מאי לאו בהא קמיפלגי - דהנך תנאי אליבא דב"ש בהללויה פליגי אי סוף פירקא הוא אי ריש פירקא הוא הלכך האי נקט מילתיה בהך לישנא והאי מילתיה באידך לישנא אבל אליבא דבית הלל דליכא הללויה עד חלמיש למעינו מים לא פליגי כו' אלא איידי דמיחלפי מילתיה דב"ש משום הללויה אי ריש פירקא הוה אי לא מיחלפי נמי מילתייהו דבית הלל למינקט האי מילתיה סוף פירקא ואידך ריש פירקא כי היכי דאמרי אליבא דב"ש

ומ"ד עד אם הבנים קסבר עד ועד בכלל - ואי הוה אמר בצאת הוה משמע דאף בצאת בכלל ופלוגתייהו אליבא דבית הלל איכא לפרושי נמי בכה"ג:

ונימא עד הללויה - למ"ד עד ולא עד בכלל

מ"ד עד בצאת סבר עד ולא עד בכלל - ואי הוה אמר עד אם הבנים הוה משמע ולא אם הבנים שמחה בכלל:

קרית שמע - ברכת גאולה שאחר ק"ש:

והלל - של ערבי פסחים שחותם גאל ישראל כר"ע דמתניתין שמספר ומשבח על גאולת ישראל שעברה:

דצלותא גואל ישראל - שאנו מתפללין על העתיד:

דקידושא וקדשנו - דהודאה היא על שעבר:

דצלותא קדשנו - לפי שאנו אומרים אותה באמצע תפלה ראוי לאומרה בלשון בקשה:

צריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום - בין בכוס בין בתפלה של שבת בגזירה שוה דפסח ובשאר מועדים במה מצינו מפסח:

ה"ג כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך וכתיב התם זכור את יום השבת:

דאפטרתא - במסכת סופרים (פרק יג) תניא להו לברכות דהפטרה ומפרש דמגן דוד אומר ובצלותא שייך לומר טפי מצמיח קרן ישועה משום דרחמי נינהו ואנו מבקשין שיצמיח קרן ישועה לישראל ורבינו שלמה היה אומר משום הכי לא שייך למימר בתפלה מגן דוד שכבר אמרנו מגן אברהם ותרי חתימות כהדדי לא שייך בתפלה:

כשם הגדולים אשר בארץ - נתן הנביא אמר לדוד כן מפי הקב"ה שכשם שחותמים במגן אברהם חותמין במגן דוד הגדולים אברהם יצחק ויעקב ואע"ג דבשלשתן לא חתמינן היינו לפי שאין חותמין בשתים כדכתיב והיה ברכה מיהו שלשתן נזכרין בברכת אבות אבל דוד שהוא יחיד בברכה הקבועה לו במי יחתומו אם לא במגן דוד:

סבי דפומבדיתא - רב יהודה ורב עינא בסוף פרק ראשון דסנהדרין (דף יז:):

בשבתא - בשבת דעלמא שאינו י"ט:

יומא טבא - בלא שבתא דאילו בשבת ויום טוב חתים תרוייהו מקדש השבת וישראל והזמנים כדמפרש במסכת ביצה (דף יז):

שבתא דקביעא וקיימא - מששת ימי בראשית ואינה תלויה בקביעת החודש:

דברבים איתא - משום כבוד רבים אומר מקדש ישראל:

קידוש ברבים מי ליתא - בבית הכנסת ובסעודת חתן:

מתני' ברכת השיר - בגמרא מפרש

בין הכוסות הללו - בין שנים הראשונים לשנים האחרונים אם רצה לשתות ישתה:

בין ג' לד' לא ישתה - מצאתי בגמרת ירושלמי למה לא ישתה כדי שלא ישתכר דתו לא מצי למימר הלל ופריך התם והלא כבר משוכר הוא ששתה כבר הרבה בסעודתו ומשני יין שבתוך המזון אינו משכר שלאחר המזון משכר וה"ה נמי דיין שלפני המזון אינו משכר ואם רצה לשתות בין ראשון לשני ישתה דהא לא ממעט תנא אלא בין ג' לד':

גמ' ש"מ ברכת המזון טעונה כוס - דהא במסכת ברכות לא מתני' בהדיא דטעונה כוס אלא מדיוקא שמעינן ליה דאמר בריש פירקא (דף קה:) שמעת מינה מהא מתני' תמני ש"מ ברכת המזון טעונה כוס ולימא נמי דממתני' שמעינן ליה:

ה"ג ארבע כוסות תקינו להו רבנן וכל חד וחד נעביד ביה מצוה - כלומר ראוי שיעשה בו מצוה אבל בשאר ימות השנה לא בעי כוס שאף כאן אין הכוס בא בשביל ברכת המזון: