של מצוה - כי הך דקחו לי מנגן שהיה מתכוין שתשרה עליו שכינה:

וכן לחלום - אם הולך לישן מתוך שמחה רואה חלום טוב

הא ברבה - צריך ללמוד מתוך דבר שמחה:

יהושע וכל ישראל אמרוהו - כלומר אף ישראל ויהושע אמרוהו וכן פירש רבינו ולא נהירא לי שאם כן בכולן אתה צריך לפרש כן ואם כן מאי בינייהו ובין חכמים שאומרים נביאים שביניהן אמרוהו וכו' ואתי למימר דכל הני דאמרן לעיל אמרוהו על צרתן שהרי תקנוהו נביאים לכך אלא כל אחד מן התנאים הכי קים ליה מרביה:

הללויה ריש פירקא - כולהו הנך דספר תהלים שאין בו כי אם אחת לבדו בין פרק לפרק אבל מקום שיש שני פעמים הללויה בין פרק לפרק לא פליגי רב חסדא ורבה בר רב הונא דחד מלעיל וחד מלרע:

קראי מוסיפין - בעלי מקרא מוסיפין אף אלו: