נכפה - חולי שממנו נופל לארץ ויש לו זמן לבא:

כמומין שבסתר דמי - לפי שנזהרת ביום זמנה מלצאת בין הבריות:

מתני' מומין גדולים - מפרש בגמרא:

גמ' נולדו - משנשאה:

ומי אמר ר' יוחנן הכי - דהלכה כרבן שמעון בהא לחודא והא בכל מקום ששנה קאמר:

ערב וצידן וראיה אחרונה - ערב בגט פשוט צידן במי שאחזו קורדיקוס ראיה אחרונה בסנהדרין בפרק זה בורר ובשתי ראיות נחלק הלכה כמותו בראשונה ולא באחרונה אמרו לו הבא ראיה אמר אין לי ראיה כו':

מתני' בעל פוליפוס - מפרש בגמ':

המקמץ והמצרף נחשת - מפרש בגמ' וכולן מפני שאומנות מסרחת היא:

שממקתו - לשון המק בשרו (זכריה יד):

גמ' פסק פומיה - סימנא דשמואל ריח הפה אמר:

לא פסק פומיה מכולי פירקין - תמיד היה שגור בפיו:

תיקשי לך מתני' - דקא חשיב להו בתרין:

מקמץ צואת כלבים - לא ידעתי מה צורך בה אבל באשכנז ראיתי ששורין בהם הבגדים לפני כבוסן יום או יומים:

בשלמא מתני' לא קשיא - אברייתא דאיכא למימר האי דחשיב ליה בתרי הכי קאמר אחד בורסי קטן דהיינו מקמץ ואחד בורסי גדול:

בורסי קטן - שהוא עני ויש לו עורות מעט:

הכי גרסינן תנאי היא דתניא מקמץ זה בורסקי ויש אומרים זה המקמץ צואת כלבים והכי גרסי' לה בתוספתא והא דרבי יוסי ברבי יהודה מלתא אחריתי קאמר ושם היא שנויה:

חשלי דודי - מחשלין ומרדדין נחשת ועושין ממנו יורות ומסריח הוא:

מעיקרו - ממקום מוצאו מן הארץ:

אכסוהו שערי - האכילוהו שעורים כבהמה כל הנאכל שלא כדרכו קרי ליה כוסס:

וקאמר לה - להא מילתא דרב:

משמיה דר' יוחנן - דאיהו נמי כרב סבירא ליה:

אין מעשין - אין כופין להוציא:

אין כופין - דלא כפינן אפריה ורביה:

ואלו שכופין - הני אין אפריה ורביה לא:

בשלמא לרב אסי - לא תקשי הא דלא חשיב פסולות במתניתין דאיכא לשנויי:

דרבנן קתני - הנך דאיסורא דידהו לא כתיבא באורייתא:

ליתני נשא אשה ושהה כו' - דמדאורייתא לא מיחייב לאפוקה דאפשר ליקח לו אשה אחרת אצלה אבל מדרבנן קאמר דכל כמה דאיתא להא גביה לא נסיב אחריתי:

הא במילי - אפריה ורביה במילי מייסרינן בשוטי לא רדינן ליה אבל הנך בשוטי נמי רדינן ליה שאי אפשר לה לקבל: