בפרהסיא - דאמעשה קול הוא מעיל מכפר:

הוא הבדיל - שעל לשון הרע באו נגעים עליו:

פטיט - לשון קול היוצא בחשאי ובלע"ז פולי"ר:

יביא קרבן פטיט - שהצפרים צועקין בכל שעה:

יכול לא יכנו - על דבר תוכחה:

יסטרנו - כלאחר יד:

ופניו משתנין - שיוכיחנו ברבים להלבין פניו:

קיסם - כלומר עון קטן שבידך זה יכול לומר לו טול אתה עון גדול שבידך הלכך אין יכולין להוכיח שכולן חוטאים:

שיודע להוכיח - דרך כבוד שלא יהו פניו משתנין:

קובל עליו - כשהייתי רואה בו דבר גנאי:

תוכחה לשמה - לשם שמים:

וענוה שלא לשמה - שעושה עצמו עניו שאינו רוצה להוכיחו ואותה ענוה שלא לשם שמים הוא אלא שלא ישנאנו:

דאמר מר - במסכת עבודה זרה בפ"ק (דף כ:) ענוה גדולה מכולן דכתיב יען משח אותי לבשר ענוים לבשר חסידים לא נאמר:

אמר ליה רבי חייא - לשמואל חזי מר דקא מצער לן רב הונא שמכה וחובט אותי:

כי נפק - חייא בר רב אמר ליה רב הונא לשמואל להכי מצערנא ליה דהכי והכי עביד דברים מגונים והיינו ענוה שלא לשמה דלא אמר ליה בפניו ושלא בפניו סיפר בגנותו:

עד היכן - אדם חייב להוכיח את חבירו:

עד הכאה - עד שיקצוף זה ויכה את המוכיח:

עד קללה - שיקלל את המוכיח: יהונתן הוכיח לשאול עד שקצף שאול:

שיכה - בעל הבית את האכסנאי או את אשתו:

עד שיפשיל - בעל הבית כלי האכסנאי לאחוריו להשליכם מן הבית:

בהפשלה ובהכאה דאכסנאי גופיה כ"ע לא פליגי דתו לא מצי קאי: שמואל סבר כיון דלדידיה אינו מכה מאי נפקא ליה מיניה הלכך עד הפשלה:

לאטרודי - להתקוטט:

וכל כך למה - לו לסבול:

אכסנאי - המשנה מאכסניא שלו:

פוגם - בעל הבית:

ונפגם - הוא עצמו דאמרי אינשי כמה קשים אלו שלא יוכלו לדור יחד:

למסעיו - בדרך שהיה רגיל לחנות ממסע למסע שלא שינה בית מלוניו:

דאקראי - כגון אכסנאי שבדרך שלן שם במקרה בעלמא ששקעה לו שם חמה. למאן דאמר מאהלו לא חשיב אלא אכסניא קבועה ומאן דאמר ממסעיו חשיב אפילו דאקראי:

תכלית יסורין - סוף מדת יסורין כלומר יסורין שאין פחותין מהן:

ואינו מתקבל עליו - שאינו למדתו כהגון וצער הוא לו:

למזוג - כוס של יין במים חמין:

נהפך לו חלוקו - שלא לבשה כסדר וצריך להופכה ולפושטה:

שלש ועלו בידו שתים - איכא טירחא למיהדר ולמשקל שלישית:

וכל כך למה - כלומר למאי הילכתא הוו יסורין:

קיבל עולמו - כל מנוחתו לעתיד ואי עבר עליה חד מהנך הרי הוא יסורין: