סיקוסין. קץ וזמן בלשון יון:

לכל תכלה. לכל שכלול יש קץ שמים וארץ יש לו סיקוסים דכתיב ויכולו:

הגו סיגים מכסף. כשאתה נוטל התערוב' שלו כמו בדיל ועופרת מיד ויוצא לצורף כלי:

לאמבטי. כלי אבן שקבוע סמוך לכותל בתוך המרחץ ומכניסים לתוכו מים דרך חור שבכותל ודרך צנור ומספיקין המים לבני המרחץ פעמים חמים ופעמים קרים:

דיסקוסים. שולחנות מצויירי':

כיון שנעקר תהו ובהו נעשו ככלים. הדא הוא דכתיב ויכולו נעשו ככלים שיוצאים צרופים ומזוקקים מבית הצורף:

שתי פקעיות. לימושייאל"ש בלע"ז:

אחת למעלה. משמים:

ואחת למטה. לארץ:

הכניסו לבית קטן אמר פשוט ידך לכל צד. כלומר מה בית קטן זה שאתה עומד באמצע ומניח לכל דפניו כך היה כל העולם כולו לפני הקב"ה:

הרבה להם בדיצה. צוה להם לעשות שליחותו מהרה:

מעט להם הדרך. שנתן להם דרך קצרה שיעשו שליחותו בנחת שלא ייגעו יותר מדאי:

כעס עליה ומיעט לה בדיצה. שלא ילכו מהרה:

והרבה להם הדיוכים. ס"א הדוכים דרך בלשון יון ע"כ. נתן להם דרך רחוקה כדי ליגעם יותר כך קודם שחטא אדם היה הילוכן של מזלות ודרכן קצרה משחטא נתן להם דרך ארוכה וצוה להם שילכו במהירות לכך יש מזל שגומר וכו' לכך נאמר ויכולו שניתן להם חסר וכליה שהכל לקה במעשה אדם הראשון:

בנות שוח שביעית שלהן נוהג אפילו שנה שנייה. שלאחר שמיטה והיא בתשיעית לפי שהן עושות לשלש שנים דאי חנטו בשביעית לא יהיו מבושלים עד סוף שנה תשיעית ואזלינן בתר חנטה בשביעית ואסורין ואותו יום שבראן עשו כל מיני פירות בני יומן להודיעך כיון שחטא אדם הראשון לקה הכל ובאת מכה וכליה לעולם:

בנות שוח. תאני חיוורתא ובמקום אחר קורא אותן בנות שבע מפני שהביאו שבעה ימי אבילות לעולם למאן דאמר פרי שאכל אדם הראשון תאנה היתה. ס"א הוא פרי שקורין קברא פיא ע"כ:

ויכלו. נתכללו ונתייפו הוא שיכלול:

משוכללין. היו שמים כבר מיום ראשון ומותחין והולכין עד סמוך לחשיכה בערב שבת מיד ויכל אלהים ביום וגו' גער בהן והעמידן:

ס"א מכוללין היו המעשים קודם יום הששי ובא לחלוק על דברי רבי יהושע בן לוי ע"כ:

ימי צבאי. יסורין שבאין עלי לצבא ד"א הלא צבא לשון צביון כל צביוני של אדם אינו אלא על הארץ אבנה לי בית ואטע לי כרם אשא אשה ואוליד בנים ומה יתרון לו לסוף מניח הכל כימי שכיר ימיו שעוזב מלאכתו לערב ולא דיו שמדקדקין אחריו לעולם הזה אלא עוד כימי שכיר ימיו מה שכיר הזה כל מה שהוא עושה מלאכה ביום לערב הוא מחשב עם בעל הבית כך כשאדם נפטר מן העולם בא ליתן דין וחשבון מכל מה שפעל:

ס"א צבא לתלמידים לא שמענו:

שלשה צבאים הם. שהם לשון צביון ותאוה צבא לתלמידים שנאמר כל ימי צבאי איחל (איוב י"ד י"ד) לעיל מינה מיירי בתלמידי חכמים אם יזקין בארץ שרשו וגו' מריח מים יפריח ודרשינן ליה אם רואה אדם שתורתו פוסקת מזרעו ישא בת תלמידי חכמים וכו' ועל זה אמר איוב אם ימות גבר בלי תורה היחיה לפיכך היה כל צביוני ותוחלתי לתורה ולתלמידים:

אם זכה צבא לו. צבאות השמים והארץ נעשו בשבילו ואם לאו צבא עליו הצבאות ילחמו עמו וימיתוהו ולא עוד אלא וכימי שכיר ימיו כלומר ומה יתרון לו אפילו אם ינצל מכל אלו שלא ישכנו נחש וארי כל עיקר שלא ינצל מיום המיתה:

האדם מתאוה לחיים. אע"פ שכל ימיו בעמל ויסורין שנאמר הלא צבא לאנוש עלי ארץ (איוב ז׳:א׳) כל צביונו של אדם להיות חי על הארץ ומה יתרון לו בחיים וכימי שכיר ימיו בעמל ויגיעה ויסורין כפועל הזה. ונחמן בריה דרבי שמואל דריש ליה הכי צבא ממש ודריש הלא צבא לאנוש למ"ד של אנוש משמשת על אנוש ומשמשת מאנוש צבא לו וכו' ע"כ וכל צבאם מקיש צבאם להם מה שמים וארץ ליתרונו של עולם אף כל צבאם ליתרונו של עולם הרבה דברים אתה רואה וסבור מה יתרון ותועלת יש בם אף הוא בכלל יתרונו של עולם:

בהם הרופא מרפא את המכה והרוקח מרקח מרקחותיו. וכתב בן סירא העלתה סומכ' מן הארץ בהם הרופא וכו' ס"א בר סירא אמר וכל צבאם אלוה העלה סמים בהם הרופא מרפא את המכה. ובספרי רבותינו שבכרך כתוב אלוה העלה סממנין מן הארץ בהן הרופא מרפא את המכה וכו' ע"כ:

מעדנות. כימה מעדן את הפירות שכימה משמשת בימי הגשמים ומצנן את האילנות שלא ירקבו:

ס"א משטרו. שוטר:

התקשר. דשליא"ר:

מעדנות. קישורין כמו אגג מעדנות אגג מקושר ע"כ:

מושכות כסיל. מושך בין קשר לקשר כשינצו הפירות באילן כמין קשרים קטנים בכל ימות החמה מושכן ומגדלן ובין קשרי השבולין מגדלם החמה והגשם מעכבן. ס"א שמחשיך הפירות באמצעיתו בין קשר של מעלה לזנבו של מטה מזל כימה משמש בימי הסתיו ומזל כסיל בימי הקיץ וכדגמרינן במסכת ראש השנה ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה רבי אליעזר אומר אותו היום שמונה עשרה במרחשון היה יום שמזל כימה שוקע ביום ומעיינות מתמעטים ומתוך ששינו מעשה בראשית שינה עליהם הקב"ה מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם וכן מצינו מקרא שבתהלים (א"ה מאד תמוה לי שמקרא זה הוא בספר משלי סימן כ"ו פ' יו"ד ואולי הוא מאיזה תלמיד טועה) רב מחולל כל שוכר כסיל ושכר עוברים והכי פירושו הקב"ה שהוא מחולל כל כשהוא שוכר מזל כסיל המשתמש בקיץ כמו ויסכרו שוכר עוברים אזי מונעים עוברי הים מלעבור בתוכה מפני הסכנה שרוח סערה מנשבת באותו עת עד שמזל כימה משמש וכמו שאמרנו למעלה הנותן בים דרך מעצרת ועד החג ובמים עזים נתיבה מהחג ועד חנוכה אבל מהחג ועד עצרת אין פורשים בים כלל ענין אחר שמעתי רב מחולל כל נאמר על בעל הבית שבונה בנינים ושוכר פועלים כסיל שאינו אומן לעשות מלאכתו שוכר גם עמו עוברים ושבים בדרך שרואים אותו הפועל שאינו עושה יפה ומלעיגים עליו וזהו שוכר כסיל שוכר עוברים והראשון עיקר:

התוציא מזרות וכו'. היה לו לומר מזלות:

מזרות. לשון הפרשה כמו הנה זורה את גורן השעורים:

אפילו דברים שאתה רואה מבוזה. כמו ואני אראה בשונאי (תהלים קי"ב):

היה משתעי כדין. כזה שאמרנו בכל עושה הקב"ה שליחותו אפילו ע"י נחש וכו':

חמא חד עורדען כו'. ראה צפרדע שנושאה עקרב על גבה ומגיזה יתה והיתה מעבירתו עבר נהר. מגיזה לשון העברה כמו מגיזת עיבראי:

למחצד. לקצור:

אמרין קושטא. כדין הרגת לאותונחש מאחר שהיה עמך אותו עשב:

מטייל לעשות צרכיו. לשון נקי:

משוניתא דימא. שפת הים:

בלדר. שליח ע"כ:

נשרו איבריו. שכח העשב הצילו מארס של נחש קודם לכן:

מצנע לה. שלא עכשיו יכשל בה אדם:

והיא מתגלגלה. ויוצאת:

חרבו מליאה. איכא דאמרי מדם הקדשים שנתלכלך הדם שבפרוכת ונגע בו חרבו ואיכא דאמרי מדם שעיר של יום הכפורים:

וחרף וגדף. שהיה אומר עצמו הרג כינוי ונטל כל כלי בית המקדש ועשאן גרגותני ומפרש במסכת גיטין נטל הפרוכות ועשאן כמין גורגותני והביא כלי בית המקדש והניחן בהם והושיבן בספינה להשתבח בעירו:

נקיטא ברבריא. מלך שבידו הנצחון בלשון יון:

פיילא פוטירון. כוס קיסר ס"א פיילא פיאול בלע"ז:

פוטרין. בשמ"י:

כל מה דהוה שני הדין. כל אותם השנים שהיה היתוש חי היה טיטוס חי עד כאן:

ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. אמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל בר יוסי אצל פונדק אחד. אמר כאן התפלל וכו':

רבי ירמיה מקשי אפשר שהתפלל של שבת בערב שבת ולא צריך לאקשוי דחמרי סלקין מערב שבת לצפורין ואמרו כבר התפלל ר' חנינא בן דוסא בעירו ואע"ג דמבעוד יום הוה שפיר עביד דהוה מוסיף מחול על הקדש:

דלא צריך לאקשוי. ובדבר הזה יש להקשות דאמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל אצל פונדק אחד ואמר כאן התפלל אבא של אחר שבת בשבת כו':

רבי יתיב ואמר לאמוריה אכריז קומי דציבורא יצלון דחולא. אפילו בשבת וכו':

עד דיומא קאי. טעמא מפורש בהלכות גדולות:

ויכל אלהים ביום השביעי אתמהא. וכי אפשר דבר זה שעשה מלאכה בשביעי:

אמר כזה שהוא מכה בקורנס וכו'. והקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בשביעי כחוט השערה:

ס"א משכני הוליכני:

ולא היה צריך לאקשויי. תירוצא היא כלומר אין לתמוה על דבר זה דחמרייא סלקי וכו':

איבעית מקשה הדין קשי. אלא אם אתה רוצה להקשות בדבר הזה יש להקשות דאמר ר' חנינא משכני כו' עד דיומא קאים בעוד שיתפללו יחשיך היום ויהיה לילה והטעם מפורש בהלכות גדולות במס' ברכות:

והדרא משתחשך. והחזיר ידו מן המלאכה משתחשך:

והקב"ה שיודע עתיו ורגעיו וכו':

מה העולם חסר שבת. יום הקילוס וכן מפורש בספר יצירה כשברא הקב"ה שמים וארץ עשה ממונים לכל מה שברא למזלות ולדשאים ואילנות ולימים וכשבא יום השבת נתקבצו כל הממונים וקלסו להקב"ה ואמרו מזמור שיר ליום השבת ע"כ:

מה נברא בו מאחר ששבת. מלאכתו בשבת שאנן ובטח שלוה והשקט:

אסטאטיבה. מנוחה:

דונטיבה. מתנה. ס"א ראיתי בפסיקתא רבתי ותאמר ציון וכו' בשעה שבא נבוכדנצר ושרף ביהמ"ק ושבה את א"י בשבי לא עשה אסטאטיבה בכל הארץ אלא רוד"פ חוששי' בנפשם לומר אלוה של אומה זו מצפה להם שיעשו תשובה שמא יעשו תשובה עד שהם בתוך ארצם והוא עושה לנו כדרך שעשה לסנחריב לכך לא היה להם אסטאטיבה בכל א"י וכיון שבאו על נהרות בבל וראו עצמן שהם נתונים בתוך ארצם מיד עשו אסטאטיבה אלו נפנו לאכילה ושתייה ואלו נפנו לבכי ולהספד ועל זאת אמר דוד המזמור על נהרות וגו' מכאן סמך למה שאומר כאן הקב"ה נתן אסטאטיבה וכו':