ובוטח בה' ישוגב. שנתן בלבו וברכו:

עד מאד. מאד מאותה חרדה שחרד על המזבח:

ציד היך ציידוך פכור תרעא. שוער היך תרעך פכור ומקולקל. כי הרס תהרסם תרגומו פכרא פכרינון. בירושלמי משל שבני אדם אומרים לצייד צייד היאך נשמטה צידה שלך מידך וכן לשוער לחרש הבונה שער לבני אדם אומר לו שוער והלא אתה מתקן שער של אחרים והיאך שער שלך שבור ומקולקל כך עשו לא נתקיימה צידתו בידו:

רבנין אמרין. מאי לא יחרוך לא יאריך לרמאי הקב"ה שהוא נפרע ממנו מיד:

מהו לא יחרוך לא יאריך. כלומר לא יחיה ולא יאריך ימים ולא יאחר הקב"ה לרמאי ולצידו:

דאמר ר' יהושע בן לוי כל אותו היום היה צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן עופות וקושרן ומסכסכן מסכסך כנפיהם ומלאך בא ומתירן ומפריחן וכל כך למה והון אדם יקר חרוץ כדי שיבא יעקב שהוא יקרו של עולם ויטול את הברכות שהן חרוצות פסוקות לו:

חרוצה. היא ביד הצדיקים שאינן נוטלין מן יקר שלעתיד לבא בעולם הזה:

ואוכל מכל. מכל מה שנברא בששת ימי בראשית שנראה לו כאילו טעם מכולן:

שעשיתי את שאינו בכור בכור. הוי גביר לאחיך. כיון שאמר לו עשו את בכורתי לקח אמר יאות בריכית:

א"ר אלעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו שלא תאמר אלולי שרימה אבינו יעקב לא נטל את הברכות ת"ל גם ברוך יהיה שברכו מרצונו בזאת תדע שגם הראשונות היו ראויות לו:

אין בעי הוא מפליג מצוו'. אם רוצה הוא מחלק מעות לצדקה:

תיאטריות. חצר המלך ששוחקין שם לפניו:

כל האומר הקב"ה וותרן. שמוותר עונות בני אדם ואני עושה רצון יצרי והוא מוחל יתוותרון בני מעוי:

מן הנצולות. אפילו מן הריקנות:

הן גביר שמתיו לך והלא ברכה שביעית שברכו ליעקב ולמה הוא אומרה תחלה לעשו כאילו היא ראשונה אלא אמר לו מלך שמתיו לכל ומה מועיל לך אם אברכך שלו הן עבדא למי נכסי למי ברם לך פיתא אפיא מזונותיך מזומנין לך:

אפוא אף וחימה מסורים לך. כלומר הממשלה בידך להרע:

כך היית אומר לו ולך אפוא. כלומר כעס עליו שהשליטו:

אמר יצחק לפני הקב"ה. יוחן זה. א"ל לא יוחן. א"ל בל למד צדק בתמיה כלומר לא כיבד את הוריו. א"ל בארץ נכוחות יעול עתיד לפשוט ידיו בבית המקדש א"ל אם כן השפע לו טובה בעולם הזה ובל יראה גאות ה' וגו':

זו בית גוברין. שכל הפרכיות של איטליא היו לשרים ואין כל המקומות משועבדין אלא למס ולא יותר אלא כל מקום ומקום לשר שלו ולאלוף שלו:

בגין דתסוורתא. אוצרות חסרין:

עוקר פוגלין רברבין. היה עוקר צנונות גדולים:

ושתיל דקיקין. ושותל במקומן צנונות קטנים:

תררין. סילקי:

חסין. חזרת:

אנטיגרפא. כתב:

שרי. התחיל:

עול חרבך ואת חיי. הכנס חרבך לנדנה שלא תרצח ואתה תחיה:

את יש לך ירידים שווקים. תריד דורש כלומר עת שיהא הוא שולט וכשתראה שעתך עומדת בהן אז ופרקת עולו:

אמר רבי יוסי בן אלעזר כך אמר יצחק לעשו אם ראית יעקב אחיך פורק עולה של תורה מעל צוארו גזור עליו גזירות ואת שולט בו. תריד דורש כלומר בשעה שמניח דתו של הקב"ה אתה יכול לו הדא הוא דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו יצחק לא נאמר בו לפי שלא די לו שלא ביקש עלינו רחמים אלא שאמר לגזור עלינו גזירות מי שהוא אומר גזור עליו גזרות אתה מתכיפו לאבות בתמיה לפיכך לא הזכירו:

סנטרוי. נוטריקון שונא נוקם ונוטר:

בא לו במתינה. שלא אהרגנו בחיי אבי:

עוברתיה ונחרתיה. עברתו ואפו:

כאלה. נשי עשו. קופחת על ראשיהן זו בזו:

היו הברכות מפוקפקות בידו והיכן נתאוששו בידו כאן. דכתיב ויברך אותו:

שנתבשמה דעתו עליו. נתיישבה עליו לטובה:

אלו הוציא את הנשים הראשונות. יפה היית אומר שנתגייר אלא על נשיו כאב על כאב ספות הרוה את הצמאה ראשונות היו רעות והשניות כמו כן:

כוב על כוב. קוצים על קוצים:

תוספת על בית מלא. ביתו היתה מלאה נשים נכריות והוא הוסיף לקחת עליהן: