יתכללון בי צדיקייא. בנסים שעשה עמי יודו הצדיקים ויכתירו שיתנו לך כתר של שבח שיהיו קובעים בתפלתם גם את נח באהבה זכרת:

היצא קרי. עשה להם שיהיו פרים ורבים:

למשפחותיהם. פרט לסירוס שאינו עושה משפחה:

על כל האמור בפרשה נצטוו בני נח. דכתיב כי תועבת ה' כל עושה אלה ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך ולא ענש אלא אם כן הזהיר:

ויבן כתיב. מדלא כתיב ויבנה כמ"ש ביהושע אז יבנה יהושע מזבח וכן באליהו ויבנה את האבנים מזבח:

עמד בנו ולא כבדו עמד בן בנו וכבדו אמר דמי דורון דידך כו'. כן משעה שהושלך אברהם אבינו בכבשן לא השליך אדם עצמו על יחוד השם לתוך כבשן האש עד שבאו חנניה מישאל ועזריה אמר להם הקב"ה דומה דבר זה לאברהם זקניכם:

הריח ריחן. של עשרה הרוגי מלכות:

ומצא צלוחית של אפלסמון. בקרקע הים ומיישב בדעתו שאותה צלוחית מונחת בארון והלך לריחה עד שמצא אותו מקום שהיא מונחת שם ובנה אותה שם אף כאן העולם הזה היה חרב ומלא מים הריח וחזר עולם לישובו:

אמר נבל בלבו. כלומר נבל נתון בלבו שמסור בלבו לעשות בעל כרחו כל מה שיכריחנו לבו:

לא אוסיף ליסגי ליסגי. להגדילו. להוסיף עון על עון ולפרוע ביחד:

עלובה עיסה. כי יצר לב האדם רע:

עלוב השאור. הוא יצר הרע שנאמר כי הוא ידע יצרנו:

משהפקדתני. והיינו בשעת יצירה שהקב"ה פוקד עליו שיהא נוצר:

זורעין ולא קוצרין. בלא טורח גמר להם מחייתם:

מכאן ואילך. מדור המבול כמשמע זרע וקציר כלומר דמכאן ואילך היה זריעה וקצירה:

מקיץ אני עליהם. על פגריהם את העוף מקיץ שיעמוד כל ימות הקיץ:

הא כיצד. כלומר ממשמע שנאמר עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וגו' אני למד שלא היה להם קודם לכן מכל אלו העתים הא כיצד כלומר איזה ענין היה עולם שלהם ומתרץ היה עולמם כעין שלנו מפסח ועד עצרת שאין בהם לא זרע ולא קציר קיץ וחורף וקור וחום:

לא שמשו המזלות כל שנים עשר חדש. ממה שהוא אומר עוד כל ימי הארץ וגו' הא קודם לכן לא שמשו שבזמן שהמזלות משמשין קור וחום וקיץ וחורף בעולם:

מורא וחתית. מה שהשליט הקב"ה את האדם על בהמה חיה ועוף חזרו בימי נח דכתיב ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה:

רדיה לא חזרה. שיהא אדם קורא אותן והם באים שיהיו ברשותו לא חזרה דכאן לא כתיב ורדו:

וכתיב כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב. שהתרתי לאדם הראשון נתתי לכם את כל:

לא הותר בבשר תאוה. דכתיב הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע ובשר לא כתיב ולפיכך לא הוצרך להזהיר על אבר מן החי:

בדיין אחד ובעד אחד. דכתיב באדם דמו ישפך:

על ידי שליח. אע"פ שאין בדיני ישראל שליח לדבר עבירה שהשולח פטור והעובר חייב בהלכות בני נח אינו כן שהשולח להרוג את חבירו חייב דכתיב שופך דם האדם באדם ופירושו על ידי אדם דמו ישפך של שולח:

ע"י עוברים. דכתיב דם האדם באדם וזהו עובר במעי אמו:

לכשיבא אדם. לכשיבא יום הדין הקב"ה שהוא שופך דם האדם באדם שנתן דם האדם בקרבו אז דמו ישפך:

שרצו בארץ ורבו בה. שבאותו מקום שאתם פרים ורבים בו ישא חן בעיניכם:

ברית נחלקה לאוירות. דחן מקום על יושביו:

אלטיס. רחוב:

לית תמן אלא תרתין עמודים. אין בה ישוב אלא בין עמודים:

אדמדמני. כמו הדבדבניות רבי מחייב והיינו ענבים שלא בשלו כל צרכם וכשנולד שם תינוק מושחין מקום מוחו בדבדבניות שלא ינקרו את מוחו יתושים ויאכלוהו: