זה שבנה מזבח לשמי אני נגלה עליו ומברכו כדכתיב אבא אליך וברכתיך:

על דרכיך. על שני דרכיך בביאה וביציאה. מהו עוד עוד איני מייחד שמי על בריה ולא על אחר:

הוא שנאמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ולא אחר עמהם:

כך אמר יעקב. במה אמר לי פרה ורבה והלא כבר נולדו כל בני ראובן כבר מבחוץ כלומר כבר נולד ראובן. ואמר גוי זה בנימין וקהל גוים זה מנשה ואפרים שעדיין לא נולדו הללו שני שבטים:

ומלכים מחלציך יצאו זה ירבעם ויהוא. אחד משבט מנשה ואחד משבט אפרים:

חולק על מלכות בית דוד. להמליך את איש בושת בן שאול ולעכב מלכות בית דוד:

מקרא קראו ורחקוהו אפרים ומנשה בראובן ושמעון יהיו לי. נכנסו אפרים ומנשה לכלל י"ב שבטים היה להם להוציא שנים זה לוי שיצא לעבודת המשכן ובנימין שנידוהו ולפיכך רחקוהו ואמרו איש ממנו לא יתן בתו לבנימין:

מקרא קראו וקרבוהו גוי וקהל גוים יהיה ממך. איזהו שבט שעדיין עתיד לצאת ממעי אמו זה בנימין ועל זה קרבוהו ודרשו ממנו ולא מבנינו:

בניך מקריבין בשעת איסור במה. זה אליהו וכן כתב להלן רק הבמות לא סרו ויקח אליהו שתים עשרה אבנים למספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך מה צורך להזכיר כאן ישראל יהיה שמך אלא שמשעה שנאמר לו הפסוק הזה ישראל נאמר לו גוי וקהל גוים יהיה ממך לומר עתידין בניך להקריב באיסור במות כגוים:

ויקראו לו שם דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל מה צורך להזכיר ישראל כאן אלא שמשעה שנאמר לו השם הזה וכו' לומר שיהיו עובדי ע"ז ובדן הקימו פסל מיכה:

יזבחו זבחי צדק. אני עושה עמהם צדקה ומקבל קרבנות אפי' בשעת איסור הבמות:

לחייב. על כל שבט ושבט כדברי ר"ש וכו' בהוריות בגמ' בבלית:

ויצק עליה שמן כמפי הפך:

כברת ארץ. אותו הזמן היה בשעה שהארץ חללה ככברה חלולה ונקובה ככברה להוציא תבואה והבר מצוי:

שינו עטיפתם. כסותם שלא יכירום:

אסטריוט. ממונה:

אם בניה של תורה אתם:

אנטידיקס. בעל דין:

מוטב שהוא חוכר שדה אחת וחורש' נרה ומזבלה ומעדרה ממי שחוכר שדות הרבה ומובירן שדה בור:

עובד אדמתו. זו תורה:

ממסמסין. משדלין אותה בדברי תנחומין:

אל תיראו כי גם זה לך בן. כדי להשיב נפשה:

כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו. כי גם זה ריבוי להודיע שתיומתו נולדה עמו:

קרא לו בנימין בלשון הקודש. בלשון המקרא אבל בן אוני לשון ארמית אבל רבי' סעדיה פירש בן זעף כמו תהי ידך על איש ימינך מוזעף לך:

קשה לפני הקב"ה לעקור שלשלת יוחסים ממקומה. שאע"פ שחטא ראובן יחסו כשאר שבטים הה"ד ויהי בשכון ישראל וגו' עד וילך ראובן וישכב וסמיך ליה ויהיו בני יעקב שנים עשר:

חד מנהון אמר ליוסף מייחסין ואין מייחסין לראובן והכי כתיב ולו להתייחס לבכורה ולו ליוסף ואין לראובן להתייחס ואחרינא אמר אין מייחסין ליוסף אלא לראובן:

קליפת בצלים. כאדם שקולף בצלים כך גליתי אותו:

לב חכם לימינו. ישרו של דבר דכתיב וישא את בניו תחלה:

האש וכלאים דבהמה לא נבראו:

המיונוס. מן חיה:

המיסו. הוא כמו אחינו המסו את לבבנו פלגון לבנא לשון חלוקה חציו סוס וחציו חמור:

הרכיב סוס על גבי חמור ויצא מהן פרד:

סימן זה יהיה מסור בידך כל שאזניו דקות. קטנות אמו סוסיא:

אין בעיתו מוליין. מולאות תהוון זבנין מן דאודניהון דקיקין וכו':

מה עשה ענה הביא חמורה וזווג לה סוס ויצא ממנה פרדה. והיינו דכתיב אשר מצא את הימים היינו פרדות:

הביא חכינא וזווגה לחרדון. זה הצב ויצא חברבר:

מעולם לא אמר אדם וכו' ובלבד שהיא פרדה לבנה:

האש. מניין שלא נברא בששת ימי בראשית:

ל"ו שעות. משעה שעלה במחשבה להוציא ליצירה לאדם הראשון דתניא בפסיקתא שעה ראשונה עלה במחשבה שנייה נתייעץ עם מלאכי השרת: