משום דנפישי בני מחוזא – דאיכא עניי טפי וקא מיכלי קרנא:

דחיקא להו – עניות:

כי לא יהיה בך אביון – בך בעצמך:

חיי העולם הבא – תורה:

חיי שעה – עולם הזה זה סחורה:

קיימא ליה שעתא – עתיד להתגדל ואין זמנו למות:

שמע מינה – מדאנא שמעתיה איהדר איזיל לתורתי:

עד דאתא אילפא – ממקום שהלך שם לסחורה:

מלך רבי יוחנן – מינוהו ראש ישיבה עליהן מנהג הוא מי שהוא ראש ישיבה היו מגדלין אותו משלהן ומעשירין אותו כדאמרינן לגבי כהן גדול בסיפרא וביומא (דף יח.) והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו:

אמרו לו – אנשי המקום לאילפא:

אי אתיב מר וגריס – אם היית יושב ועוסק בתורה היינו ממליכין אותך כמו שעשינו לר' יוחנן דאילפא הוי גמיר טפי מר' יוחנן:

תלא נפשיה באסקריא – כלונס עץ ארוך תקוע בלב הספינה שמניחין עליה מכסה וילו"ן בלע"ז:

דשאיל לי כו' – כלומר אף על גב דעבדי עיסקא גריסנא אנא טפי מיניה:

דבי ר' חייא ודבי ר' אושעיא – דהוו מסדרי מתניתא על פי רבינו הקדוש שהיה רבם:

ולא פשיטנא ליה ממתני' – דאשכחנא משנה כוותיה דההיא ברייתא:

תנא ליה – שנה לפניו כלומר בעא מיניה:

האומר תנו שקל לבניי – מי שמת והניח ממונו ביד איש נאמן ואמר תנו שקל חצי סלע לבניי להוצאה בשבוע:

וראויין לתת להן סלע – שיש לו בנים הרבה ואין מסתפקין לשבת בפחות מסלע:

נותנין להם סלע – דאי הוה בדעתיה דלא למיתן להו אלא שקל היה מצוה אל תתנו להן אלא שקל והאי דקאמר תנו להן שקל ולא אמר תנו סלע משום דבעי לזרוזינהו כדאמרן בכתובות (דף ע.) כדי לזרזן במשא ובמתן כדי שיטרחו וילמדו דרך ארץ וירויחו:

אם מתו ירשו אחרים תחתיהן – אע"ג דאמר תנו שקל ולא אמר אל תתנו אלא שקל גלי בדעתיה דלא בעי למיתב להו אלא שקל בשבת כי היכי דאי מתו ירשו אחרים תחתיהן:

אמר ליה – אילפא:

הא מני – דקתני אע"ג דלא ספקי בבציר מסלע לא יהבינן להו אלא שקל ר"מ היא דאמר במסכת כתובות במתני' (דף סט:) מצוה לקיים דברי המת דאי לאו מצוה מן הדין נותנין להן כל הראוי להן שהרי כל הממון שלהן הוא ואין בו לאותן אחרים כלום אלא לאחר מיתתן אם יש מותר יש להן ואם לאו לא יטלו ומתוך שרוצין אנו לקיים דבריו שירשו אחרים תחתיהם אנו מקמצין את הממון כדי שיהא שם מותר:

והיה מטתו מונחת כו' – רגלי המטה מונחין בספלים מלאים מים שלא יעלו אליו נמלים דרך רגלי המטה מפני שהיה גידם ואם היו עולים אינו יכול ליטלם בידיו ולזורקן:

דסלקי ליה – כל המאורע לו אפילו רעה:

בת בההיא דיורא – לן לילה אחת באותו המלון:

לסיפטיה – ארגז שלו:

לכולהו – שונאיהן של ישראל:

כחד מינייהו – כאחד משרי קיסר:

מעפרא דאברהם הוא – כשנלחם עם המלכים:

גילי – קשין:

ביתו – לנו במלון:

ה"ג עיר גדולה המוציאה אלף וחמש מאות רגלי יצאו הימנה תשעה מתים וכו' – אלף וחמש מאות איש דהיינו פי שלשה בעיר קטנה:

כפר עמיקו שלשה מתים בשלשה ימים – מת אחד בכל יום: