למה נבראת לבנה למועדים. כדי לקדש בה ראשי חדשים:

אף על פי כן שמש ידע מבואו. אע"פ שעשה ירח למועדים שמש ידע מבואו משתשקע אף על פי שהיה המולד קודם חצות אין החדש מקודש עד שתשקע החמה תדע לך שכן הוא שהרי אומר ויסעו בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש (במדבר ל"ג ג') ואם ללבנה אתה מונה עד כדין לית בה אלא ארבעה עשר מטמועין פירוש שקיעות ימים ויהי השמש באה מתרגמינן בתרגום ירושלמי והות שמשא מיטמעא ומשום דקים לן בברייתא דשמואל ירחינאה ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים יום ה' היה והמולד היה ביום ד' אחר חצות בתחלת שש אחרונות וגם בסדר עולם מפורש שאותו חמשה עשר יום שנסעו מרעמסס יום ה' היה ואתמול ביום רביעי שחטו פסחיהם ותנינן כל חדש שנולד משש שעות ולמעלה אין כח בעין לראותו ואמרינן בריש תנחומא אותו חדש שאמר לו הקב"ה למשה קדש אותו משש שעות ולמעלה היה ולא היה כח בעין לראותו אלולי שהקב"ה הראה לו למשה באצבעו ואמר לו החדש הזה כזה ראה וקדש ואמרינן נמי בראש השנה נולד קודם חצות בידוע שהיה נראה היום סמוך לשקיעת החמה ואותו מולד ניסן כיון שנולד לאחר חצות ביום ד' לא נראה בעליל עד ליל ששי וקשיא לי הא מנא לן דתלתין שעות מתכסי והא בארבעה שעה (א"ה נ"ל שצ"ל כ"ד עי' גמרא ר"ה) אמרינן ותו לא והא לא קשיא לית ליה לרבי יוסף דלהכי נקט ליל ששי לפי שביום ה' אינה נראית בעליל עד הלילה לפיכך אם אתה מונה ללבנה מה בליל ששי אם תמצא מראש חדש ניסן עד יום חמישי שבו יצאו ישראל ממצרים אלא ארבעה עשר שקיעות וכתיב בחמשה עשר יום ואם למולד אתה מונה עדיין יש שעות יותר מחמשה עשר יום ומאחר שכתוב בחמשה עשר יום למדנו שאין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה שאין אתה עושה יום רביעי מן החשבון עד שקיעתו ומליל חמישי ואילך אתה מונה ותמצא חמשה עשר יום והוא שיסד הפייט קץ מולדו חל להקצות ביום רביעי בחצות בתחלת שש אחרונות ועד שלשים מרוצות שעות לא ניכר בחוצות פירוש שלא נראית הלבנה עד ליל ששי שהם ל' שעות צא וחשוב שש אחרונות מיום רביעי וארבעה עשר מיום חמישי ולילו הרי שלשים לאה ציר ופחד ותר מעת לעת ספור אחד פירוש בקש משה לקדש את החדש בו ביום שהיה המולד ולחשוב מעת תחלת שש אחרונות של ארבעה עד חצות של יום חמישי להיות יום אחד ולחשוב משם ימי החדש ואילך פץ לו הצור ויחד משה לא יפה כיון שאין לך לחשוב כן אלא מערב עד ערב סבר שאין לך לחשוב אלא משתשקע החמה:

ולא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד. שנאמר יהי מארת חסר כתיב וכן מפורש במדרש ר' תנחומא למה נברא לבנה אלא צפה הקב"ה והיינו דאמרינן בתחלת יוצר של שבת קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה מה ראה ראה הקב"ה שאומות העולם וכו':

אתה הכינות מאור ושמש. מאור בלילה ושמש ביום:

על ידי שנכנס בתחומו של חבירו. כדאמרינן לקמן ששולטות ביום ובלילה:

בולי ודימוס. בול המון ודימוסשורה של חיילות:

ס"א ראש בולי היה. בולי עשירים שורות של שרים:

שהיה מצעיר את עסקיו. שהיה מנשה משמש בבית אביו כדכתיב ויצו לאשר על ביתו (בראשית מ"ד א') זה מנשה בנו שכל תשמישי אביו נעשים על ידו ונעשה שליט ומושל על כל הבית אבל אפרים שהיה מקטין את עצמו זכה לבכורה שנאמר ואפרים בכורי הוא (ירמיהו ל״א:ט׳):

רב יצחק בר מריון אומר אף הפרשת הים הגדול. שאלמלא הקב"ה שיכך את הרוחות היה הרוח בא וטובע כל הפורש בים:

מאימתי הוא נותן בים מעצרת עד החג. שאין הרוח מצוי כל כך ובמים עזים נתיבה אפילו מן החג עד חנוכה אפילו אם ישלוט שם רוח אינו כל כך מסוכן במים עזים כמו בים אבל מחנוכה ואילך אפילו בנהרות סכנה להפריש לפי שהרוחות נתקפו ואם ישאל השואל למה כתוב בים דרך ובמים עזים נתיבה לפי שבים כל פינות שאתה פונה לתוכו שם אתה מוצא דרך אבל במים עזים דהיינו בנחלים אתה צריך לבקש שם נתיבה שיהא עמוק כדי להנהיג הספינה:

אמר ליה מה נצלי עלך. מאחר שרצונך להסתכן בנפשך שרוב הפורשים בזה הזמן טובעים ומה יועיל לך תפלתנו ומסורת זה יהיה בידך הן זאת קטר לולבך קטר רגלך בזמן שאתה קושר לולב של מצוה בימי החג קשור רגלך ומנע עצמך מנתיבות המים ועוד אם נכנסת ושמעת צבור מתפללין על הגשם בחג שמזכירין ושואלין אל תכנס לים שכבר כלה הקיץ וקרבו ימי החורף והגיע זמן רוח ימים ולא תסמוך דלא כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. ס"א אל תסמוך על תפלתך כי נדחת היא מפני תפלת הצבור ע"כ:

בעי דיפרוש בימא בימי החורף:

באלין יומיא. מפרש בתמיה. אף אביו נראה לו בחלום והזהירו שלא יעבור שאם יעבור יטבע בים ואין לו קבורה ולא שמע לקולם:

והיא הות ליה. והיה לו כן:

ברקיע השמים. היה לו לומר ברקיע שמים מהו ברקיע השמים ברקיע שעל השמים זה רקיע שני:

מקרא מלא הוא. שהן נתונין ברקיע השני דכתיב אתה עשית את השמים ושמי השמים וכל צבאם (נחמיה ט׳:ו׳) כל צבאם בשמי השמים נתונים:

מן הארץ ועד רקיע. תחתון מהלך חמש מאות שנה ועביו של רקיע התחתון מהלך ת"ק שנה וממנו ועד הרקיע השני ת"ק ועובי השני גופו ת"ק הרי מהלך אלפים שנה שחמה ולבנה נתונים:

ס"א אין צל לכל בריה מכח החמה שאף הצל חם כדכתיב ואין נסתר מחמתו (תהילים י״ט:ז׳) ע"כ:

ניאשתו"ק נרתק. דכתיב שם אהל בהם אהל זה נרתק שלו:

בהם. כלומר בשמים:

מערטלו. מערימו כמו כי ערומים הם ומתרגמינן ארי ערטילאין. ס"א מוציאו ערום עם כל כחו כדי ללהט בו את הרשעים ע"כ. והיא שמלהטת את הרשעים כלומר שם הם:

אשר אור לו. גיהנם:

ותנור לו. פתחה כך מפורש במסכת עירובין גיהנם גופו עומד בציון ופתחו בירושלים:

תהרו חשש תלדו קש. זורעים רשעים וקוצרין אותו וכן הוא אומר הרה עמל וילד און על מעשיהם הרעים לכן רוחכם אש תאכלכם אש תצא מתוך רוחכם ותאכל אתכם:

מאשו של יום. מכח השמש:

מסוף העולם ועד סופו. דרך שביל שאין נשמע לבריות כאדם שמשמיע קול לחבירו באזנו דרך קנה וחבירו שומע ואין אחרים שומעין כך אותו הקול הקב"ה מכניסו דרך שביל אחד שלא ישמע לבריות:

שף ברקיע. שהוא יורד בו בנחת ואינו אלא כמסר כך חמה כשהיא יוצא נוסרת ברקיע ומשמעת קול ואע"פ שאינו נשמע:

מסר. זו מגירה וכן תרגום יונתן וישר אותם במגרה (ש"ב י"ב) ומסר יתהון במסרון:

לקול. צווחין מלמד שמוציאין קול:

דלמא מעשה הוא. שאירע פעם אחת:

הוה דמיך בציפורי. השלים נפשו ונפטר לבית עולמו:

וחבריא. חכמים יושבים גבי רבי פנחס:

ההיא שעתא. עת שמספרים זה עם זה:

אתת מלתא ושרין גחכין. בא להם דבר של שחוק והתחילו מצחקין שמע קול שאמר נפשיה דאחוה דההוא גברא. רבי פנחס. ס"א אתא מלה שרין גחכין נשמע קול ביניהם והרכינו עצמן מאימת הקול אמר להם רבי פנחס כמה נפשיה דההוא גברא אחוה דרבי פנחס דרבי שמואל שנפטר אחוה דרבי פנחס הוה ונשמתו היתה צוחת בשעה שיצאת מן הגוף ואחיו רבי פנחס היה מבין לה ואומר לתלמידיו שהיו יושבין אצלו כמה נפשו של אחי מקצציא ארזין ומעקרא אילנין מתוך יסורין ואתם יושבים כאן ואינכם מבינים לה:

מקצצת ארזין. כלומר נשמתו צועקת ושוברת ארזים לקולה ואתון יתבין הכא ולא ידעין מיד הבינו שנפטר רבי שמואל ולמדנו שאין קול נשמה נשמעת לבני אדם חיים:

שכל העולם רותח. שהחמה למעלה מהן מעיינות פושרין שהמה למטה מהן תחת הקרקע:

לפי שנאמר ויתן אותם ברקיע השמים. ואין אנו יודעים היכן נתנם אם באויר הם פורחין וכו'. ס"א ואם מהלכין כדרכן וכן אין אנו יודעים אם מהלכין כדרכן אם לאו ודבר קשה הוא לידע שאין יודעים איזה הליכה של חמה בלילה ושל לבנה ביום אם הליכתם שוה ביום ובלילה אם לאו משעה שהן שוקעין לא נודע איזה דרך יסבו לכתם ע"כ:

במה שנברא להאיר ביום ובלילה. אלו חמה ולבנה שזה שולט ביום וזה שולט בלילה וצדיקים כמו משה ויהושע שולטין בהם שהעמידו חמה ולבנה:

ספר הישר. זה ספר בראשית:

אברהם יצחק ויעקב. שנקראו ישרים:

רבי אלפא מייתי לה מהכא מריש ספר דכתיב וזרעו יהיה מלא הגוים (פ' ויחי) וכי אפשר כן שהעמיד אפרים בנים כל כך אלא רמז שאחד מזרעו יעשה דבר שהוא אות לכל העולם שהעמיד גלגל חמה ולבנה:

ינגח יחדיו אפסי ארץ. וכי אפשר שהעמיד אפרים בנים מנגחין מסוף העולם ועד סופו אלא זה יהושע שהעמיד גלגל חמה ולבנה וראו אותו כל אפסי ארץ:

סיגנים. חותם שלו שבו היה עוסק תדיר ס"א סגינור:

כשם שלא דממתי מזה. שעסקתי אתה תדום מלפני כלומר אם דממתי מזה לא תדום מלפני ואם לא דממתי מזה שעסקתי בו אתה תדום מלפני:

כך אמר ליה אתה לא מקנת כסף אבא אתה מיד וידום. ס"א אמר לו רבי יצחק כך אמר הקב"ה לגלגל חמא עבדא בישא וכו':