חדא מינייהו - אחד מן הראשים [ולל"א] חד מיניהו מבטל ליה כשיוציא הבהמה לא יתיר אלא תחתון ויוציאנה בדוחק:

מכלל דפליגי - בתמיה ואמאי איפלגו הא דמי להנך דלעיל:

מתני' קושרין דלי בפסקיא - ע"פ הבור דפסקיא לא מבטל [ליה] התם:

אבל לא בחבל - דמבטל ליה התם והוי קשר של קיימא שהרי קשור ותלוי שם תמיד:

ורבי יהודה מתיר - בגמרא מפרש:

גמ' בחבל דגרדי - פליגי דצריך לה ולא מבטל לה:

חבל דלי שנפסק - באמצעיתו:

לא יהא קושר - דקשר של קיימא הוא לעולם:

כורך עליו - מחבר שני ראשי הפיסוק זה על זה וכורך עליהם פונדא אזור חלול או פסיקיא פיישול"א:

ובלבד שלא יענבנו - לחבל דר"י סבר גזרינן עניבה אטו קשירה ורבנן לא גזרו:

מיחלף - אינו ניכר בין זה לזה ואי שרינן בדגרדי אתי למישרי בדעלמא:

וקושרו בפרה - ראשו אחד והשני באבוס ולא חיישינן שמא כשיתיר הפרה לא יתיר אלא הקשר שבראשה ויבטל החבל באבוס שיהא מוכן לכך או יתיר שבאבוס ויבטל אותו שבפרה ונמצא האחד של קיימא:

כלי קיואי - כלי אורגים ואיידי דאיירי בחבל דגרדי נקט לה הכא:

מותר לטלטלן - לשני הקנים לתשמיש אחר ואשמעינן דאין גרדי מקפיד עליהם ולא הוי מלאכתן לאיסור:

כובד העליון והתחתון - אנשובל"ש:

מהו - מי אמרינן איידי דיקירי לא חזו סתמייהו לתשמיש אחרינא והוה ליה דבר שמלאכתו לאיסור:

ורפיא בידיה - רפויה היתה התשובה בפיו אם לאסור אם להתיר:

העמודים - טריור"ש בלע"ז אותם המנוקבות שאורגין בהן הנשים:

דקא עביד גומא - כשחולצן מן הארץ שהן תחובות בגומא מזיז העפר ועביד גומא מקום העמוד:

אינו חושש - לפי שאינה מושרשת:

ולא משום מעשר - להיות בטילה בנטיעה זו וכשנוטלה יצטרך לחזור ולעשר:

לפי שאין ניטלין - אף בחול מפני כובדן הלכך כל מלאכתן לכך:

מתני' מקפלין את הכלים - בגדים כשפושטן מקפלין מפני שמתרככין מכיבוסם ומתקמטי' כשאינן מקופלים:

אפי' ד' או ה' פעמים - כדי לחזור וללובשן בו ביום:

מיוה"כ לשבת - כגון אם חל יוה"כ להיות בע"ש:

קריבין ביוה"כ - שחל להיות במוצאי שבת:

גמ' בשני בני אדם - כשמקפלין אותן מפשטין קמטיהן ונראין כמתקנין:

ישנים - קיפולן מתקנן יותר מן החדשים שהחדשים קשין מאליהן ואין ממהרין לקמוט:

צבועין - קיפולן מתקנן:

יש לו - אחרים להחליף היום לא:

כלי לבן שלהן - רבותא נקט וכל שכן צבועים:

יש לו להחליף יחליף - מי שיש לו בגדים לבד מאותן שלבש בחול יחליפם בשבת:

ישלשל בבגדיו - כלפי מטה שיראו ארוכים והוא מדת עשירים היושבים בביתם ואינם צריכים לסלק בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה וכבוד שבת הוא:

מכבדותי - שמכבדין בעליהן:

שלא יהא הילוכך כו' - לקמן מפרש להו:

ממצוא חפצך - כי ההוא דאמרינן בעירובין (דף לח:) לא יטייל אדם לסוף שדהו בשבת לידע מה היא צריכה [אחר השבת]:

חפצי שמים מותרים - כגון פוסקים צדקה ומשדכין על התינוקות ליארס (לקמן שבת קנ.):