מהלכין בשופי. בנחת ס"א:

הזהב. משמע הזהב טוב ובחון מדלא כתיב אשר שם זהב:

טובי דהיא בביתא. טובי דהיא בביתא טוב היא בבית להנאתו למכרו ולקנות מדמיו כדי סיפוקו ואם היה הולך בדרך ויש עמו זהב לווי טוב הוא לו שבכל מקום שילך יכול למכרו ולהספיק מדמיו ובמקום מועט יכול להטמינו:

בדולח של פטמין. ששותין הימנו לרפואה:

יגיד עליו ריעו. דכתיב בתריה ואבן השהם מה זו אבן טובה שהיא אחת משתים עשרה אבנים הנזכרים בעשיית אפוד:

שהוא חד. בקולו. קולנו הוא משאר נהרות רני"ם בלע"ז ע"כ:

פרת אוותיניטן של נהרות. גדולות שבכל הנהרות רבי חנינא אמר גילירי רבי לוי אמר אובל אוותינטין וכו':

והא כתיב ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל. וקשיא בין למאן דאמר פרת גדול מכולן בין למ"ד אובל גדול מכולן ואמר פרת גדול הוא לפי שדניאל ראה שני חלומות אחד בחדקל ואחד באובל וחדקל גדול מאובל והא דקראו גדול שגדול מאובל הא פרת גדול משניהם מאי שנא בבריאת עולם לא קרא נהר פרת גדול והכי אמרין עד הנהר הגדול נהר פרת והשיב כיון שעלה והקיף את ארץ ישראל דכתיב ביה כי מי גוי גדול לכך נקרא שמו גדול משל הדיוט אומרין עבד מלך מלך הדבק לשחוור וישחון לך. ס"א:

אוונתינטין. לשון איתן חזק וחבירו מצאתי בפסיקתא פרשת כי תשא אמר משה לפני הקב"ה משבעים אומות אותנטיית שיש לך לעולמך אין אתה מביט אלא על ישראל:

והא כתיב ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל ואת אמרת פרת היא אותינטין של נהרות ומתרץ לפי שדניאל ראה שני חלומות אחד באובל ואחד בחדקל וחדקל נראה גדול מאובל אבל פרת גדול מכולן ע"כ:

רב אמר ליה לחייא בריה בנה לי בארץ ישראל אמר ליה הין א"ל עברת נהרא בני שמואל אמר עד מקום שהנהר מהלך היא ארץ ישראל ואי זה מקום זה תרביקוס:

הוא פרת הוא נהר כבר. פרת שמפריד והולך עד שכלה רחבו כמגריפה.

כבר שמימיו כלין לגמרי. ובני אדם אומרים כבר היה נהר. ס"א:

שהוא פרה ורבה. שמקום טבען קצר הוא ומשם יפרד ויתפשט עד שעוברים אותו בספינה ונעשה נהר גדול:

עד שכלה רחבו במגריפה. שיכולין לסותמו במגריפה אחת מרוב קוטנו:

פרת. לשון אוכלא דאפרת הוא ע"כ:

ונהר יוצא מעדן. ממקום שהעדן יוצא:

פישון. זה בבל:

ננסא. קורטא. קיטע. פושכא:

הוא הסובב את כל ארץ החוילה. שעולה ומקיף את כל ארץ ישראל דכתיב ביה הוחילי לאלהים:

קדמת אשור. אמר רב הונא בשלשה דברים קדמה מלכות יון למלכות הרשעה בנימוסין ובפנקסין ובלשון:

דכתיב ביה הוחילי לאלהים. שמיחלת להקב"ה:

שהיה המן הרשע. שהיה מזרע עמלק שף עמה כנחש שנתחבר עם אחשורוש לפורענותן של ישראל ונחש נקרא גיחון על שם על גחונך תלך ועל זה יסד הפייט גחון גח מבין עכסים (יוצר לפרשת זכור):

בנימוסין. בגזרות בחוקות הגוים מתרגמינן בנימוסי עממיא:

בפנקסין. בשטרות שכל משאם ומתנם והלואתם שעושים ביניהם כותבין בשטר:

ובלשון. שיש להם לשון כנגד עשו:

גרמידא. בלע"ז הכי כתיב בספרים:

רבי הונא בשם רבי אחא כל המלכיות הנקראו לשם אשור על שם שהן מתעשרות מישראל. כך הוא העיקר כמו שמצאתי בויקרא רבה אבל מה דגרסינן רבי הונא בשם רבי אחא כל המלכיות נקראו לשם שיבוש הוא וכן פירושו כל אותן מלכיות שנקרא באותו מקום שיש להם לשם אשור לא נקראו כך אלא על שם שמתעשרות מישראל וכן כל מלכיות שנקרא לשם ננוה בלשון הזה בויקרא רבה עד תכליתה:

להפרע לה. בסוף לעתיד לבא ישכח זכרם:

עילה אותו. מדלא קאמר ויולך ה' אלהים אלא ויקחו לשון עילוי כמה דאת אמר ולקחום עמים (ישעיה י"ד) דמשמע נמי לשון עילוי:

פיתה אותו. לקחו בלשון רצויה:

צוהו על הגזל. שלכולם נתן לו רשות חוץ לעץ הדעת טוב ורע:

ודייק המו"ר מכל עץ הגן אכל תאכל צוהו על הגזל שעכשיו הרשוהו לאכול מכל עץ הגן לפי שהיה אדם יחיד בעולם ואין איש אחר עמו וכל מה שיש בעולם הפקר הוא לפניו ואינו גזל אבל משבאו לעולם דורות הבאים ולקח כל אחד ואחד בעולם חלקו אם היה אוכל מכאן ואילך מעצי הגן נחשב עליו כגזל שיש לאחרים חלק בו ומשלהם הוא אוכל:

רבנין דרשין ליה. בכל עניינין דאמרינן לעיל ועדיין דורשין היינו דרשה אתרת ויצו ה' אלהים השמר שתתנהג עמי כאלוה:

רמז על אבר מן החי. אפשר לומר תאכל מהו אכול תאכל בתחילה עשאהו אוכל ואחר תאכל:

ואת עביד סגי נהור. ס"א:

ננסא אותו נבוכדנאצר מלך בבל ננוס היה. קורטה בעי קטן. קטיעא מקוטע. פושכא זרת ארכו וזרת רחבו טפח סביב מתרגמינן פושכא סחור סחור: