כבוד תורה שנמשלה למלכים חקור דבר. ראויה לדרשה:

ולא היה ראוי להבראות קודם לכן. שהרי הוא בורא עולמות שאינן הגונים ומחריבן וכשבראו בעתו עשאו יפה הדא הוא דכתיב והנה טוב מאד(פ' ב'):

אלין הניין לי. אלו שעכשיו בראתי יש לי קורת רוח מהם ואותן עולמות שהחרבתי לא הניין לי לכך נאמר את כל אשר עשה והנה טוב מאד שעשה עכשיו ולא מה שעשה מקודם:

בעליונים ובתחתונים ראייה אחת. דכתיב וירא אלהים את כל אשר עשה הכל ראה בבת אחת ובסקירה אחת:

הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ. באותה שעה לא יפלא ממך כל דבר שהכל הבטת בראיה אחת:

וכל יצר מחשבות מבין. כלומר קודם שלא נוצרה מחשבה וכו' ענין אחר כל יצר מחשבות אפילו קודם שלא נוצר יצור וכו':

רבי יודן אמר לגרמי'. בתחלה פי' בשם ר"י ואחר פירש משמיה דנפשיה:

יארוש. ידבר:

בשעה זו. שהעליתה חן לפני כן וירא אלהים את אשר עשה והנה טוב מאד שהעלתה חן לפניו:

וכיירה. שמקרה אותה בארזים היך מה דא"א אנכי יושב בבית ארזים ומתרגמינן בביתא דמטללא בכיור ארזיא:

וציירה. בציורין נאין:

בתורתו של רבי מאיר. בספר תורתו:

הנה טוב מות. הדא הוא דכתיב טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו (קהלת י') דשוב אינו חוטא:

אתה הוא שגרמת לאותו שבגן עדן שימות. כך אמר ליה יחזקאל לחירם בשביל שצפה הקב"ה שאתה עתיד לעשות עצמך אלוה לכך קנס מיתה באדם הראשון שתמות אף אתה ותראה מה אחריתך:

אתה הוא שגרמת הכרוב שימות נער רביא. ומפרש במסכת חגיגה כרוב כרביא לכך נאמר את כרוב ממשח הסוכך אתה שגרמת לאותו כרוב שנמדד במדת סיכוכו של עולם שמת:

ממשח. לשון מדה כדמתרגמינן ומדותם ותמשחו זה אדם הראשון שמגיע עד לשמים שהוא סיכוכו של עולם. דבר אחר ממשח הסוכך שנמשך למלך וכי האי גוונא אמר ויניחהו בגן עדן וכתיב וישם שם את האדם אשר יצר היך מה דאת אמר שום תשים עליך מלך (דברים י"ז ט"ו):

סוכך. מלך וכי האי גוונא אמר ימהרו חומתה והוכן הסוכך:

אם בשביל הרשעים נקנסה לו מיתה יגזור על הרשעים וכו':

הוגעתם. לשון יגיעה כך הצדיקים אומרים דיינו עתה במה שיגענו בחיינו לזה גזר מיתה על אדם הראשון. ס"א מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים לאו דוקא שדין הוא שיגזור עליהם מיתה אלא מפני שאומר בסוף ומפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים התחיל לומר גזירת הרשעים ע"כ:

ליתן לאלו שכר. לצדיקים כפלים ממה שסובלין יסורי מיתה:

הניח לעולם. שאין חוטאין:

רע להם ורע לעולם. מתוך שאין עוסקים בתורה רע לעולם שמתקיים עליהם:

טוב מאד. זה יצר הרע לכך יצר הרע טוב מאד שאלמלא הוא לא בנה אדם בית ולא נשא אשה וכו' נמצא העולם לתוהו ובוהו חוזר וכתוב לא תוהו בראה וגו':

באים לחיי העולם הבא. שהן ממרקין עונות ומכפרין:

תוכחת מוסר. מדת יסורין:

הרי גיהנם. טוב מאד מגן עדן שהבריות מתייראין ואין חוטאין:

מלאך החיים. שמדריך האדם לדרך חיים:

מלאך המות. לכך נקרא טוב שמפחיד האדם לשוב אל הדרך הטובה והישרה:

הרי מלאך חיים. שיוליכהו בגן עדן:

שקד. להביא פורענותן של ישראל. כדי שיוכלו לסבול שלא הגלם בימי החורף הדא הוא דכתיב הקודרים מני קרח עלימו יתעלם שלג (איוב ו' י"ז) שלא גלו בימי הקרח והשלג:

ס"א את מוצא שתי שנים גלו ישראל עד שלא הגיעה זמנם לגלות שהיה להם לעמוד בארץ מנין ונושנתם והם גלו שתי שנים קודם כדי שלא ליתן פתחון פה למדת הדין לומר כשם שקיימת עליהם את כל דברי הטובה כך דין שיתקיימו עליהם כל דברי התוכחות הוי וישקוד ה' על הרעה וגו' (דניאל ט') ששקד להביאה קודם זמנה ע"כ. בעת יזורבו נצמתו וגו' שעתידין לגלות בטבת והקדים להגלותם בתקופת תמוז מפני שהולכים ערומים ויחפים שיוכלו לסבול הוי מדת הפורענות להם היתה טובה:

כל המדות. תשעה וארבעים מדות שבהן נברא העולם:

הנה טוב מאד. טובה מדת טובה ממדת פורענות למוד מדה כנגד מדה שאדם מודד בה:

דקיון. עלבון. ס"א לשון שבר כמו דק מחוספס כלומר השבר והחמס שעושה לחבירו תובעת המלכות ע"כ:

אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. לתבוע דקיון שלה:

יום הששי. ה"א יתירה להרבות שעה ראשונה אחרונה ליום ששי ראשונה לשבת:

מתחלת מעשה. כלומר מיום ראשון ועד כאן מונין למנינו של עולם ויהי ערב ויהי בקר יום אחד יום שני יום שלישי עד יום ששי מששי ואילך מונין למנין אחר בכך וכך לחדש בכך וכך שנים לכך סמך ויכולו ולא אמר ויהי ערב ויהי בקר יום שביעי. ס"א ע"כ למנינו של עולם קודם שבא יום שביעי עדיין לא היה שבוע שלימה מאחר שבא יום שביעי בא השבוע שלימה ומכאן ואילך מונים שבועות וחדשים שמיטין ויובלות לפיכך כתוב ה"א בששי מה שאין כן באחרים: